ויקיפדיה

נדירה שלהוב-קיבורקיאן

פרופ׳ לקרימינולוגיה ועבודה סוציאלית

נדירה שלהוב-קיבורקיאן (בערבית: نادره شلهوب- كيفوركيان תעתיק מדויק: נאדִרה שׁלהובּ-כיפורכיאן; נולדה ב-19 ביולי 1960) היא פרופסור מן המניין לקרימינולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, מחזיקת קתדרה במשפט גלובלי באוניברסיטת קווין מרי בלונדון.[1]

נדירה שלהוב-קיבורקיאן
نادره شلهوب- كيفوركيان
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 ביולי 1960 (בת 64)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה نادره شلهوب
מדינה ישראל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים העיר העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע פרופסור מן המניין לקרימינולוגיה ולעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה למשפטים
פרופסור למשפטים, אוניברסיטת קווין מרי בלונדון
מעסיק האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת קווין מרי בלונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים 3
פרסים והוקרה פרס גרובר לזכויות נשים (2008)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נדירה שלהוב (نادره شلهوب) נולדה למשפחה ערבית-נוצרית בחיפה, ישראל. אביה, ג'מיל שלהוב, היה חבר מועצת עיריית חיפה[2] ויש על שמו רחוב בעיר הולדתה.

פעילות אקדמית

עריכה

ב-1980 סיימה תואר ראשון במדע המדינה ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה. ב-1982 סיימה תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1989 סיימה תואר שני בקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1994 תואר דוקטור במשפטים במכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט, על תופעת נשים מוכות בחברה הפלסטינית במזרח ירושלים, כתבה בהנחיית סטנלי כהן ושמחה לנדאו.[3] בתקופת השתלמותה לימדה באוניברסיטת בית לחם מדעי החברה ועבודה סוציאלית. את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניברסיטת דרום קליפורניה.

בשובה לישראל שימשה מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. ב-2003 מונתה למרצה בכירה, ב-2010 לפרופסור חבר ומ-2018 היא פרופסור מן המניין. משנת 2006 היא מנהלת את תוכנית הלימודים המגדרית במדה אל-כרמל, המרכז הערבי למחקר חברתי יישומי בחיפה.

עבודתה האקדמית, שהתבססה על הדוקטורט שכתבה, ושהתמקדה בנשים פלסטיניות שחוו גילויי אלימות במשפחה ותקיפות מיניות, זכתה להכרה בינלאומית. כתיבתה נסובה סביב השפעותיו של הכיבוש הישראלי על נשים פלסטיניות מנקודת מבט משפטית וחברתית-פסיכולוגית. שלהוב-קיבורקיאן מתמקדת בפמיסייד וצורות אחרות של אלימות מגדרית, פשעים של ניצול מרות בהקשרים קולוניאליים, מעקב סמוי, ביטחוניזציה (אנ') (או ביטְחוּן; securitization) וטראומה באזורים שהם תחת כיבוש ומשטר צבאי.[4]

במרץ 2024 חתמו עמיתיה במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית על מכתב שבו נאמר, בין השאר: "פרופ' שלהוב-קיבורקיאן מטשטשת בין מחקר לעמדה פוליטית, בין אידאולוגיה למדע ועובדות". על טענות שהעלתה במחקריה לפיהן לכאורה חיילי צה"ל משתמשים בפרקטיקות של אונס כחלק מהסכסוך, ומערכת הביטחון משתמשת בילדים פלסטינים כמעבדה לפיתוח כלי נשק כדי לשווק אותם בחו"ל נאמר במכתב כי אלו "טענות משוללות יסוד אותן היא מציגה כעובדות אמפיריות או אובייקטיביות, למרות שאינן מגובות בראיות מחקריות".[5][6]

באוגוסט 2024 פרשה שלהוב-קיבורקיאן מהוראה באוניברסיטה.[7]

פעילות חברתית ופוליטית

עריכה

לצד פעילותה האקדמית, כיהנה שלהוב-קיבורקיאן לאורך השנים בוועדים של מספר ארגונים, בהם "גישה", שם כיהנה כיושבת ראש ההנהלה, "מרכז הנשים לסיוע וייעוץ משפטי" ("WCLAC"), ו"הקרן החדשה לישראל" ("NIF").

