נשים וכלכלה
נשים וכלכלה (באנגלית: Women and Economics – A Study of the Economic Relation Between Men and Women as a Factor in Social Evolution) הוא ספר מאת שרלוט פרקינס גילמן, אשר יצא ב-1898. הספר הוא המוכר ביותר מבין עבודותיה של גילמן והוא עוסק בתפקידן של נשים במסגרת הנישואים, במרחב הביתי, וכאמהות, ומציע שינויים שיאפשרו לנשים להשתחרר מהדיכוי המוחל עליהן במסגרות אלה, לטובת הנשים והחברה ככלל, כפי שכתבה: "העצמאות הכלכלית של נשים והתמקצעותן היא הכרחית לשיפור מוסדות הנישואים, אמהות, ניהול משק הבית, ושיפור הגזע".[1]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | שרלוט פרקינס גילמן |
| שפת המקור | אנגלית |
| תורגם לשפות | גרמנית, צרפתית, יפנית ועוד |
| סוגה | עיון |
| הוצאה | |
| הוצאה | Small, Maynard & Company, et al |
| תאריך הוצאה | 1898 |
גם בזמנו, הספר גרף הצלחה בינלאומית, תורגם לשבע שפות, כולל גרמנית, צרפתית ויפנית, יצא תוך זמן קצר בשש מהדורות, וזכה לשבחים והלל ממבקרים וכן מהתנועה הפמיניסטית. בשנות ה-70 של המאה ה-20, הספר חווה רנסאנס כאשר תוכניות לימודי מגדר ופמיניזם התייחסו אליו כאל טקסט אוריגינלי ומכונן של תנועת הנשים.[2]
סיכום ותמות עריכה
גישתה של גילמן בספר מגולמת בכותרת: גילמן הייתה דרוויניסטית רפורמית, והאמינה כי אבולוציה חברתית היא סוגיה מרכזית שעל החברה לדאוג לה, ושלנשים יש תפקיד חשוב באבולוציה זו. היא ניתחה את המעמד של נשים אל מול גברים בהקשר זה, וציינה שהמין האנושי הוא היחיד בטבע בו הנקבות תלויות בזכרים לכלכלתן, ושנשים "משלמות" על כך דרך מתן שירותי משק בית או "פעולות מיניות". היא טבעה את המונח "sexuo-economic" (כלכלה מינית) כדי לתאר מערכת זו, וראתה בהתפתחות חברתית זו עוול גדול, ומכשול להתפתחות אבולוציונית שהיא טובה במהותה.
לפערים מיניים אלו, לטענתה, יש השלכות על היכולת של נשים לתפוס את מקומן בחברה, ומתיר לגברים לקחת את כל הקרדיט על התפתחות האנושות, ובכך מוחקים את התרומה המובנית של נשים, אשר בכל מקרה ממשיכות לתרום לאבולוציה האנושית דרך ברירה טבעית ובחירת בני זוגן. לדבריה, נשים בחברה כזו משחקות תפקיד דואלי, של אמהות וקורבנות, ומורישות את התפקידים האלה לילדותיהן, ובכך מנציחות את תפקידן של נשים כפועלות ללא שכר וכמקור לעבודה רגשית חינמית. ושתפקידים אלו, בתורם, כולאים את הנשים במצב בו אין ביכולתן להתפתח אישית ויצירתית. טענתה המרכזית של גילמן הייתה שהדרך לחברה טובה יותר טמונה בכך שנשים יוכלו "לעמוד על שתי רגליהן", להשיג עצמאות כלכלית וחברתית, ובכך להחזיר את האבולוציה למסלולה—ושגברים ונשים כאחד יצאו מכך נשכרים, יוכלו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, וכך ייצרו חברה טובה יותר ועולם טוב יותר.
גילמן הייתה סופרג'יסטית, אך בשונה מפעילות רבות בתנועה, לא ראתה את זכות הבחירה כמפתח לשחרורן של נשים. היא האמינה שמה שנשים צריכות זה חופש מהסטטוס הכלכלי הכוזב בו אין התאמה בין מה שנשים מייצרות ומה שהן מקבלות בתמורה. אם כך, היא שואלת, כיצד ניתן לייצר שוויון מלא לנשים בחברה מתועשת? ותשובתה לכך היא סדרת הצעות רדיקליות לשינוי הסדר החברתי והמבנה הכלכלי של החברה. בין הצעותיה: למקצע את התפקידים הביתיים, כולל ניהול משק הבית וגידול ילדים. היא סברה שאין כל ראיה שנשים שמוותרות על התפתחותן האישית הן אמהות טובות יותר, וחשבה שעדיף שמי שיודעת לגדל ילדים תעשה זאת, ובכך לשחרר נשים משיעבוד ביתי.
