ויקיפדיה

סוניה אולשנצקי

סוניה אולשנצקי (בגרמנית: Sonia Olschanezky;‏ 25 בדצמבר 1923 – 6 ביולי 1944) הייתה יהודייה-גרמנייה חברת תנועת ההתנגדות הצרפתית ("הרזיסטאנס"), שפעלה יחד עם מינהלת המבצעים המיוחדים הבריטית במלחמת העולם השנייה.[1] אולשנצקי פעלה כבלדרית ברשת "רובין", אחת מעשרות רשתות שהפעילו האנגלים בצרפת של וישי, עד שנתפסה על ידי הגסטפו, ולאחר מכן הוצאה להורג במחנה הריכוז נצוויילר-סטרוטהוף.[2]

סוניה אולשנצקי
Sonia Olschanezky
לידה 25 בדצמבר 1923
קמניץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1944 (בגיל 20)
נאצוויילר-שטרוטהוף, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ראשית חיים עריכה

 
בית העירייה הישן והחדש בקמניץ

אולשנצקי נולדה בקמניץ, גרמניה.[3][4] אביה, אלי אולשנצקי, נולד באודסה והגיע לגרמניה כדי ללמוד הנדסה כימית. הוא פגש את אמה של אולשנצקי, הלן, בנשף שערכה הקהילה היהודית בלייפציג. הם התארסו ב-1 באוגוסט 1914, היום שבו הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה. אזרחים רוסים בגרמניה היו נתונים אז למעצר. אביה של הלן, צייר דיוקנאות ממינסק, השתמש בקשרים חברתיים על מנת להסדיר את שחרורו של אלי מהכלא לאחר שישה חודשים בתנאי שיתייצב מדי שבוע בתחנת המשטרה בקמניץ.[3] כאזרח זר ממדינת אויב, הוא לא יכול היה לעבוד כמהנדס כימי ולכן החל לעבוד כנציג מכירות של גרבי נשים.[5]

בספטמבר 1916 נישאו הוריה של אולשנצקי והקימו בית בקמניץ שבו נולדו שלושת ילדיהם. חנוך (25 בספטמבר 1917 – 18 באפריל 1944), טוביאס (ששינה מאוחר יותר את שמו לסרג'; מרץ 1919) וסוניה (25 בדצמבר 1923). המשפחה חיה חיי בורגנות נוחים בין המלחמות, עם נהג, טבח ואומנת לילדים בדירתם ברחוב הלננשטראסה. כיהודים חילוניים, חגגו בני הזוג אולשנצקי חגים יהודיים מרכזיים ותרמו לארגוני צדקה יהודיים, כולל הקרן הקיימת לישראל.[5]

 
בוקרשט בשנות ה-30.

בשנת 1926 עזבה המשפחה את גרמניה לבוקרשט, שם הוזמן אלי אולשנצקי לפקח על בנייתו ולאחר מכן לנהל מפעל לייצור גרבי משי. לאחר שלוש שנים הפסיקו שותפיו את האשראי והעסק נכשל, מה שגרם למכירת הווילה המשפחתית והרכוש.[6] המשפחה עברה לפריז בינואר 1930 והתיישבה בפנסיון דה פמילי ברובע השלושה עשר. אלי אולשנצקי ניסה להתבסס מחדש בעסק אך לאחר שרומה ואיבד את כספו, נעשה חולה ומדוכדך, והמשפחה עברה למגורים זולים יותר.[6][4] סרז' (לשעבר טוביאס), אז בן 15, עזב את בית הספר ויחד עם אחיו חנוך קיבל עבודה בבית מלון.[6]

בפריז הפכה אולשנצקי לסטודנטית למחול, וכאשר מנהלת תיאטרון ילדים ראתה אותה יום אחד היא הוזמנה להצטרף ללהקת התיאטרון. הוריה התנגדו בהתחלה, אבל היא התעקשה, ובגיל 10 היא החלה להופיע עם Le Théâtre du Petit Monde ("תיאטרון עולם קטן") לאחר שעות הלימודים.[7] קרוב משפחה רחוק הפעיל את השפעתו והיא הופיעה בתערוכה עולמית ב-1937 בפריז בהדגמה של שידורי הטלוויזיה, שהיתה מדיום חדשני באותה תקופה. שם הבמה שלה כתלמידה היה סוניה אוליס.[8]

כיבוש וכליאה ראשונה עריכה

 
חיילים גרמנים בפריז (1940).

