סוציולוגיה של המדע

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סוציולוגיה של המדע היא תחום בסוציולוגיה, שמטרתו לפענח את דרך התפתחות המדע; זאת, מתוך נקודת מבט סוציולוגית ביקורתית, החותרת להבין את המנגנונים החברתיים והפוליטיים אשר אחראים, מכוננים, ושולטים בהבניית הידע המדעי. החוקרים בתחום מתבוננים על הקהילה המדעית כחברת בני האדם ועל התוצר המדעי – ככזה שנוצר על ידי בני אדם תוך אינטראקציה ביניהם. התחום נוסד במאה ה־20 כהתפתחות של תחום הסוציולוגיה של השגיאה[דרוש מקור]. לפי הסוציולוגיה של השגיאה, יש להסביר כיצד אירעו שגיאות מדעיות (למשל תאוריית הפלוגיסטון) וזאת מתוך ההנחה ששגיאות אירעו מתוך שיקולים סוציולוגיים חוץ־מדעיים, בעוד שמדע תקין ונכון אין צורך להסביר.

הסוציולוגיה של המדע טוענת שגם להתפתחויות "תקינות" מבחינה מדעית יש רקע סוציולוגי וסביב כל שיטה מדעית, מעבדה, ניסוי, כתב עת מדעי וכדומה מתקיימת סביבה חברתית המשפיעה על התוצר המדעי וראויה למחקר וניתוח. למעשה הסוציולוגיה של המדע מערערת על ההבחנה בין "שגיאה מדעית" לבין "מדע תקין" או "אמיתי". האמת המדעית אינה עומדת מעל לכל חשד אלא להפך, הגורם הוודאי הוא קהילת המדענים כחברה אנושית יוצרת והאמיתות המדעיות (וכן השיטה המדעית, השפה המדעית וכדומה) הן תוצר של קהילה זו שאליו יש להתייחס בספקנות. התחום כולל זרמים הקשורים לביקורת מרקסיסטית, ביקורת פמיניסטית וגישות פוסטמודרניסטיות כגון סטרוקטורליזם, פוסט סטרוקטורליזם ועוד.

ישנם מדענים מתחום מדעי הטבע הדוחים רעיונות אלו מכל וכל, עד כדי הגדרת הסוציולוגיה של המדע כאיוולת או אף הונאה.

היסטוריהעריכה

ראשית הדיסציפלינהעריכה

אבי התחום הוא אמיל דורקהיים, אשר בספריו Primitive Classification‏ (1903) ו־The Elementary Forms of the Religious Life‏ (1913) תיאר כיצד חברות פרימיטיביות ממיינות תופעות טבע ומסבירות את העולם בדרך של מיון התופעות לקטגוריות אובייקטיביות (מבחינתן) והקשרים ביניהן (הסבר שהוא סוג של מדע), בכפוף למבנים חברתיים. הטענה המרכזית של דורקהיים הייתה שהסיווג המדעי של תופעות איננו היחיד האפשרי אלא הוא נגזרת של הכללים הנורמטיביים של חברה מסוימת, בעלת אמונות מסוימות, בזמן מסוים, ובפרט השלכה של מבני החברה הן הפנימיים והן אלו המבחינים בינה לבין חברות אחרות (סטרוקטורליזם). עם זאת דורקהיים היה פוזיטיביסט ולא הטיל ספק באמיתות מדעיות שנבחנו בניסויים מודרניים.

תוכנית חזקה ותוכנית חלשהעריכה

ניתן לסווג את התפתחות הסוציולוגיה של המדע כתנועה בין שני קטבים של רמת הביקורת:

  1. תוכנית חלשה – הבוחנת תהליכי ביקורת הדדית, התקבלות בקהילה המדעית, תהליכים סוציולוגיים במעבדה והתכתבויות בין מדענים אך מותירה מחוץ לתחום מחקרה את התוצר המדעי עצמו. גם אם התוצר המדעי אינו מוטל בספק, למשל קיומו של ריק (ואקום) בדוגמה של Steven Shapin ו־Simon Schaffer[1], הרי שחשיפת המנגנונים החברתיים הקשורים לתהליך גילוי זה היא בעלת חשיבות וערך.
  2. תוכנית חזקה (Strong Programme או "האסכולה של אדינבורו"), המבקרת את כל הפעילות המדעית ובכלל זה גם ישויות ו"עובדות" מדעיות (למשל הקווארק). היא קרובה ברוחה לסוציולוגיה של הידע. העוסקים בה מתארים את העיסוק בה כמהפכה קופרניקאית. לא עוד האמת המדעית במרכז הבלתי מעורער והמנגנון החברתי שהוביל לגילויה כטפל אלא המנגנון החברתי במרכז והתוצרים המדעיים כטפלים וזמניים ביחס אליו. כל ניסוי אמפירי עובר דרך "משקפיים" של מוסכמות חברתיות, עמדות כח, נורמות ואינטרסים ולכן גם ניסוי אמפירי אינו מהווה הליך מדעי נקי. אחד ההוגים הבולטים בזרם זה הוא דייוויד בלור (David Bloor).

