סטפן גראייק

סטפן גראייק
Stefan Grajek
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	15 בדצמבר 1915; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	13 ביוני 2008 (בגיל 92); ישראל
מדינה	פולין
מקום קבורה	בית העלמין הישן בהרצליה

שלום סטפן גרָאיֶיק (בפולנית: Stefan Grajek;‏ 15 בדצמבר 1915 - 13 ביוני 2008) היה מלוחמי מרד גטו ורשה.^[1]

ביוגרפיה

עצרת מחאה נגד השגריר הגרמני הראשון בישראל. סטפן גראייק צועד ראשון מימין. לידו יצחק זנדמן

גראייק נולד בשנת 1915 לחיה וישראל בוורשה שבפולין. בשנות ה-30 נמנה עם מנהיגי תנועת פועלי ציון. בפרוץ מרד גטו ורשה גראייק היה בין הלוחמים בפיקודו של אליעזר גלר באזור בתי המלאכה של טבנס ושולץ, של התעשיין הגרמני ולטר טבנס. לאחר ימים אחדים יצא מהגטו כדי להכין דירות מסתור ומפלט ללוחמים לאחר הקרבות, וחזר לגטו כדי להוביל לוחמים לדירות שהכין. לאחר המרד התפזרו הלוחמים שנותרו באזור היערות שמסביב לוורשה. גראייק עמד בראש הקבוצה הראשונה של חברי האי"ל, שהתמקמה בחורשת לומיאנקי, כשבעה קילומטרים מוורשה. עם פרוץ המרד הפולני, גראייק ורבים מחבריו הצטרפו לפרטיזנים הפולנים שלחמו באזור בצבא הנאצי. אחרי דיכוי מרד ורשה ב-1944 הסתתר גראייק עם קבוצת חברים בהנהגת מורדי גטו ורשה בדירות ובמרתפי מסתור.

אחרי מלחמת העולם השנייה פעל גראייק בפולין לשיקום שארית הפלטה היהודית בפולין.^[2] היה ממייסדי "ועד הבריחה" בלובלין, שהגה את תוכנית הבריחה של שארית הפלֵטה, ריכוזה והכנתה לעלייה לארץ ישראל. בניגוד לאבא קובנר, מנהיג קבוצת הלוחמים שתמכו בהעלאת חברי התנועות החלוציות לארץ ישראל לאלתר, גראייק (בדומה לצביה לובטקין ויצחק צוקרמן) גרס, שיש להישאר באירופה ולרכז את המאמץ בארגון כל הניצולים לעלייה המונית ארצה במסגרת "תנועת הבריחה". מי שהייתה לרעייתו, אוטה וארגון-גראייק, נטלה חלק בפעולה מיוחדת לאסוף ולרכז אלפי ילדים ולהכינם לעלייה ארצה באמצעות תנועת הבריחה.^[3]

גראייק עלה לישראל ב-1949 והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות.^[4] גם בארץ הוא היה פעיל ציבורית. בין השאר שימש כיו"ר ארגון הפרטיזנים העולמי ויו"ר התאחדות עולי פולין. היה חבר ההנהלה והוועד המנהל של יד ושם.

גראייק חיבר שלושה ספרים על המרד והשנים שלאחריו.

הקים את המרכז היהודי העולמי ללימוד ולחקר יהדות פולין באוניברסיטת תל אביב.^[2] סטפן גראייק נפטר בתל אביב ונטמן בבית העלמין הישן בהרצליה ליד רעייתו, אוטה (1925–2005).

בעלה של נכדתו, שי גראייק, סרן רועי נגרי, נהרג בקרב על בארי במתקפת הפתע על ישראל ב-2023.

ספריו

שלושה ימי קרב. תל אביב: מערכות, 1972
בתום ארבעים שנה. תל אביב: עם עובד, 1984
המאבק על המשך החיים: יהודי פולין בשנים 1949-1945. תל אביב : עם עובד, 1989^[5]

קישורים חיצוניים

ריאיון עם סטפן גראייק, המדור לתיעוד בעל-פה, המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן (מראיין - אהרון קידר)
שלום סטפן גראייק (1915-2008), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ אנשיל פפר, מת שלום סטפן גראייק, מאחרוני מורדי גטו ורשה, באתר הארץ, 16 ביוני 2008
^ ¹ ² סטפן גראייק ז"ל
^ אוטה גראייק מדריכה קבוצת ילדים
^ שלום לפרטיזן אחרון
^ אריאנה מלמד, תיעוד - המאבק על המשך החיים / שלום סטיפן גראייק / הוצאת עם עובד, חדשות, 12 בדצמבר 1989

[1] אנשיל פפר, מת שלום סטפן גראייק, מאחרוני מורדי גטו ורשה, באתר הארץ, 16 ביוני 2008

[yadvashem-2] ¹ ² סטפן גראייק ז"ל

[3] אוטה גראייק מדריכה קבוצת ילדים

[4] שלום לפרטיזן אחרון

[5] אריאנה מלמד, תיעוד - המאבק על המשך החיים / שלום סטיפן גראייק / הוצאת עם עובד, חדשות, 12 בדצמבר 1989

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]


תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	15 בדצמבר 1915 ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	13 ביוני 2008 (בגיל 92) ישראל
מדינה	פולין
מקום קבורה	בית העלמין הישן בהרצליה