במאי 1940 פלש הצבא הגרמני לצרפת. לאחר כניעת צרפת, המנהיג החדש, אנרי פיליפ פטן, שיתף פעולה ברדיפת היהודים במדינה.[9]

במאי 1942 ניתנו פקודות לכל הגברים, הנשים והילדים היהודים לענוד תלאי צהוב על בגדיהם. בחודש שלאחר מכן, אולשנצקי נעצרה ונשלחה למחנה הריכוז דראנסי, שם המתינה להישלח למחנה השמדה בגרמניה הנאצית.[10][4]

אמה יצרה קשר עם חברים בגרמניה שהצליחו לייצר מסמכים כוזבים שקבעו שלאולשנצקי יש "כישורים בעלי ערך כלכלי" הדרושים למאמץ המלחמתי. עם הפקת הניירות ותשלום הכסף לפקיד גרמני, שוחררה אולשנצקי בסתיו 1942.[11] לאחר שחרורה אמרה לאמה, שהיא מרגישה שהיא חייבת "לעשות משהו כדי להגן עלינו. אחרים לא יעשו את זה בשבילנו. אנחנו חייבים לעשות את זה בשביל עצמנו."[12] כששאלה אמה אם היא לא חושבת שכבר הפסידה מספיק, היא השיבה שאם כולם יגידו את זה, אף אחד לא יעשה כלום. דרך אחת המשפחות עבורן עבדה, היא פגשה את ז'אק וייל, שלימים הפך לארוסה[13] ומצאה הזדמנות להצטרף לתנועת ההתנגדות.[12]

מינהלת המבצעים המיוחדים הבריטית עריכה

אולשנצקי גויסה על ידי ז'אק וייל לרשת קטנה שכונתה "רובין", שהיתה תת-רשת יהודית של הרשת שכינויה היה "רופא" או "פרוספר". רשתות אלה היו חלק ממאמץ בריטי להקים תאים של ריגול וסבוטז' מעבר לקווי האויב, והן פעלו במשותף עם תנועות ההתנגדות המקומיות של כל מדינה שבה שכנו. הסוכנים של רשת פרוספר כללו את אנדריי בורל (שליחה), פרנסיס סוטיל (מתאם) וגילברט נורמן (אלחוטאי).[14][13][4] שם נוסף לרשתות היה "מעגל". אולשנצקי הוצבה בשאלון-אן-שמפאן ובילתה חלק ניכר מזמנה כשליחה בין שאלון לבין המטה שלהם ברו-קמבון, ליד פלאס דה לה קונקורד, תוך שימוש בשם הקוד "Tania" ו-"Suzanne Ouvrard".[15][16] הפלישה השנייה הייתה צפויה ב-1943, והפעילות התגברה לקראת האביב של שנה זו.[16]

פעולה אחת שבה לקחה חלק אולשנצקי הייתה פיצוץ רכבת תחמושת במלאן, על הסן מדרום לפריז. בפני אמה ואחיה היא מעולם לא הכחישה את הסכנה בה הייתה נתונה. אחיה סרז' אמר עליה, "היא לא הייתה מאלה שהתענגו על זה, היא פשוט קיבלה את זה". סרז' ברח ממחנה שבויים בגרמניה, כאשר חנוך עבד ברשת רובין.[16] חנוך (25 בספטמבר 1917 – 18 באפריל 1944) נרצח באושוויץ; לא ידועים פרטים נוספים.[17]

אולשנצקי סירבה להצטרף לזאק וייל שברח לברן (שווייץ) ביולי 1943 לאחר מעצרו של מנהיג רשת רובין (ז'אן אלכסנדר וורמס) בעקבות התמוטטות רשת פרוספר חודש קודם לכן. בהעדרו היא היתה בין אנשי רשת רובין הבודדים שנותרו, והיא נטלה על עצמה סיכונים עצומים בהעברת הודעות בין קבוצות המבצעים המיוחדים השונות שכנראה נפגעו מהקריסה הזו.[13][18]

