נייס גיא
ערך זה עוסק בתוכנית טלוויזיה. אם התכוונתם לנייס גיא הייתה תוכנית סאטירה ונונסנס ישראלית בהנחיית גיא מרוז ויוני להב ששודרה בערוץ 2 הניסיוני בשנים 1992–1993 והייתה לתוכנית הסאטירה השלישית בטלוויזיה מאז "ניקוי ראש" ומוצ"ש אחרי שנים רבות בהם היו רק פינות סאטיריות בתוכניות ליל שבת של הערוץ הראשון.
 | |
| לוגו התוכנית (מתוך הפתיח) | |
| סוגה | סאטירה |
|---|---|
| יוצרים | יוני להב וגיא מרוז |
| שחקנים | גיא מרוז, יוני להב, צביקה הדר, דרור טפליצקי, קרן מור, אורנה רוטברג. |
| ארץ מקור | ישראל |
| שפות |
עברית  |
| מספר עונות | 1 |
| הפקה | |
| אורך פרק | 25 דק' |
| שידור | |
| רשת שידור | ערוץ 2 |
| תקופת שידור מקורית | 1992 – 1993 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
מרוז היה המנחה הראשי ולהב היה הסיידקיק ("שוליה") בעל המימרה הקבועה "יש לי זקפה שקשה לתאר, רוצה לראות?" (שאלה שעליה היה משיב מרוז בשלילה). התסריטים נכתבו על ידי מרוז, להב ויורם שרתוק, שהיה גם העורך הראשי של התוכנית.
התוכנית הייתה מלאה בהומור עצמי על רדידותם של המנחים והתכנים. שיר הפתיח נכתב על ידי מרוז ולהב, הולחן והושר על ידי גיא מרוז, ומילותיו היו בדיחה עצמית על ההפקה נטולת התקציב ("תשב מהר על הכיסא כי עוד מעט הוא לא יהיה"). המימון והחסות הקבועה לתוכנית היו של חברת יורוקום והשניים חילקו ממוצרי החברה בתוכניות. גם על כך התבדחו השניים ב"פינת הספונסר" שבה גילם את הספונסר הפנטומימאי חנוך רוזן.
שחקנים נוספים שהשתתפו בתוכנית היו אורנה רוטברג, דרור טפליצקי, קרן מור וצביקה הדר, אז עוד שחקן אלמוני שהתוכנית העניקה לו את הפרסום הטלוויזיוני הראשון. בין הדמויות שגילם בה הייתה דמות של ערס שהייתה מעין גרסה ראשונית לז'וז'ו חלסטרה, הדמות המזוהה איתו מתוכנית הקומדי סטור בערוץ 2 המסחרי.
התוכנית הייתה חדשנית בגישתה הסאטירית אך זכתה לביקורות שליליות בשל הפרובוקציות הרבות שיצרה, למשל: מתנחל שהורג ערבי בסוף כל מערכון; פינת בישול לבעלי מוגבלויות: קטועי יד, חולים סופניים, חולי אפילפסיה; הפוליטיקאי זיבי נתניהו (בגילומו של צביקה הדר) שבמהלך ראיון הסיר את החליפה, נשאר בבגדי דראג קווין צבעוניים, ירד על ארבע והתמסר להצלפות השוט של יוני להב (ברמיזה לפרשת הקלטת הלוהטת). שערורייה זכורה במיוחד עורר מערכון שבו הופיעה מיכל ינאי לבושה כגבירת סאדו מאזו עם שוט וביריות והנחתה תוכנית מיוחדת של "תיבת ההפתעות" בערוץ 6 (כביכול) המיועדת ל"ילדים חריגים". ינאי קראה לצופים להגשים את הפנטזיות שלהם תוך שהיא מדברת בנימה מפתה, גונחת ומשמיעה רמיזות מיניות כשברקע מנוגן השיר הפרובוקטיבי Je t'aime... moi non plus של סרז' גינסבורג. המערכון צונזר במקור ושודר לבסוף רק במסיבת הפרידה מערוץ 2 הניסיוני שהגיש רון לוינטל בסוף אוקטובר 1993.
בשנת 2000 חזרו מרוז ולהב לשתף פעולה בתוכנית הסאטירה "המחשוף" בערוץ 2 (שידורי קשת), אך היא לא זכתה להצלחה רבה וירדה לאחר עונה אחת.
קישורים חיצונייםעריכה
"נייס גיא", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "נייס גיא", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