בנובמבר 2006 עברה בנתב"ג הליך בידוק ביטחוני יסודי ביותר, שבגינו תבעה מרשות שדות התעופה פיצויים על סך 75 אלף ש"ח. בשנת 2015 פסקה סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב כי הבידוק נעשה בסמכות, אולם היא שוכנעה כי אנשי הרשות לא טיפלו בתובעת ברגישות מספקת על מנת להבטיח את כבודה ופרטיותה. על כך נפסקו לה פיצויים של 7,500 ש"ח ועוד 2,500 שכר טרחה.[8]

בשנת 2008 זכתה בפרס גרובר לזכויות נשים, על פועלה למיגור תופעת רצח נשים על רקע חילול כבוד המשפחה בחברה הפלסטינית.[9]

בשנת 2015 חתמה על מנשר של מרצים מאוניברסיטאות בישראל המתנגדים למסע הדה-לגיטימציה המתנהל לדבריהם נגד ארגון "שוברים שתיקה".[10]

בתחילת 2019 עוררה הרצאה שנתנה באמסטרדם בשם "טכנולוגיות של אלימות בשער שכם" סערה תקשורתית עוד לפני האירוע. זאת מאחר שעל פי תיאור האירוע, שלהוב-קיבורקיאן הייתה אמורה לשתף מכתבים שכתבו ילדי מזרח ירושלים על חוויות שעברו, כאשר באמצעות קולות הילדים התכוונה להראות כיצד התעשייה הביטחונית הישראלית משתמשת בחייהם ובגופם של ילדים ותושבי מזרח ירושלים כדי למכור נשק וידע שעברו "ניסוי בשטח".[11] כן התעוררה סערה סביב הרצאה שנשאה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בה טענה כי ישראל מבצעת ניסויים בנשק על פלסטינים. ההרצאה הוקלטה ופורסמה בגלי צה"ל.[12]

באוקטובר 2023, בעת מלחמת חרבות ברזל של מדינת ישראל, פרסמה עצומה שלפיה ישראל מבצעת "השמדת עם" ("ג'נוסייד") ברצועת עזה. בעקבות העצומה, פנו אליה נשיא האוניברסיטה העברית, אשר כהן, והרקטור תמיר שפר והודיעו לה כי מן הראוי (בדומה לסטודנטים ומרצים אחרים שהושעו מהאקדמיה - בטענה כי הם תמכו בחמאס באותה העת)[13] שתשקול אף להתפטר בעצמה, ותפנה את משרתה כמרצה באוניברסיטה העברית.[14][15] לדברי שלהוב-קיבורקיאן, הפרסום בעיתונות של המכתב מאת הנשיא ומאת הרקטור של האוניברסיטה העברית "תדלק קמפיין הסתה ואיומים מסוכנים וחסרי תקדים" כנגדה וכנגד משפחתה.[16]