מעצר והוצאה להורג עריכה

מעצר עריכה

 
כלא פרנס

אולשנצקי נשארה חופשית עד ללכידתה ב-21 בינואר 1944.[19]לאחר שנחקרה על ידי הגסטפו, היא נכלאה בכלא פרזנס.[20][21][22] ב-13 במאי 1944, אולשנצקי יחד עם עוד שלוש סוכנות המבצעים המיוחדים שנתפסו, אנדרה בורל, ורה לי ודיאנה רודן, הועברו מפרזנס למפקדת פריז של הגסטפו בשדרות פוך 84 יחד עם יולנדה ביקמן, מדלן דאמרמנט, אליאן פלומן ואודט סנסום, כולן היו סוכנות מדור F שמרכז פעילותו היה צרפת (רק סנסום שרדה את המלחמה). מאוחר יותר באותו היום הן נלקחו לתחנת הרכבת, וכל אחת נאזקה לשומר ברכבת.[23] סנסום, בראיון לאחר המלחמה, סיפרה:

התחלנו את המסע הזה ביחד בפחד, אבל כולנו קיווינו למשהו מעל הכל שנישאר ביחד. כולנו כבר טעמנו איך דברים יכולים להיות, אף אחת מאיתנו לא ציפתה לשום דבר במיוחד, כולנו ידענו שהם יכולים להרוג אותנו. הייתי היחידה שנידונה למוות באופן רשמי. האחרים לא. אבל תמיד יש קרן של תקווה שיתרחש נס.[24]

הגרמנים העבירו את אולשנצקי ואת שבע הסוכנות הנוספות – ביקמן, בורל, דאמרמנט, ליי, פלומן, סאנסום ורודן – לכלא אזרחי לנשים בכלא קרלסרוהה שם הוכנסו לתאים נפרדים.[25][26] היחס אליהן היה כאל שאר האסירים הגברים והן עבדו בעבודת כפיים. מדי פעם, הן יכלו לשמוע מפציצים של בעלות הברית יוצאים לעבר יעדים בתוך גרמניה, שכן המלחמה עמדה להגיע לסיומה והאסירים יכלו לקוות להשתחרר בבוא העת.[25] היה בלבול לגבי מה שקרה לאולשנצקי שכן היא נראתה דומה לסוכנת אחרת, נור אינייאט חאן, שגם היא נעצרה, ותקופה מסויימת האמינו שנור השתמשה בשמה של אולשנצקי ככינוי.[26]

הוצאה להורג בנצוויילר-סטרוטהוף עריכה

 
הכניסה למחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף. ברקע אנדרטה לזכר היוצאים.
 
מבט על מחנה הריכוז נצוויילר-שטרוטהוף לשעבר בשנת 2010. בלוק התא הוא הבניין משמאל והמשרפה הוא הבניין מימין.
 
הקרמטוריום בנצוויילר-סטרוטהוף

ב-6 ביולי 1944, בין חמש לשש בבוקר, כחודשיים לאחר הגעתן לקרלסרוהה, נלקחו בורל, ליי, אולשנצקי ורודן לחדר הקבלה, קיבלו את רכושן האישי והועברו לידי שני אנשי גסטפו. לאחר מכן ליוו אותן 100 קילומטרים דרום-מערבה במשאית סגורה למחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף בצרפת, לשם הגיעו בסביבות שלוש וחצי אחר הצהריים. הגעת הנשים הייתה ככל הנראה בלתי צפויה וכך גם הוראת אחת המלוות של הנשים להוציא להורג מיד את ארבע הנשים.[27][28]

מכיוון שנשים היו דבר נדיר במחנה, נוכחותן משכה מיד תשומת לב הן מצד השומרים והאסירים הגרמנים. ארבעתן הובלו דרך מרכז המחנה עד לבלוק התא בתחתית המחנה על ידי אנשי אס אס והוחזקו שם עד מאוחר יותר באותו הלילה. "אפשר היה לראות מהמראה שלהן שהן לא באו ממחנה", אמר אסיר צרפתי. "הן נראו צעירות, הן היו מטופחות למדי, הבגדים שלהן לא היו זבל, השיער שלהן היה מוברש, ולכל אחת היה תיק ביד".[27][27][29]

