סאפה אינקה

תוארו של קיסר האינקה.

סאפה אינקהקצ'ואה: Sapa Inka, מילולית "האינקה היחידי") היה תוארו של קיסר אימפריית האינקה,[1] כמו גם שליט ממלכת קוסקו שקדמה לאימפריה ושליט מדינת הנאו-האינקה שאחריה. מקורות התפקיד אמנם מיתיים ומקורם באגדה על יסודה של העיר קוסקו, אך נראה כי הוא נוצר מבחינה היסטורית בסביבות שנת 1100 לספירה. אף על פי שהאינקה האמינו שהסאפה הוא בנו של אינטי (אל השמש של האינקה) והתייחסו אליו לעיתים קרובות כאינטיפ צ'ורין (Intip Churin) או 'בן השמש', התפקיד עבר בירושה, כאשר הבן ירש את אביו.[2] אשתו העיקרית של הסאפה אינקה הייתה ידועה בשם קויה (Qoya). הסאפה אינקה עמד בראש ההיררכיה החברתית, ומילא תפקיד דומיננטי בתחום הפוליטי והרוחני. הוא נהנה מהערצה פולחנית כקיסר-אל על טבעי.[3]

פסל של הסאפה אינקה פאצ'אקוטי עונד מאסקפאיצ'ה (כתר אימפריאלי) בכיכר המרכזית של אגואס קליינטס (אנ'), פרו

היו שתי שושלות, בהובלת שני הקלאנים וארין (Hurin) ואנאן (Hanan) בהתאמה. האחרון היה בשלטון בזמן הכיבוש הספרדי. הסאפה האינקה האחרון של אימפריית האינקה היה אטוואלפה, אשר הוצא להורג על ידי פרנסיסקו פיזארו והקונקיסטאדורים שלו בשנת 1533, אך כמה יורשים טענו לתואר לאחר מכן.[4]

מונחים אחרים עבור סאפה אינקה, המתועתק גם כסאפן אינקה, כוללים אפו ("אלוהות"), אינקה קאפק ("אינקה אדיר"), או פשוט סאפה ("היחידי").

בחירת הסאפה אינקהעריכה

הכרוניקות מזהים את הסאפה אינקה כשליט הגבוה ביותר שווה ערך למלכי אירופה בימי הביניים. עם זאת, ההגעה המקורית לעמדה זו לא הייתה קשורה בירושה של הבן הבכור, כמו של מלוכה, אלא לבחירה כביכול של האלים באמצעות אתגרים קשים, שדרכם היו יכולותיו הפיזיות והמוסריות של המתיימר נבחנות. ניסויים אלה לוו בטקס רוחני מורכב שבאמצעותו אל השמש אינטי מינה את מי שצריך לקבל את מעמד הסאפה אינקה. בסופו של דבר, עם חלוף הזמן, מינו הסאפה אינקה את בנם המועדף כמושל משותף מתוך כוונה להבטיח את ירושתו. למשל, אינקה ויראקוצ'ה מינה את אינקה אורקו לכס המלוכה.[5] ל"קויה", אשתו העיקרית של סאפה אינקה, הייתה השפעה משמעותית על קבלת ההחלטה הזו, איזה בן מתאים לרשת את אביו.[2]

תפקידיםעריכה

הסאפה אינקה היה השליט הבלעדי של האימפריה ובכוחו קבע את הכיוון הפוליטי, החברתי, הצבאי והכלכלי של המדינה.[2] הוא הורה על בניית עבודות הנדסה גדולות, כדוגמת סקסיוומאן, מבצר שבנייתו ארכה 50 שנה,[6] או התוכנית העירונית של הערים. עם זאת, בין העבודות הבולטות ביותר הייתה רשת הדרכים שחצתה את האימפריה כולה ואפשרה מסע מהיר למנהלים, לשליחים ולצבאות שנתמכה בגשרים תלויים ובמבני הטמפו. הם דאגו שבמבנים תמיד תהיה אספקה ושהדרכים והמבנים תמיד יתוחזקו, כפי שבא לידי ביטוי בבניית מחסנים הפזורים ברחבי האימפריה ומערכות חלוקת מזון ומשאבים עצומות.[2] המפקד וראש הצבא במקום ייסד מושבות צבאיות להנחלת התרבות והבטחת השליטה, ובמקביל להבטיח את שימור רשת הדרכים.[2]

ברמה הדתית, הם היו סמל לשמש וקידמו את הפולחן לאינטי, הנחשב לאביהם, וארגנו את לוח השנה. ברמה הפוליטית, הם שלחו מפקחים לפקח על נאמנותם ויעילותם של עובדי המדינה ולגבות מיסים מהעמים הכפופים. הקיסרים קידמו ממשלה מאוחדת ומבוזרת שבה קוסקו שימשה כציר של האזורים השונים (הסויו). הם מינו מושלים מהימנים ביותר. ברמה הכלכלית, הם החליטו כמה כל מחוז צריך להעלות מס בהתאם למשאביו. הם ידעו כיצד לשכנע את הקוראקים[א] כדי להבטיח שליטה בקהילות. הם היו המתווכים שדרכם גבו את המיסים.

