נפתלי לאו-לביא

דיפלומט, עיתונאי ואיש ציבור ישראלי

נפתלי לאו-לביא (23 ביוני 1926 - 6 בדצמבר 2014, י"ד בכסלו תשע"ה) היה דיפלומט, עיתונאי ואיש ציבור ישראלי, קונסול ישראל בניו יורק. כיהן כסגן יושב-ראש הנהלת איל"ר (הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש יהודי). יקיר ירושלים לשנת תשס"ג (2003). אחיו של הרב ישראל מאיר לאו.

נפתלי לאו-לביא
נפתלי לאו-לביא
נפתלי לאו-לביא
לידה 23 ביוני 1926
פוליןפולין קרקוב, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 2014 (בגיל 88)
ישראלישראל ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פוליןפולין פולין
צאצאים בנימין לאו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נפתלי לאו נולד בקרקוב למשפחה רבנית ידועה בפולין. אביו הוא הרב משה חיים לאו. בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה שהה בגטו פיוטרקוב טריבונלסקי, שהיה הגטו הראשון בפולין הכבושה. ביולי 1941 נשלח עם קבוצת פולנים לא-יהודים למחנה אושוויץ. הוא הצליח לברוח בתוך משאית מזון, וחזר לפיוטרקוב. באוקטובר 1942 גורשו אביו ואחיו שמואל-יצחק יחד עם מרבית יהודי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה (שם נספו בי"א בחשוון ה'תש"ג). בנובמבר 1944, במהלך סלקציה, היה נפתלי לאו מיועד להישלח למחנה עבודה. אמו הצמידה אליו את אחיו הקטן ישראל (לימים הרב ישראל מאיר לאו), שהיה צעיר ממנו ב-11 שנים, אולם היא עצמה לא ניצלה. נפתלי ואחיו ישראל נשלחו למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה, ומשם הגיעו למחנה הריכוז בוכנוואלד.

לאחר המלחמה עלה לישראל והתיישב ברמת גן. בשנים 19561970 עבד כעיתונאי ב"הארץ" תחת השם נפתלי לביא. עם הזמן אימץ לעצמו את שם העט שלו לשמו הרשמי. בשנים האחרונות החזיר את שמו המקורי וצירף אותו לשמו הרשמי.

לאו-לביא היה מקורב למשה דיין, וביולי 1970 מונה לדובר משרד הביטחון.[1] בשנת 1977, כשנתמנה דיין לשר החוץ, צירף אותו לצוות משרדו. הוא השתתף במשלחת ישראל לוועידת קמפ דייוויד. בשנת 1981 מונה לקונסול ישראל בניו יורק, ובשנת 1985 סיים כהונתו זו, ומונה למנכ"ל המגבית היהודית המאוחדת בישראל.[2]

בשנותיו האחרונות שימש כסגן יושב-ראש הנהלת איל"ר, הארגון היהודי העולמי המטפל בהשבת רכוש יהודי שאבד בשואה. הוא הרצה בכינוסים ובפורומים העוסקים בנושא השואה. היה חבר בחבר המנהלים של המרכז הרפואי שערי צדק. בשנת תשס"ג (2003) קיבל את אות יקיר ירושלים.

בשנת 2006, עם הגיעו לגיל שמונים, יצא לכבודו הספר "עם לבדד: מולדת ופזורה", בעריכת בנו, הרב ד"ר בני לאו. הספר כינס יותר משלושים כותבים והוגים שעסקו בהתמודדות שבין היהדות הישראלית ליהדות בכלל וליהדות התפוצות בפרט.

לאו-לביא נפטר ב-6 בדצמבר 2014 (י"ד בכסלו ה'תשע"ה), בגיל 88.[3]

משפחתו

עריכה

נפתלי לאו-לביא היה נשוי לג'ון, ילידת בריטניה, בת למשפחת אייזנמן-ברויאר. לזוג נולדו ארבעה ילדים: שי, חן חיה, הרב בני לאו והרב הקונסרבטיבי עמיחי לאו-לביא, שתחת השם הדסה גרוס עושה מופעי דראג בניו יורק כדי לקרב צעירים ליהדות.[4] במשך עשרות שנים התגורר בשכונת הלל ברמת גן, ובשנותיו האחרונות התגורר בירושלים.

אחיו הוא הרב ישראל מאיר לאו. אח נוסף הוא יהושע (שיקו) הגר לאו.

ספריו

עריכה
  • פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה, יחד עם יעקב מלץ בהוצאת ארגון יוצאי פיוטריקוב, תל אביב, 1965.
  • עם כלביא, הוצאת מעריב-הד ארצי, ירושלים, 1993.

אילן יוחסין

עריכה
צבי יהודה לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל יוסף לאו
 
משה חיים לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי לאו-לביאישראל מאיר לאויהושע הגר-לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנימין (בני) לאו
 
עמיחי לאו-לביא
 
משה חיים לאו
 
דוד לאו
 
משה הגר-לאו
 
עידית איצקוביץ


ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נפתלי לאו-לביא בוויקישיתוף
בעקבות מותו

הערות שוליים

עריכה