ארבע הנשים היו בתחילה יחד אך לאחר מכן הוכנסו לתאים בודדים. מבעד לחלונות, שפנו לאלו של המרפאה, הן הצליחו לתקשר עם כמה אסירים, ביניהם אסיר בלגי, ד"ר ז'ורז' בוגאארטס, שהעביר דרך החלון את סיגריות אחת הנשים (אותה זיהה מאוחר יותר בתור בורל מתצלום). בורל זרקה לו שקית טבק קטנה שהכילה קצת כסף.[30]

אלברט גריס (Guérisse), רופא צבא בלגי שעמד בראש קו הבריחה של פט או'לירי במרסיי,[31] זיהה את בורל כאחת מעוזרותיו לשעבר.[32] הוא החליף כמה מילים עם עוד אחת מהנשים, שאמרה שהיא אנגלייה (ליי או רודן) לפני שנעלמה בקסרקטין ("צלנבאו" בגרמנית). במשפט לאחר המלחמה של הגברים שהואשמו בהוצאה להורג של ארבע הנשים, ציין גריס כי הוא היה במרפאה וראה את הנשים, אחת אחת, מלוות על ידי שומרי אס.אס. מהקסרקטין אל הקרמטוריום, כמה מטרים משם.[33] הוא אמר לבית המשפט: "ראיתי את ארבע הנשים הולכות למשרפה, בזו אחר זו. אחת הלכה, וכעבור שתיים או שלוש דקות אחרת הלכה."[33]

בתוך הבניין שבו היה הקרמטוריום, כל אישה בתורה קבלה פקודה להתפשט לבדיקה רפואית. רופא נתן לכל אחת זריקה, וכשאחת הנשים התנגדה ושאלה ושאלה לשם מה הזריקה, הרופא ענה לה שזהו חיסון נגד טיפוס, אבל למעשה היתה זו מנה של 10 סמ"ק של פנול. הרופא האמין שהוא קטלני. כשהאישה איבדה הכרה לאחר ההזרקה, היא הוכנסה לתנור הקרמטוריום. גריס אמר, "למחרת בבוקר האסיר הגרמני שאחראי על הקרמטוריום הסביר לי שבכל פעם שפתחו את דלת התנור, הלהבות יצאו מהארובה וזה אומר שהוכנסה גופה לתנור. ראיתי את הלהבות ארבע פעמים". הדלת ננעלה מבחוץ במהלך ההוצאות להורג, אך ניתן היה לראות את המסדרון מחלון קטן מעל הדלת, כך שהאסיר בדרגש הגבוה ביותר הצליח לשמור על פרשנות רציפה על מה שראה.[34]

האסיר שגריס התייחס אליו היה פרנץ ברג, שסייע במשרפה והצית את האש באותו לילה לפני שנשלח חזרה לחדר שחלק עם שני אסירים נוספים לפני ההוצאות להורג.[35] ברג אמר:

We heard low voices in the next room and then the noise of a body being dragged along the floor, and he whispered to me that he could see people dragging something along the floor which was below his angle of vision through the fanlight.

At the same time that this body was being brought past we heard the noise of heavy breathing and low groaning combined.

…and again we heard the same noises and regular groans as the [next two] insensible women were dragged away.

The fourth, however, resisted in the corridor. I heard her say "Pourquoi?" and I heard a voice as I recognized as the doctor who was in civilian clothes say "Pour typhus". We then heard the noise of a struggle and the muffled cries of the woman. I assumed that someone held a hand over her mouth. I heard the woman being dragged away too. She was groaning louder than the others.

From the noise of the crematorium oven doors which I heard, I can state definitely that in each case the groaning women were placed immediately in the crematorium oven.