בראיון לפודקאסט בערוץ היוטיוב "Makdisi Street"[17] שנערך עם שלהוב-קוברקיאן, במהלך מלחמת חרבות ברזל של מדינת ישראל, אמרה שהיהודים מפחדים כשהיא מדברת ערבית - וש"הישראלים צריכים להיות מפוחדים והם צריכים לפחד, כי פושעים תמיד מפחדים". כמו-כן קראה לביטול הציונות: "זה הזמן לבטל את הציונות, זה הכיוון אליו אני הולכת היום. היא [הציונות] לא יכולה להמשיך, היא לא יכולה, זה פלילי". בנוסף האשימה את חיילי כוחות הביטחון של ישראל בהרג תינוקות מכוון ובאונס.[18] כשנשאלה על הדו"ח המיוחד של האו"ם על הפשעים המיניים של חמאס במהלך טבח שבעה באוקטובר, שלהוב-קוברקיאן האשימה את מדינת ישראל בכך שהיא מנצלת גופות של נשים, מיניות של נשים, חיים אינטימיים של נשים לצרכים פוליטיים[19] וזאת כדי לקדם אג'נדה פוליטית, כדי לקדם הרג, נישול, התעללות ואונס.[20] עוד אמרה שלהוב-קוברקיאן: "”הם [היהודים בישראל] ישתמשו בכל שקר, הם התחילו עם תינוקות, הם המשיכו עם אונס, והם ימשיכו עם עוד מיליון שקרים, כל יום עם סיפור אחר, אנחנו הפסקנו להאמין להם, אני מקווה שהעולם יפסיק להאמין להם”.[21] ב-12 במרץ 2024 הודיעה האוניברסיטה העברית כי שלהוב-קוברקיאן תושעה מהוראה באוניברסיטה, בעקבות התבטאויותיה הפוליטיות, המסיתות וחסרות-הבסיס.[22] 90 מאנשי הסגל האקדמי באוניברסיטה תבעו לבטל את השעייתה, אף שהסתייגו מדבריה,[23] ומרצים אחרים תמכו בהשעיה.[24] כמו כן, כ-800 אקדמאים חברי אקדמיה לשוויון חתמו על עצומה המגנה את השעייתה.[25] בעקבות דבריה והתגובה להם התפתחה סערה באוניברסיטה.[26][27] ב-27 במרץ בוטלה ההשעיה לאחר שהיא הבהירה כי בתור חוקרת ביקורתית מהפלג הפמיניסטי, היא מאמינה לכלל הקורבנות ולא מעלה ספק בדבריהן, וכי היא לא הכחישה את העובדה שב-7 באוקטובר היו בעוטף עזה מקרי אונס, ולפיכך שלהוב-קוברקיאן הוחזרה לעבודתה כמרצה באוניברסיטה העברית.[28]

ב-18 באפריל 2024, שלהוב-קוברקיאן נעצרה בחשד להסתה, בעקבות דבריה ונערך חיפוש בביתה.[29][30] למחרת דחה בית המשפט את בקשת משטרת ישראל[31] להאריך את מעצרה, ולכן נאלצו לשחרר אותה בתנאים מגבילים, הכוללים ערבות וחובת התייצבות לחקירה בעת דרישה.[32]

ב-27 באוגוסט 2024 הודיע יו"ר ועדת המשמעת באוניברסיטה העברית, פרופסור דוד גליקסברג, כי פרופסור נדירה פרשה מהוראה באוניברסיטה ולא תשמש עוד כמרצה בה, החל משנת הלימודים האקדמית הבאה.[33][7]

חיים אישיים

עריכה

היא נישאה לארמני נוצרי, תושב ירושלים.[34] לשלהוב-קוברקיאן שלושה ילדים משותפים. מתגוררים ברובע הארמני שבעיר העתיקה, בירושלים.[35] בעלת אזרחות ישראלית ואמריקאית.[36]

מאמרים וספרים

עריכה
  • 2004 - Mapping and Analyzing the Landscape of Femicide in Palestinian Society
  • 2009 - "הכלכלה הפוליטית של טראומת ילדים: חקר מקרה הריסת בתים בפלסטין" מאמר שפורסם בכתב העת Feminism & Psychology בו חקרה את המורכבות של טראומת הריסת הבתים בקרב ילדים פלסטינים.[37]
  • 2010 - Militarization and Violence against Women in Conflict Zones in the Middle East (בעברית: מיליטריזציה ואלימות נגד נשים באזורי סכסוך במזרח התיכון). ספר זה בוחן את הקשיים שעומדים בפני נשים אשר הן סובלות מאלימות המתרחשת נגדן באזורים מסוכסכים ומיליטריסטיים. שלהוב-קיבורקיאן טוענת בספר זה כי המיליטריזציה של המרחב הפרטי והציבורי מגבירה את הפגיעות של גברים ונשים כאחד, ומגבירה את הכוחות ההגמוניים הפטריארכליים. באמצעות הסיפורים והחוויות של נשים פלסטיניות תחת המשטר הצבאי בגדה המערבית, עולה כי "חשיבה ביטחונית", "פחד מטירור", לאומיות, שימור "אותנטיות תרבותית" ושמירה על הקרקע יכולה להפוך את גופותיהן של הנשים ואת חייהם לסמני גבול, ובכך לאתרי אלימות, תחרויות והתנגדות.
  • 2015 - Security Theology, Surveillance and the Politics of Fear (בעברית: תאולוגיה ביטחונית, מעקב ופוליטיקה של פחד). הספר מתמקד בפוליטיקה האינטימית של היומיום, חיי המשפחה, הזיכרון וההנצחה, הלידה והמוות כאירועים קריטיים בחיים של פלסטינים בהקשר של הקולוניאליזם הישראלי ובוחן כיצד התאולוגיות והאידאולוגיות הישראליות של ביטחון, מעקב ופחד יכולות לעמעם את האלימות ואת הדינמיקה של הכוח תוך כדי הנצחה של יחסי כוחות. שלהוב-קבורקיאן הגדירה בספר הזה את המושגים "תאולוגיה ביטחונית ישראלית" ו"פוליטיקה של פחד".
  • 2019 - Understanding Campus-Community Partnerships in Conflict Zones: Engaging Students for Transformative Change
  • 2021 - When Politics are Sacralized: Comparative Perspectives on Religious Claims and Nationalism
  • 2022 - Incarcerated Childhood and the Politics of Unchilding
  • 2023 - The Cunning of Gender Violence: Geopolitics and Feminism

