סופרוניוס
סוֹפְרוֹנְיוּס (ביוונית: Σωφρόνιος; 560, דמשק – 11 במרץ 638, ירושלים) היה הפטריארך האחרון של ירושלים בתקופה הביזנטית.[1] כיהן בין השנים 634–638.[2] זכרונותיו מהווים מקור היסטורי חשוב ביותר לתקופה זו.
 | |||||
| לידה |
560 דמשק, האימפריה הביזנטית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 638 (בגיל 78 בערך) ירושלים, ח'ליפות ראשידון | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| |||||
  | |||||
בעת כיבוש ירושלים בידי הפרסים בשנת 614, ברח סופרוניוס ממדבר יהודה למצרים. בשנת 619 הוא הצטרף למנזר תאודוסיוס שבמדבר יהודה. בשנת 634 התמנה לפטריארך ירושלים (במקום מודסטוס) והחזיק בתפקיד זה בזמן הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת 636.[3] נאמר עליו כי מת מצער מיד לאחר כניעתה של ירושלים למוסלמים בשנת 638,[2] בתחילתה של התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. סופרוניוס עמד בראש מקבלי פניו של הח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב, שהגיע לירושלים כדי לקבל את כניעתה.[2]
סופרוניוס כתב שתי קינות ("אנאקראונטיקון", Anacreontica) על ירושלים בעקבות הכיבוש הפרסי, שמשמשות מקור להבנת מאורעות הכיבוש. בקינה אחת הוא מתאר את הקרב ואת הטבח שעשו הפרסים בתושבי העיר, ובקינה השנייה הוא מתאר את נפילת הצלב הקדוש בידי ח'וסרו השני ואת החזרתו לירושלים.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
- סופרוניוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ירון דן, בעלי מקצועות חופשיים משכילים בערי ארץ-ישראל בתקופה הביזאנטית, קתדרה: לתולדות ארץ ישראל ויישובה, 1978, עמ' 96
- ^ 1 2 3 ירושלים לדורותיה, יחידה 5 (כתבו: יורם ארדר, אביבה חלמיש, דפנה אפרת), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ז–2016, עמ' 43.
- ^ 1 2 ירושלים לדורותיה, יחידה 4 (כתבו: זאב רובין, פנינה ארד), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ו – 2016, עמ' 128.
ערך זה הוא קצרמר בנושא אנשי דת נוצרים ובנושא קדושים נוצרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.