When [the officials] had gone, we went to the crematorium oven, opened the door and saw that there were four blackened bodies within. Next morning in the course of my duties I had to clear the ashes out of the crematorium oven. I found a pink woman's stocking garter on the floor near the oven.[36]

יותר מעד אחד דיבר על מאבק כאשר האישה הרביעית נדחפה לכבשן.[37] על פי אסיר פולני בשם וולטר שולץ, החובש של האס אס (אמיל ברוטל) אמר לו את הדברים הבאים: "כשהאשה האחרונה הייתה באמצע הדרך בתנור (הכניסו לה רגליים קודם), היא נאבקה. מכיוון שהיו שם מספיק גברים, הם הצליחו לדחוף אותה לתנור, אבל לא לפני שהיא התנגדה ושרטה את פניו של [פטר] שטראוב". למחרת הבחין שולץ כי פניו של תליין המחנה (שטראוב) נשרטו קשות.[38]

רופא המחנה (ורנר רוד) הוצא להורג לאחר המלחמה. פרנץ ברג נידון לחמש שנות מאסר[39] אך קיבל עונש מוות במשפט אחר על פשע אחר ונתלה באותו יום עם רוד. מפקד המחנה (פריץ הארטנשטיין) קיבל מאסר עולם, בעוד שטראוב נידון ל-13 שנות מאסר.

עיטורים ואותות כבוד עריכה

 
אנדרטת סוכני SOE

ממשלות בריטניה או צרפת לא העניקו לה מדליות או אותות כבוד כלשהם, למרות מעשיה ההרואיים למען שתי האומות הללו.

למרות מאמציה של ורה אטקינס (קצינת המודיעין של מדור F, שלאחר המלחמה פעלה באופן כמעט בלעדי כדי לסרוק את אירופה, לאתר את הסוכנים, ולהבין מה קרה להם), אולשנצקי אינה מונצחת באנדרטת מנהלת המבצעים המיוחדים בצרפת בעמק הלואר, שנחנכה בשנת 1991, ומוקדשת ל-91 הגברים ו-13 הנשים של מדור ה-F אשר נהרגו בפעולה.[40] לאטקינס נאמר על ידי ועדת הזיכרון שאולשנצקי אינה זכאית לציון באנדרטה מכיוון שהיא סוכנת מגויסת מקומית, שלא היתה חיילת של הכוחות המזוינים הבריטיים.[41]

שמה לא מופיע גם באנדרטת ולנסאי, אינדרה, צרפת, לזכרם של 104 סוכני SOE ממדור F שמתו למען צרפת.

אנדרטת זיכרון מאוחרת יותר, אנדרטת סוכני ה-SOE ב-Lambeth Palace Road, לונדון, מוקדשת לכל סוכני ה-SOE אך לא מפורטים בה שמות בודדים.

אולשנצקי מונצחת בשמה על גבי לוח, יחד עם שמותיהן של נור אינייאט חאן וליליאן רולף, על גבי מושב הזיכרון של ורה אטקינס בחורשת הזיכרון של הכוחות המיוחדים של בעלות הברית בארבורטום הזיכרון הלאומי בסטפורדשייר.

שמה מופיע גם על לוח הנצחה, יחד עם שמותיהן של דיאנה רודן, אנדרה בורל, וורה לי, בחדר הכבשנים של קרמטוריום נאצוויילר-שטרוטהוף.

בשנת 1985, סוכן וצייר הכוחות המיוחדים בריאן סטונהאוס, שראה את אולשנצקי ושלוש סוכנות הכוחות המיוחדים האחרות במחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף רגע לפני מותן, צייר ציור בצבעי מים של ארבע הנשים, התלוי כעת במועדון הכוחות המיוחדים בלונדון.[4]