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Professor Nadera Shalhoub-Kevorkian. Queen Mary University of London
  2. ^ הישיבה השלוש מאות ארבעים ושלושה של הכנסת התשיעית עמוד 3317
  3. ^ נאדירה שלהוב קיבורקיאן, תופעת נשים מוכות במשפחה הפלסטינית: תפיסה ומדיניות חברתית כלפי נשים מוכות בחברה הפלסטינית במזרח ירושלים, ירושלים: עבודת דוקטורט, 1994
  4. ^ Nadera Shalhoub-Kevorkian באתר המרכז לחקר ההבדלים החברתיים של אוניברסיטת קולומביה
  5. ^ עמרי מניב, ‏המרצה באוניברסיטה העברית, ההסתה - והמחקרים שסולפו, באתר ‏מאקו‏, 20 באפריל 2024
  6. ^ SHERI OZ, Prof Nadera Shalhoub-Kevorkian: When affirmative action backfires, Israel Diaries, ‏APR 02, 2024
  7. ^ 1 2 אורי סלע‏, פרשה מהוראה פרופ' נדירה שלהוב קיבורקיאן, שהכחישה את התקיפות המיניות ב-7 באוקטובר, באתר וואלה, 28 באוגוסט 2024
  8. ^   ג'קי חורי, רשות שדות התעופה תפצה מרצה ערבייה שהושפלה בבידוק בנתב"ג, באתר הארץ, 3 במרץ 2015
  9. ^ רשימת שלוש הזוכות בפרס גרובר לזכויות נשים לשנת 2008, באתר של פרס גרובר
  10. ^ אנשי אקדמיה תומכים ב״שוברים שתיקה״, באתר העוקץ 12 בדצמבר 2015
  11. ^ Hebrew U professor to give talk on Israel using Palestinian kids as 'arms laboratories' , ג'רוזלם פוסט, 8 בינואר 32019
  12. ^ מרצה ישראלית בארה"ב: ישראל עורכת ניסויים בנשק - על ילדים פלסטיניים, באתר ‏מאקו‏, 17 בפברואר 2019
  13. ^   שירה קדרי־עובדיה, בצל ההלשנה, סטודנטים ומרצים מושעים בטענה לתמיכה בחמאס, ללא הליך הוגן, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2023
  14. ^ מערכת mynet, "מתביישים בך, אולי תעזבי?": המכתב המפתיע שקיבלה פרופסורית באוניברסיטה העברית, באתר mynet‏ ירושלים, 29 באוקטובר 2023
  15. ^   ישי אלמקייס, ‏הפרופסורית טענה שישראל מבצעת 'השמדת עם', הנהלת האוניברסיטה מקווה שתתפטר, בעיתון מקור ראשון, 29 באוקטובר 2023
  16. ^   שירה קדרי־עובדיה, בצל ההלשנה, סטודנטים ומרצים מושעים בטענה לתמיכה בחמאס, ללא הליך הוגן, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2023
  17. ^   “There is so much love in Palestine" w/ Nadera Shalhoub-Kevorkian, סרטון בערוץ "Makdisi Street", באתר יוטיוב (אורך: 01:36:43)
  18. ^ המרצה באוניברסיטה העברית עוררה סערה: הישראלים צריכים להיות מפוחדים כי פושעים תמיד מפחדים, באתר ערוץ 7, 11 במרץ 2024
  19. ^ קטע בראיון עם שלהוב-קיבורקיאן בו היא מתייחסת לדו"ח האו"ם על האלימות המינית של חמאס
  20. ^ הקטע בראיון בו מאשימה שלהוב קיבורקיאן את ישראל בקידום הרג ואונס
