נפל הוא הכינוי ההלכתי לעובר שמת, בהיותו עדיין ברחם אימו, וכבר מלאו 40 יום מתחילת העיבור. או יילוד שנולד עם מומים ששוללים את סיכוייו לחיות, או יילוד שנולד טרם זמנו, מבלי שגופו הבשיל (כגון שנולד כשציפורניו אינן שלמות, ושערותיו לקויות). בעוד תינוק שמלאו לו 30 יום, הרי הוא תינוק בר-קיימא, ומשנפטר חלים עליו כל דיני האבלות, על נפל לא חלים דיני אנינות ואבלות. כל תינוק שלא שרד עד גיל 30 יום, אפילו אם גורם חיצוני הביא למותו, לא יצא מכדי ספק נפל.

עובר שלא שרד עד לגמר התפתחותו
הגדלה
יילוד המטופל באינקובטור עקב לידתו עם מערכת נשימתית שלא הסתיימה התפתחותה ברחם האם.

הזמן הקובע על פי ההלכה אם תינוק הוא נפל, הוא רגע הלידה. תינוק ששהה זמן מסוים באינקובטור המדמה רחם, אין זה נחשב לו כאילו הוא טרם נולד.

הערות שוליים עריכה