באופן מסורתי, בכל פעם שקיסר מת או התפטר, נשללה זכות הירושה מיורשת אביו ויצר שבט מלכותי משלו או פנאקה,[ב] אדמותיו, בתיו ומשרתיו של אביו הועברו לשאר ילדיו שנותרו בפנאקה הקודמת. הסאפה אינקה החדש נאלץ להשיג אדמות ושלל להוריש לצאצאיו שלו. בכל פעם שהם הכניעו עם, הם דרשו מהמנהיג המובס להעביר חלק מארצו כדי להמשיך לשלוט, ושאנשיו ישלמו מס עובד (מיט'ה).

הסאפה אינקה מילא תפקיד מרכזי בטיפול בעניים ורעבים, ומכאן תואר אחר שלו ואצ'ה קהויאק (Huaccha Khoyaq) או "אוהב ומיטיב לעניים".[2] הסאפה אינקה היה אחראי על ארגון חלוקת המזון בעת אסון סביבתי, הקצה עבודה באמצעות פרויקטים בחסות המדינה, ובראשן קידם חגיגות דתיות גדולות בחסות המדינה[2] אחרי כל עונת קציר מוצלחת.

סמלי זיהויעריכה

הסאפה אינקה היה במעמד של אל, הן במעשיו והן בסמליו. בפומבי הוא נשא את הטופאיאורי (topayauri, השרביט), האשונו (ushno, כס הזהב), סונטאר פאוקר (suntur páucar, רומח שבראשו נוצה) ואת המסקייפצ'ה (mascaipacha, סמלים מלכותיים): יאוטו (llauto, סרט ראש), אחרת ניתן היה לשאת את המסקייפצ'ה גם על אמאצ'נה צ'וקו (amachana chuku, קסדה צבאית). בטקסים דתיים ליוותה אותו הלהבה הלבנה הקדושה, הנאפה (napa), שכוסתה בשמיכה אדומה ומעוטרת בעגילי זהב. מכיוון שוודים ייצגו סוג של מעמד ועושר, הועלו השערות כי הסאפה אינקה מעולם לא לבש את אותם הבגדים פעמיים. הקהילה אף העריצה את הסאפה לאחר מותו, חנטה אותו וביקרה לעיתים קרובות בקברו כדי 'להתייעץ' איתו בעניינים דחופים.[2]

סאפה אינקה טרום הכיבושעריכה

השושלת הראשונהעריכה

מעט ידוע על שליטי השושלת הראשונה של הסאפה אינקה. מן הסתם, הם היו מזוהים עם קלאן וארין ושלטונם לא חרג מעבר לממלכת קוסקו. מוצאם קשור לייסוד המיתולוגי של קוסקו. השושלת נוסדה כביכול על ידי מאנקו קאפאק, הנחשב בנו של אל השמש אינטי.

תואר סאפה אינקה תמונה לידה מלכה מוות
אינקה של קוסקו מאנקו קאפאק
שלט 1200–1230
  נחשב בנו של אל השמש מאמה אוקלו סביב 1230
סינצ'י רוקה
שלט 1230–1260
  בנו של מאנקו קאפאק מאמה קורה סביב 1260
יוקוי יופאנקי
שלט 1260–1290
  בנו של סינצ'י רוקה מאמה קאווה סביב 1290
מאיטה קאפאק
שלט 1290–1320
  בנו של יוקוי יופאנקי מאמה טקוקראי סביב 1320
קאפאק יופאנקי
שלט 1320–1350
  בנו של מאיטה קאפאק מאמה צ'ימפו קוריהייפאי סביב 1350

כמדריך למוניטין המאוחר יותר של בני הסאפה אינקה הראשונים, בשנים מאוחרות יותר, "קאפאק" פירושה מצביא ו"סינצ'י" פירושו מנהיג.

השושלת השנייהעריכה

השושלת השנייה הייתה מזוהה עם קלאן אנאן והוקמה תחת אינקה רוקה, בנו של הסאפה אינקה האחרון של וארין, קאפאק יופאנקי. לאחר מותו של קאפאק יופאנקי, נועד אחד מבניו, אחיו למחצה של אינקה רוקה קיספה יופאנקי לרשת אותו. עם זאת, קלאן אנאן התקומם והעלה את אינקה רוקה על כס השלטון במקומו.

