נשוטה נשוטה
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
נשוטה נשוטה הוא שיר שכתב חיים גורי בשנת ה'תש"ה לבקשתו של יוחאי בן נון, לימים אלוף ומפקד חיל הים. השיר, שהוצמד ללחן עממי רוסי, עוסק במעפילים שגורשו בידי הבריטים למחנות המעצר בקפריסין ומתאר את תחושות הזעם וחוסר האונים למול היעדר הצדק, לצד ההבטחה האופטימית לחזור לארץ ואף לנקום בבריטים.
נשוטה נשוטה
|
|---|
|
נשוטה, נשוטה, החוף מתרחק לו, |
רקע עריכה
לאחר שבריטניה קיבלה מידי חבר הלאומים את המנדט על שטחי ארץ ישראל במטרה להקים בה מדינה לעם היהודי, היא הפרה את התחייבותה והצרה את צעדי היישוב היהודי. בספר הלבן של צ'רצ'יל והספר הלבן השני הוגבלה העליה היהודית (לצד הגבלות על מכירת קרקע ליהודים ועוד), ולשיאה הגיעה ההתנכלות בהספר הלבן (1939) אשר הקצה מכסת עליה זעומה.
בעקבות מדיניותה של בריטניה התפתחה ההעפלה לארץ בדרכים בלתי ליגאליות, וזו התרחבה בשנות מלחמת העולם השניה ולאחריה, כאשר מאות אלפי פליטי חרב וניצולי השואה ביקשו למצוא מפלט בארץ. הבריטים מצידם הגבירו את האכיפה והמרדף אחרי העולים, ובתום מלחמת העולם ייסדו את מחנות המעצר בקפריסין כדי להגלות אליהם ולכלוא בהם מעפילים שניסו להגיע לארץ ישראל. לקפריסין, שהייתה אף היא בשליטה בריטית, הוגלו מעל חמישים ושניים אלף מעפילים, שהגיעו מנמלי צרפת, איטליה, שוודיה, יוגוסלביה, אלג'יריה, בולגריה, ויוון. והיישוב הנבגד זעם.
השיר עריכה
יוחאי בן נון, מראשוני הפלי"ם של הפלמ"ח ומפקד קורס החובלים שלו דאז, ולימים מי שיצר את הקומנדו הימי ושייטת 13, אלוף ומפקד חיל הים, נסע עם גורי לגליל באוטובוס ערבי. בשעת עצירה בנצרת אמר בן נון לגורי כי ישנו שיר בעל מנגינה "נהדרת", ניגן לו את המנגינה הרוסית וביקש שיחבר בהתאם לה שיר עברי. זו מצאה חן בעיני גורי ותוך כדי המשך הנסיעה חיבר את השיר נשוטה נשוטה. זו הייתה הפעם השניה שביקש בן נון מגורי שיחבר שיר, כאשר בפעם שלפניה, מספר חודשים לפני מקרה זה, חיבר גורי בעקבות בקשתו את שיר הקברניט.[1]
השיר עוסק בגירוש המעפילים מחיפה לקפריסין, ומתאר לחילופין את התחושות הקשות בשעת הגירוש לצד האחיזה בתקווה וההבטחה לחזור ואף לנקום. בין הנהגת הישוב לבין אנשי הפלמ"ח לא היו הסכמות על דרך הפעולה כנגד הגירושים, ונאסר על הפלמ"חאים לנקוט בפעולות כמו פיצוץ האוניות שנועדו לגירוש. במקרים אחרים הדבר לא היה ניתן מבלי לסכן חיי אדם. המצב יצר תחושות איומות, כאשר עם התרחקות הספינות מהחוף נמלאו עיני האנשים עצב וחרון בעודם מביטים אל הכרמל וחופי הארץ המתרחקים בעל כורחם. מבטים אלו והתחושות באוניות נחרטו בזכרונם של אנשי הפלמ"ח, ובאו לידי ביטוי בשיר זה[2]. את הרגשת חוסר האונים המתסכלת ביטא חיים גורי בבית הראשון: "החוף מתרחק לו... הליל יורד...". בבית השני ניתן מקום לזעם וחוסר הצדק, כאשר זרים ונכרים שולטים בארץ לא להם, בארצם של המגורשים בידיהם: "נכר יעטנו... זרים בביתנו... ארצי הסגורה".
הפזמון מעמיד למול התחושות הקשות את הבטחון בניצחון העתידי: החזרה למרות הכל לארץ ממנה הם מגורשים כעת, ואף השבת נקם למגרשים: "עוד נחזורה, שוב נחזורה / והרוח תרעש חזקה / ושירים יעלו מסיפון ומתורן / עוד נחזור ונשיבה נקם", וכך נחתם השיר. במכתב ליהודה בן-צור כתב גורי:
שירי העפלה נוספים חוברו בנסיבות אחרות. שים לב, יהודה, בכל השירים האלה קיים מרכיב העתיד כיסוד מכריע.
"יום יבוא!" היה כוח עצום בשירי המאבק וההעפלה
קישורים חיצוניים עריכה
- נשוטה נשוטה, באתר זמרשת.
הערות שוליים עריכה
- ^ ראה בתיאור השיר בערוץ שיר עד:
שיר עד - נשוטה נשוטה - מילים: חיים גורי | לחן עממי רוסי | שירה: אופירה גלוסקא - Nashuta, Nashuta, סרטון בערוץ "שיר עד - Shir Ad", באתר יוטיוב (אורך: 02:28)
- ^ ראה משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר", בעריכת חיים גורי וחיים חפר, עמוד 128
