ניקולאוס הקדוש
ניקולאוס הקדוש (ביוונית: Άγιος Νικόλαος; 15 במרץ 270 – 6 בדצמבר 343) הוא קדוש נוצרי חשוב שכיהן כבישוף בעיר מירה (אנ') (בליקיה, חלק מטורקיה של ימינו) ולעיתים מכונה "ניקולאוס ממירה". בשל הניסים הרבים המיוחסים לו, הוא ידוע גם כ"ניקולאוס עושה הנפלאות". הוא ידוע גם כנותן מתנות בסתר, למשל הטמנת מטבעות בנעליים, והוא המקור לדמות הפולקלורית "סנטה קלאוס". ב-1087 הועברו שרידיו לבארי בדרום באיטליה לאחר שנחטפו מקברו המקורי במירה, והוא ידוע לפיכך גם כ"ניקולאוס מבארי".
 | |
| ניקולאוס הקדוש (עטוי הילה, מכה את אריוס הכופר) באיקונין יווני מאוחר | |
| לידה |
15 במרץ 270 פטארה (אסיה הקטנה, כיום טורקיה) |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 343 (בגיל 73) מירה (כיום דֶמרֶה בטורקיה) |
| קדוש עבור | כל הכנסיות |
| מקום פולחן עיקרי | בזיליקת סן-ניקולא, בארי |
| חג | 6 בדצמבר (יום חג עיקרי), 19 בדצמבר (חלק מן הכנסיות המזרחיות), 9 במאי (העברת שרידיו) |
| תכונות | מוצג בלבוש בישוף (בחלק מהכנסיות המזרחיות מוצג לבוש באומופור ועם ספר בשורה), לעיתים מוצג עם ישו על כתף אחת שלו והתאוטוקוס היא מרים, יולדת האל, על כתף שנייה) |
| פטרון של | רוסיה, סרביה, קרואטיה, ילדים, מלחים, דייגים, סוחרים, המואשמים על לא עוול בכפם, זונות, גנבים מלאי חרטה, רוקחים, משכונאים |
ניקולאוס עושה הנסים או מעניק המתנות
עריכההאגדה העיקרית והעתיקה ביותר עליו היא על מילוי ארנקים בכסף עבור שלוש בנות עניות והשלכתם אל תוך בית אמן, באישון ליל. אגדה אחרת כנראה מאוחרת יותר מספרת על החייאת שלשה ילדים או עניים, שנרצחו ועמדו להכין מבשרם או מדמם אוכל או מרק. הוא השתתף בוועידת ניקאה הראשונה (שם, לפי סיפור מפורסם שאין ביטחון בנכונותו, הכה באגרוף את הבישוף אריוס) ונמנה עם תומכי האורתודוקסיה. הוא היה צם בימי חמישי, ופיוטים נאמרים לזכרו בכנסיות שונות ביום זה בשבוע.
תאריכי לידתו ומותו אינם מתועדים. מקובל כי נולד ב-270 לספירה (אך יש הטוענים כי נולד בין שנה זו לבין 286), וכי מת ב-6 בדצמבר 345 (אך יש הטוענים כי מת ב-326, 351 או 365).
ניקולאוס כקדוש ימי
עריכהמירה הייתה עיר נמל חשובה. האגדה מספרת על בעל ספינה מאשקלון שהגיע למירה לצורך מסחרו וביקש שבישוף העיר, ניקולאוס (ככל הנראה ניקולאוס אחר) יתלווה אליו ויתפלל כדי שמסעו בים יצליח. ניקולאוס נעתר והמסע עבר בהצלחה. בדרכו חזרה, סירב בעל הספינה לעגון במירה, כיוון שנהנה מרוח גבית טובה שיכלה לקחתו עד לרודוס. ניקולאוס התפלל ובים התחוללה סערה. בעל הספינה הסכים להוריד את ניקולאוס במירה וזה העניק לו ים שקט ורוח טובה להמשך מסעו. כך הפך ניקולאוס לפטרון יורדי הים. דמותו השתלבה עם דמות הקדוש הקדום יותר לדמות אחת.
מירה הייתה לנמל חשוב עבור עולה רגל לירושלים והצליינים, שביקשו להנות מחסותו של הפטרון, לקחו עמם בספינותיהם איקונין בדמותו שתגן עליהם במהלך המסע. במאה האחת עשרה התגלו עצמותיו של ניקולאוס בעיר בארי שבדרום איטליה, אף היא נמל עולי רגל חשוב. גרסה אחרת טוענת כי ב-1204, במסגרת מסע הצלב הרביעי שדדו הונציאנים את עצמותיו של ניקולאוס ולקחו אותן עמם לוונציה.
יורדי הים העבירו את מסורת ניקולאוס הרחק מעבר לאגן הים התיכון.
שמו והקשר בין ניקולאוס לסנטה קלאוס
עריכהמקור שמו מיוונית: νικη ניקה - ניצחון, ו-λαος לאוס - העם. כלומר "ניצחון העם". בשפות שונות הוא מכונה "Nicholas" (אנגלית), ניקולא (Nicolas בצרפתית, نقولا בערבית), ניקולאי (רוסית ושפות סלאביות שונות), מיקולאש (Mikuláš בהונגרית, צ'כית, סלובקית), וניקלאס (בחלק מן השפות הנורדיות).
בתרבויות בנלוקס, גרמניה ואחרות הוא נחשב לקדוש אשר מעניק לילדים מתנות ביום חגו (ה-6 בדצמבר) לפני חג המולד, בתור "ניקולאוס הקדוש". ביום חגו מותירים הילדים את נעליים או גרביהם מחוץ לדלת חדרם (או ביתם) בתקווה למציאת מתנות (מטבעות שוקולד, ממתקים, צעצועים קטנים) בתוכם. שמו של ניקולאוס "התגלגל" בעקבות הגירה של נושאי המסורת הזו לעמים שונים והשם התגלגל גם לתרבויות אחרות. בגלגוליו השם שונה ולעיתים עוות. בבלגיה הוא נקרא קליסשן (Kleeschen), קיצור של קליס, כעיוות לכינוי הפורמלי בשפה זו "Hellegen Niklos" (הלגן ניקלוס - ניקלוס הקדוש), ובהולנדית כונה ככינוי חיבה "Sinterklaas" - סינטרקלאס, כלומר הקדוש קלאס. נראה שבארצות הברית השם התגלגל מהכינוי ההולנדי ל"סנטה קלאוס" - הידוע כיום, והוא הפך לדמות סב חביב, המעניקה מתנות ביום חג המולד (25 בדצמבר) עצמו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ניקולאוס הקדוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ניקולאוס הקדוש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ניקולאוס הקדוש, בישוף מירה (270-343), דף שער בספרייה הלאומית