תואר סאפה אינקה תמונה נולד מלכה מת
אינקה של קוסקו אינקה רוקה
שלט בסביבות 1350–1380
  בנו של קאפאק יופאנקי מאמה מיקאי סביב 1380
יאואר ואקאק
שלט בסביבות 1380–1410
  בנו של אינקה רוקה מאמה צ'יקיה סביב 1410
ויראקוצ'ה
שלט בסביבות 1410–1438
  בנו של יאואר ואקאק מאמה רונטו קויה 1438
פאצ'אקוטי
שלט 1438–1471
  בנו של ויראקוצ'ה מאמה אנאוורקהי 1471
טופק אינקה יופאנקי
שלט 1471–1493
  בנו של פאצ'אקוטי מאמה אויקיו קויה 1493
ואיינה קאפאק
שלט 1493–1527
  בנו של טופק אינקה יופאנקי קוסי רימאיי
אראווה אוקיו
1527
ואסקאר
שלט 1527–1532
  בנו של ואיינה קאפאק צ'וקוי ואייפה 1533
נרצח על ידי סוכנים של אטוואלפה
אטוואלפה
שלט 1532–1533
  בנו של ואיינה קאפאק קויה אסארפאי 26 ביולי 1533
נרצח על ידי הספרדים

נינאן קויוצ'י (אנ') שהיה סאפה אינקה רק כמה ימים בשנת 1527, לפעמים נותר מחוץ לרשימת הסאפה אינקה כי הידיעות על מותו מאבעבועות שחורות הגיעו לקוסקו זמן קצר מאוד לאחר שהוכרז כסאפה אינקה. הוא היה עם ואיינה קאפאק כאשר הוא מת. מותו של נינאן, היורש המשוער, הוביל למלחמת האזרחים של האינקה בין ואסקאר לאטוואלפה, חולשה שהספרדים ניצלו היטב כאשר הם כבשו את אימפריית האינקה.

סאפה אינקה לאחר הכיבושעריכה

תואר סאפה אינקה תמונה נולד מת הערות
אינקה של עם האינקה טופאר ואלאפה
שלט 1533
  בנו של ואיינה קאפאק 1533 הוכתר על ידי פרנסיסקו פיסארו
מאנקו אינקה יופאנקי
שלט 1533–1544
  בנו של ואיינה קאפאק 1544 הוכתר על ידי פרנסיסקו פיסארו. הוביל מרד נגד הספרדים בשנת 1536; לאחר תבוסתו, הקים את מדינת נאו-אינקה שבירתה בווילקבמבה (אנ').
פאויו אינקה
שלט 1536–1549
  בנו של ואיינה קאפאק 1549 הוכתר על ידי הספרדים לאחר שמאנקו אינקה מרד; שלט בקוסקו.
אינקה של וילקבמבה סאיירי טופאק
שלט 1544–1560
  בנו של מאנקו אינקה יופאנקי 1560 שלט בווילקבמבה.
טיטו קוסי
שלט 1563–1571
  בנו של מאנקו אינקה יופאנקי 1571 שלט בווילקבמבה.
טופאק אמארו
שלט 1571–1572
  בנו של מאנקו אינקה יופאנקי 24 בספטמבר 1572
נרצח על ידי הספרדים
שלט בווילקבמבה. הסאפה אינקה האחרון

אין לטעות בין הסאפה אינקה האחרון של סאפה לבין טופאק אמארו השני, שהיה מנהיג מרד בפרו במאה ה-18.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סאפה אינקה בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ kurakas, אצילים מקומיים שהשתלבו באימפריית האינקה וששימשו לעיתים כמנהלים או שליטים על יחידה טריטוריאלית בתוך האימפריה
  2. ^ panaka, משפחה שהוקמה על ידי כל צאצאיו של הקיסר, סאפה אינקה, למעט יורש העצר המקים פנאקה משל עצמו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ John M. Weeks, The Incas: New Perspectives, ABC-CLIO, 2006, ISBN 9781851095742, Page 220
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Inca Government". World History Encyclopedia (באנגלית). 
  3. ^ John Howland Rowe, Inca Culture at the Time of the Spanish Conquest, U.S. Government Printing Office, 1946, page 257
  4. ^ Cova, Antonio de la. "The Incas". www.latinamericanstudies.org. 
  5. ^ Maria Rostworowski de Diez Canseco, History of the Inca Realm, Cambridge University Press, 1999, ISBN 9780521637596
  6. ^ Patricia Temoche Cortez, Breve historia de los incas, Ediciones Nowtilus S.L., 2010, ISBN 9788497634434