ניקולאי רוריך

ניקולאי קונסטנטינוביץ' רוריך או רריךרוסית: Ре́рих או Николай Константинович Рëрих; באנגלית: Nicholas Roerich)‏ (27 בספטמבר 1874, סנקט פטרבורג13 בדצמבר 1947 נאגאר, הימאצ'ל פרדש, הודו). אמן רוסי, פילוסוף, סופר פובליציסט, ארכאולוג, ונוסע מפורסם.

ניקולאי רוריך
Никола́й Ре́рих
Nicholas Roerich
לידה 9 באוקטובר 1874
סנקט פטרבורג, מחוז סנקט פטרסבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1947 (בגיל 73)
Naggar, Himachal Pradesh, הדומיניון של הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום מגורים רוסיה, הודו, סין
מקום לימודים
  • האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1897)
  • האוניברסיטה הקיסרית של סנקט פטרבורג (1898) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • אות מסדר אנה הקדושה
  • מסדר סאבה הקדוש
  • מסדר סטניסלב הקדוש
  • אביר בלגיון הכבוד
  • אות מסדר כוכב הקוטב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הלנה רוריך עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים סוויאטוסלב רוריך, יורי רוריך עריכת הנתון בוויקינתונים
www.roerich-museum.ru
תרומות עיקריות
חפירות במקומות שונות ברוסיה, חקר מזרח ומרכז אסיה, חקר אזור טיבט
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

רוריך נולד בסנקט-פטרבורג לאביו קונסטנטין רריך שהיה נוטריון ועורך דין ולאמו מאריה לבית קלשניקוב. למד באקדמיה לאמנות בסנקט-פטרבורג בין השנים 1893–1897 אצל ארכיפ קוינג'י, ובאותו הזמן גם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה (סיים ב-1898). ב-28 באוקטובר 1901 הוא נישא לאשתו ילנה לבית שפושניקוב. לבית שפושניקוב (ממשפחת האצולה גולנישצ'ב-קוטוזוב), סופרת לעתיד.

בשנים 1900 - 1901 עבד באולפן פרנאן קורמון בפריז. מ-1901 שימש כמזכיר של החברה לעידוד האמנות, ובין השנים 1906 - 1918 ניהל את בית הספר לציור של האולפן. מ-1909 תפקד כחבר מן המניין באקדמיה לאמנות בסנקט-פטרבורג, וגם כחבר באיגוד "העולם של אמנות", שהיה גם היושב ראש שלו בין השנים 1910 - 1919.

כבר בהיותו סטודנט היה רוריך חבר בחברה הארכאולוגית הרוסית. הוא ביצע עבודות ארכאולוגיות רבות בסביבת סנקט-פטרבורג, פסקוב, נובגורוד, טבר, ירוסלבל, וסמולנסק. רוריך בעצמו ניהל את החפירות, ובתחילת 1904 גילה בחפירה שניהל ביחד עם הנסיך פטיאטינין שרידי מגורים מתקופת האבן החדשה (הנאוליתית) בוולדא (ליד אגם פירוס). הממצאים הנאוליתיים באגם פירוס גרמו לרעש גדול ברוסיה ובאירופה המערבית.

ההתעניינות בארכאולוגיה סלבית וסקנדינבית השפיעה באופן משמעותי על האמנות שלו.

בין 1900 - 1910 היה רוריך אחד המקימים ופועל אקטיבי ב"חברת התחייה של רוסיה האמנותית", "החברה להגנה ולשמירה של אנדרטות של אומנות ועתיקות", וכמו כן גם חבר בעוד כמה ארגונים נוספים. ב-1915 חלה רוריך בדלקת ריאות, ובעצת חבריו עבר לסורטובלה שבפינלנד. ב-1918 עבר לארצות הברית, ומ-1928 התגורר בהודו.

ב-19201922 הקים רוריך בניו יורק את "מכון איחוד האומנויות" ועוד מוסדות תרבות והשכלה אחרים. ב-1923 נפתח המוזיאון של רוריך בניו יורק שהיה המוזיאון הראשון של אמן רוסי בארצות הברית. הוא תופס שטח של 29 קומות מעל הקרקע ועוד 3 מתחת לקרקע. בהיותו בארצות הברית תחת כינויו "סרגיי מקרונובסקיי" הוא לקח חלק בעיצוב של שטר הדולר.

רוריך ביצע שני שיגורי משלחות ענקיות (1924 - 1928 ו-1934 - 1935) לאסיה המרכזית והמזרחית: ב-1924 - 1928 הוא ארגן שליחות מדעית-מחקרית דרך ההימלאיה טיבט ומונגוליה, ובשנת 1934 - 1935 שליחות למונגוליה הפנימית ולמנצ'וריה. ב-1931 הוא הקים בהודו את המכון לחקר ההימלאיה "אורוסווטי". בשנת 1935 הוא עיצב את דגל השלום.

בשנת 1946 הוא התחיל להתארגן לחזרה למולדתו רוסיה, אבל לקראת הנסיעה, ב-13 בדצמבר 1947, נפטר בנאגאר שבפנג'אב, הודו (כיום במדינת הימאצ'ל פרדש בהודו).

רוריך היה ידיד של הנרי ואלאס, סגן נשיא ארצות הברית בזמן כהונתו של רוזוולט. בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1940, כאשר ואלאס היה מועמד לסגן הנשיא, התפרסמה סדרת מכתבים בינו לבין רוריך, שנכתבו במהלך שנות השלושים, ועסקו בעיקר בפילוסופיה ואמונות. מכתבים אלו בעין לא יפה על ידי חלקים בציבור האמריקני, שראו ברוריך גורו.

מורשתו האמנותית של רוריך מכילה יותר מ-7,000 ציורים ותמונות, שרבים מהם נמצאים בגלריות המפורסמות ביותר בעולם. יותר מ-400 יצירות שלו הועברו למוזאונים של ברית המועצות.

ב-1989 הוקמה במוסקבה ביוזמת בנו הצעיר של רוריך "הקרן הסובייטית של רוריך", ומ-1992 נקרא שמה של הקרן "המרכז הבינלאומי של משפחת רוריך". ליד המרכז קיים מוזיאון על רוריך.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Ruth A. Drayer, Nicholas and Helena Roerich, Revised Edition: The Spiritual Journey of Two Great Artists and Peacemakers.

קישורים חיצוניים עריכה