הישגים מרכזייםעריכה

תאוריית השחקן־רשתעריכה

  ערך מורחב – תאוריית השחקן-רשת
 
ברונו לאטור, מהבולטים שבסוציולוגים של המדע

Actor-Network Theory היא שיטה סיסטמטית לחקר מערכות חברתיות, שפותחה על ידי סוציולוגים של המדע ובראשם ברונו לאטור. השיטה ממליצה לאתר את ה"שחקנים" (Actors) השותפים ליצירת מארג המושגים (למשל: מושגי תורת הקוונטים או מושגי האבולוציה). החוקר המתעניין מבצע "פרובלמיזציה" למושג או למבנה, כלומר מוצא פן לכאורה ברור-מאליו והופך אותו לחשוד (למשל: מדוע מצוינים בעלי חיים מסוימים כ"יונקים" דווקא? מדוע לא "בעלי פרווה"? והלא כל היונקים הם בעלי פרווה). צעד מסייע במחקר הוא מציאת המונחים הנרדפים (ה"תרגומים") בהם משתמש כל "שחקן". הנושא שנשאר תמיד בלתי פרובלמטי הוא עצם קיום רשת חברתית בין השחקנים, הטומנת בחובה יחסי מרות, סמכות, אינטרסים וכדומה. ההצגות הכלליות והנגישות ביותר של השיטה נעשו על ידי לאטור ב-1988 בספר "מדע בפעולה" (Science in Action) ובספר "מארגנים את החברתי מחדש: מבוא לתאוריית השחקן רשת" מ-2005 (Reassembling the Social: An Introduction to Actor-Network Theory).

מאפיין מרכזי ושנוי בחלוקת של השיטה הוא אי הפרדה בין שחקנים אנושיים ללא-אנושיים, המכונה "עיקרון הסופר-סימטריה". ברשת משתתפים שחקנים אנושיים, כגון מדענים, וכן שחקנים לא אנושיים כגון מכשירים ואורגניזמים. ישנן שתי הצדקות לעיקרון הסופר סימטריה. הראשונה היא שעיקרון זה עוזר לפתור את בעיית חוסר הסימטריה בתאוריות של הבניה חברתית, כגון אלה של סוציולוגים המשתייכים לתוכנית החזקה, שמהן עולה שהעולם החברתי קובע את תוכנן של תאוריות מדעיות, אך תפקידו של העולם עצמו בקביעת תוכנן של תאוריות מדעיות נפקד מהן. ההצדקה השנייה היא הדחייה של לאטור את המודרניזם, וכפועל יוצא את ההפרדה בין אובייקט לסובייקט שהוא מזהה עם המודרניזם. מבקרי העיקרון טוענים שהעיקרון למעשה מאניש את העולם הפיזי, מייחס רצונות ואינטרסים לחפצים דוממים, ולכן אין בו כל היגיון או תועלת הסברית.

דוגמאות לתרומות מהוגי הפרוגרמה החלשהעריכה

  • רוברט קינג מרטון דן בסיווגים שונים של תופעות ובהשפעתם על תוצרים סופיים. הוא מדגים שימוש בשפה על מנת לקבוע עובדות. מנתח גילגול שמות של מונחים בתקופות שונות (החמצן למשל לא נקרא חמצן אבל התייחסו אליו גם לפני גילויו כ"איכות ויטאלית" או "אוויר טוב"). בדרך דומה הקדים אותו הביולוג לודוויג פלק, אשר הראה כיצד היחס למחלת העגבת והטיפול בה היה קשור לשם שניתן לה. הוא לא נחשב לסוציולוג של המדע בשעתו אך כיום רבה ההכרה בו כמי שקידם את התחום[2].
  • סטיבן שפין (אנ') וסימון שפר (אנ') דנים בשיטה ובתהליך המדעי. הם הציגו בספרם Leviathan and the Air-Pump את היווצרות החברה המלכותית ואת ייסודם של כללי המדע המודרני על בסיס דרכי ההתנהגות של ג'נטלמנים בריטיים (אובייקטיביות, קור רוח, פתיחות לביקורת בקרב בני מעמדם וכדומה).
  • הזואולוגית והוגת הדעות, הפמיניסטית, דונה הראווי, הדגימה כיצד פעילות מדעית מונעת מתכונות גבריות וכיצד "מדע נשי" שונה בתהליכים ובתוצרים מ"מדע גברי". היא מגדירה את הפרויקט שלה כשבירת מסגרות תיחום בין תרבות למדע. מתוך מחקריה בזואולוגיה היא מדגימה כיצד התקבעה הדעה בקרב זואולוגים שעל מנת שיהיה סדר בחברת קופים יש צורך בזכר שליט ומפריכה עמדה זו.
  • הסוציולוג הצרפתי ברונו לאטור חקר את המעבדה כחברה אנושית. הוא ביצע תצפית והתבונן במדענים כאנתרופולוג. הוא הראה כיצד העשייה המדעית, ככל עשיה אנושית אחרת אינה חפה מהטיות. הוא מוצא בריתות בין מדענים שתפקידן להשתיק מתנגדים. הוא מנתח מנגנוני הענקת סמכות כפרסים אקדמיים, פרסום מאמרים בכתבי עת ומלגות מחקר ("גרנטים") ומבקר את השפעתם על העשייה המדעית ועל האובייקטיביות של התוצרים. בעקבות ביקורתו התעוררה סוגיה ציבורית לגבי מחקרים הקשורים ביעילותן של תרופות הממומנים על ידי יצרניות אותן תרופות. מחקר זה היה הראשון לזרם חדש של מחקרים אנתרופולוגים שנערכו במעבדות מחקר מדעיות, זרם זה מכונה "מחקרי מעבדות" (Laboratories Studies).