אזכורים בתרבות עריכה

  • חרטו את שמה בגאווה (1958)
סרט המבוסס על ספרו של RJ Minney על Violette Szabo, בכיכובם של פול סקופילד ווירג'יניה מק'קנה.
  • בית הספר לריגול של צ'רצ'יל (2010)[42]
סרט תיעודי על "בית הספר לגמר" של SOE באחוזת בוליו בהמפשייר.
  • Les Femmes de l'Ombre (המכונה סוכנים נשיים) (2008)
סרט צרפתי על חמש סוכנות SOE ותרומתן לפלישת D-Day
  • עכשיו אפשר לספר (המכונה בית ספר לסכנה) (1946)
הצילומים החלו ב-1944 וכיכבו בהם סוכני ה-SOE האמיתיים קפטן הארי רי וג'קלין נירן בשם הקוד "פליקס" ו"חתול", בהתאמה. הסרט מספר את סיפור הכשרתם של סוכנים עבור SOE ופעילותם בצרפת. קטעי האימון צולמו באמצעות ציוד ה-SOE בבתי הספר להדרכה ב-Traigh ו-Garramor (South Morar) וב-Ringway.
  • אודטה (1950)
סרט המבוסס על ספרו של ג'רארד טיקל על אודט סאנסום, בכיכובם של אנה ניגל וטרבור הווארד. הסרט כולל ראיון עם מוריס באקמאסטר, ראש מדור ה-F של SOE.
  • רוברט והצללים (2004)
סרט תיעודי צרפתי ב-France Télévisions. ז'אן מארי באררה, הבמאי הצרפתי, משתמש בסיפורו של סבו שלו (רוברט) כדי לספר לצרפתים מה SOE עשה באותה תקופה. רוברט היה מורה לצרפתית שבסיסו בדרום מערב צרפת, שעבד עם סוכן ה-SOE ג'ורג' רג'ינלד סטאר (שם הקוד "הילייר", האחראי על רשת "גלגלים").
  • אחל לי מזל טוב (1987)
סדרת טלוויזיה ששודרה בין השנים 1987 ל-1990 והציגה את מעלליהן של הנשים, ולעיתים רחוקות יותר, הגברים של SOE, ששמה שונה ל-'Outfit'.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Sonia Olschanezky". le site EdC. נבדק ב-2017-09-08.
  2. ^ Kramer 1995, pp. 181-206.
  3. ^ 1 2 Kramer 1995, pp. 187-88.
  4. ^ 1 2 3 4 5 "Sonia Olschanezky". Spartacus Educational. נבדק ב-2017-09-07.
  5. ^ 1 2 Kramer 1995, p. 188.
  6. ^ 1 2 3 Kramer 1995, pp. 189-91.
  7. ^ Kramer 1995, p. 191-192.
  8. ^ Kramer 1995, p. 192.
  9. ^ Kramer 1995, pp. 195.
  10. ^ Kramer 1995, p. 195-196.
  11. ^ Kramer 1995, pp. 196-198.
  12. ^ 1 2 Kramer 1995, p. 197.
  13. ^ 1 2 3 Helm 2005, p. 309.
  14. ^ Kramer 1995, pp. 197-198.
  15. ^ O'Conner 2014, p. 129.
  16. ^ 1 2 3 Kramer 1995, pp. 197-98.
  17. ^ "Memorial to female WW2 secret agents". נבדק ב-2017-09-07.
  18. ^ Kramer 1995, pp. 99, 184.
  19. ^ On This Day, Carve Her Name
  20. ^ Vigurs 2021, p. 174.
  21. ^ Kramer 1995, p. 206.
  22. ^ Helm 2005, p. 310.
  23. ^ Kramer 1995, pp. 105-07.
  24. ^ Kramer 1995, p. 107.
  25. ^ 1 2 Kramer 1995, p. 108.
  26. ^ 1 2 Helm 2005, p. 256.
  27. ^ 1 2 3 Kramer 1995, pp. 108-09.
  28. ^ Helm, Sarah, (2005), A Life in Secrets, New York: Doubleday, p. 260-261
  29. ^ Helm, p. 260-263
  30. ^ Kramer 1995, pp. 109-10, 118..
  31. ^ Kramer 1995, p. 56.
  32. ^ Kramer 1995, p. 109.
  33. ^ 1 2 Kramer 1995, p. 115.
  34. ^ Kramer 1995, pp. 115-116.
  35. ^ Helm, p. 272
  36. ^ Kramer 1995, pp. 116-117.
  37. ^ Helm 2005, pp. 271-72.
  38. ^ Helm 2005, pp. 272-73.
  39. ^ Helm 2005, p. 283.
  40. ^ Helm 2005, p. 459.
  41. ^ Helm 2005, pp. 459-460.
  42. ^ "Churchill's Spy School". Internet Movie Database. 2010. נבדק ב-2017-09-08.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סוניה_אולשנצקי&oldid=38423538"