  21. ^ קטע הראיון בו היא מתייחסת להאשמות על אונס כאל שקרים.
  22. ^ שירית אביטן כהן, "היהודים צריכים לפחד": אחרי דברי ההסתה - האוניברסיטה העברית משעה את פרופסור שילהוב-קוברקיאן, באתר ישראל היום, 12 במרץ 2024
  23. ^   ישי אלמקייס, ‏90 אנשי סגל תומכים במרצה שהאשימה את ישראל ברצח עם, בעיתון מקור ראשון, 13 במרץ 2024.
  24. ^ ישי אלמקייס, "אמירות שחוצות קו אדום": חברי הסגל באוניברסיטה העברית שתומכים בהשעיית קבורקיאן, באתר מקור ראשון, ‏ז׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד 17/03/2024
  25. ^ השעיית פרופ׳ שלהוב-קבורקיאן: האקדמיה הישראלית מידרדרת אל התהום, באתר אקדמיה לשוויון, ‏14 במרץ 2024
  26. ^ מיכל יוסקוביץ, ‏אחרי השעיית המרצה: מחאה סוערת באוניברסיטה העברית, באתר "סרוגים", 14 במרץ 2024.
  27. ^ לירן כוג'הינוף, "תומכת טרור": הפגנה באוניברסיטה העברית נגד הפרופ' שכינתה את ישראל "מכונת השמדה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 במרץ 2024
  28. ^ האוניברסיטה העברית מתקפלת: המרצה שהכחישה את הטבח תחזור ללמד, באתר כיפה, 27 במרץ 2024,
    החוקרת שהושעתה מהאוניברסיטה העברית בשל הסתה נגד ישראל - הוחזרה לעבודתה, באתר ‏מאקו‏, 27 במרץ 2024.
  29. ^ חיים גולדיטש, הפרופסור שהאשימה את ישראל ברצח עם - נעצרה בחשד להסתה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 באפריל 2024
  30. ^ לירן תמרי, נעצרה המרצה מהאוניברסיטה העברית שהכחישה את הטבח, שוטרים חיפשו בביתה, באתר ynet, 18 באפריל 2024
  31. ^ משה נוסבאום, ‏המשטרה מבקשת הארכת מעצר לשילהוב-קיבורקיאן, האוניברסיטה העברית: "לשחררה מיד", באתר ‏מאקו‏, 19 באפריל 2024
  32. ^ לירן כוג'הינוף חיים גולדיטש ורד פלמן, פרופסור שלהוב-קיבורקיאן תשוחרר לביתה בתנאים מגבילים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 באפריל 2024;
    ניר חסון, ג'קי חורי ויהושע בריינר, בית המשפט הורה לשחרר ממעצר את המרצה החשודה בהסתה עקב דברים שאמרה על 7.10, באתר הארץ, 19 באפריל 2024
  33. ^ חזקי ברוך, סוף לסאגה: המרצה שהכחישה את הטבח פרשה מהאוניברסיטה, באתר ערוץ 7, ‏28.08.24
  34. ^   ניר חסון, אחרי המעצר והחקירה, המרצה שנחשדה בהסתה לא חוזרת בה: "בעזה יש רצח עם", באתר הארץ, 22 באפריל 2024
  35. ^ نادرة شلهوب-كيفوركيان | Who is she in Palestine, web.archive.org, ‏2017-08-09
  36. ^ קורות חיים
  37. ^ הטראומה של הריסת בתים בעזה: מאמר מקצועי, 2009
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נדירה_שלהוב-קיבורקיאן&oldid=40113632"