ביקורתעריכה

מדענים וחוקרים כסטיבן ויינברג מותחים ביקורת קשה על הסוציולוגיה של המדע. הטענה המרכזית היא שההוגים בתחום אינם מבינים דבר וחצי דבר במתודה המדעית, וכיצד לאורך ההיסטוריה של המדע התקבלו או הופרכו מודלים מדעיים.

סטיבן פינקר מותח ביקורת קשה על נטייתה הגורפת של הדיסציפלינה לבטל השפעות ביולוגיות על התנהגות אנושית. הוא מאשים את הוגי הדיסציפלינה שהם נצמדים לדוֹגמה של "הלוח החלק" למרות שעדויות אמפיריות מפריכות גישה זו מכל וכל[3].

פן אחר של הביקורת הוא שסוציולוגים, שהם מדענים בלתי מיומנים, מבלבלים מושגים מדעיים ויוצרים תוך כך טקסטים חסרי פשר. הפיזיקאי אלן סוקל טוען שהדיסציפלינה כולה היא בגדר רמייה והונאה, והדגים חלק מביקורת זו בפרשת סוקל, בה שם ללעג כתב עת מרכזי בתחום, Social Text, שפרסם מאמרים רבים בסוציולוגיה של המדע. סוקל שלח אליו מאמר פסאודו-מדעי חסר פשר שהשתמש בז'רגון המקובל בסוציולוגיה של המדע. המאמר התקבל, פורסם בכתב העת וזכה בו לשבחים, והפרשה עוררה הדים רבים לאחר חשיפתה כהבל מכוון. חברי "התוכנית החלשה" טענו מנגד כי התקפתו של סוקל היא על ה"תוכנית החזקה" בלבד ואין לראות בה ביקורת על התחום כולו. סוקל ממשיך וטוען שהדיסציפלינה שומטת את הקרקע תחת רגליה-עצמה בכך שהיא מניחה שלא קיים תיאור נכון של המציאות וכל תיאור שהוא הוא רק בגדר פרשנות, אבל בסתירה גמורה לכך ממשיכה וקובעת שתיאור זה או אחר שגוי מעיקרו[4].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אפרת נוני וייס, "ההבנייה החברתית של האובייקט המחקרי במעבדת המחקר" חיבור לקבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בר אילן, 2005.
  • Mara Beller, Quantum Dialogue: The Making of a Revolution, University Of Chicago Press, 2001, מסת"ב 0226041824
  • David Bloor, Sociology of Scientific Knowledge, in I. Niiniluoto, et al. (eds.) Handbook of Epistemology (Dordrecht: Kluwer, 2004), pp. 919-962
  • Durkheim, The Elementary Forms of the Religious Life, (1912, English translation by Joseph Swain: 1915) The Free Press, 1965. מסת"ב 0-02-908010-X, new translation by Karen E. Fields 1995, מסת"ב 0029079373
  • Fleck Ludwik, Genesis and Development of a Scientific Fact, The University of Chicago Press, (1981 translation of 1935 German original) מסת"ב 0226253252
  • Bruno Latour, Laboratory Life, Beverly Hills, 1979 מסת"ב 0803909934
  • Bruno Latour, Science in Action: How to Follow Scientists and Engineers through Society, Harvard University Press, 1988 מסת"ב 0674792912
  • Merton, Robert K, The Sociology of Science: Theoretical and Empirical Investigations ,University Of Chicago Press, 1979, מסת"ב 0226520927
  • Mulkay, Michael J. (Ed.) Sociology of Science: A Sociological Pilgrimage, Indiana University Press, 1991, מסת"ב 0335094090
  • Steven Shapin and Simon Schaffer, Leviathan and the Air-Pump מסת"ב 0691083932
  • A Cyborg Manifesto: Science, Technology, and Socialist-Feminism in the Late Twentieth Century by Donna Haraway

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Steven Shapin and Simon Schaffer, Leviathan and the Air-Pump
  2. ^ על שמו ניתן פרס החברה ללימודי סוציולוגיה של המדע [1]
  3. ^ סטיבן פינקר, הלוח החלק: על הכחשת טבעו המולד של האדם בימינו. הוצאת מטר, 2005
  4. ^ Sokal, Alan D. (March 2008) "Beyond the Hoax: Science, Philosophy, and Culture"