בין אמירותיה של גילמן טמונות הנחות היסוד שלה לגבי אמהות, גידול ילדים ועבודות במרחב הביתי: היא עדיין סברה שנשים יעשו את מרבית עבודה זו, אפילו אם בתשלום וכמקצוע, ואם ניתן לשאול - מי יהיו נשים אלו? - אפשר להסיק את התשובות מהתייחסויות אחרות של גילמן לגבי מבנה החברה הדרוויניסטית וטוהר הגזע: כל התאוריה שלה מדברת בעצם על נשים לבנות ממוצא אנגלי/צפון אירופאי, מאחר שגילמן סברה ששחורים, ומהגרים סינים וממרכז ומזרח אירופה לא יוכלו לממש עצמם בעולם הלבן (המתקדם) ושמתפקידם לעבוד בשירות החברה. גילמן גם התנגדה להאדרת האמהות הוויקטוריאנית שראתה באמהות משהו מסתורי, קדוש ופאסיבי—אך בו זמנית האמינה שאמהות היא "חובתן המשותפת ותפארתן המשותפת" של נשים.
גילמן מהרהרת בספר על כך שנשים עניות—שאין בידן לכלכל את ילדיהן—נוטות ללדת יותר ילדים, ואילו נשים עשירות שיכולות לכלכלם, יולדות פחות. היא סברה ש"בעידן החקלאי" ילדים רבים היו נחוצים לעבודת השדה, אך שבעידן התעשייתי ילדים רבים הם מעמסה על נשים.
עוד חזון של גילמן הוא דיור שיתופי, בין אם חלקי—בנייני דירות ללא מטבחים למשל, כאשר הדיירים יקיימו מטבח קולקטיבי יעיל יותר אשר ישחרר נשים שיוצאות לעבוד, וייתן תמיכה לנשים שעדיין נשארות במרחב הביתי; ובין אם דיור בבית משותף, בו יינתן מקום לאנשים ללא הבחנה לגבי סטטוס נישואים—שלא רק יספק את האפשרות לעבוד מחוץ לבית, אלא גם אחריות משותפת על כל היבטי החיים, ומניעת הדרה של אנשים שאינם נשואים (בעיקר נשים לא נשואות). גילמן טענה שמבנה חברתי מסוג זה יביא ל"אבהות טובה יותר, אמהות טובה יותר, ינקות וילדות טובים יותר, אוכל טוב יותר, בתים טובים יותר, וחברה טובה יותר".
קבלה עריכה
כשיצא הספר לאור, הוא קיבל בעיקר ביקורות חיוביות, וגילמן הפכה, בן לילה, לחביבת תנועת הנשים ותומכיה. הספר תורגם לשבע שפות, ונאמר עליו שהוא הטקסט החשוב ביותר על מעמד נשים שיצא מאז "שעבוד האישה" מאת ג'ון סטיוארט מיל.[2] אהבו את הספר הן מבקרים שמרנים, בהסתייגויות מסוימות, בעיקר בשל הפילוסופיה הדרוויניסטית שלה ותורת הגזע, והן מבקרים פרוגרסיביים. המנהיגה הסופרג'יסטית קארי אן צ'פמן הכריזה עליו כ"ספר אלמותי על מעמד האישה... המכונן מהפכה מוחלטת בגישה ברחבי הארץ, ואף בארצות אחרות, לגבי מקומה של אישה". הספר גם נקרא "הספר המצטיין על פמיניזם".[3] ג'יין אדמס קראה לספר "יצירת מופת" ופלורנס קלי טענה ש"זוהי התרומה המהותית הראשונה על ידי אישה למדע הכלכלה".
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
היו גם ביקורות פחות מתלהבות. בשיקגו טריביון נכתב על הספר כי הוא "חסר יופי; הוא מתחכם מידי... הוא אינו מהדהד בנשמה... אך ניתן לצטט אותו ולזכור בנקל את טענותיו".[4]
קישורים חיצוניים עריכה
- Women and Economics (full text of the book at the UPenn Digital Library)
הערות שוליים עריכה
- ^ The Feminism of Charlotte Perkins Gilman: Sexualities, Histories, Progressivism, Judith A. Allen, University of Chicago Press, 2009
- ^ 1 2 "Women And Economics.", In Women's Studies Encyclopedia, ed. Helen Tierney. Greenwood Press, 2002.
- ^ Love and Economics: Charlotte Perkins Gilman on "The Woman Question", Davis, Cynthia J., ATQ (The American Transcendental Quarterly), Vol. 19, No. 4, December 2005
- ^ Chicago Tribune, May 24, 1914.