סטפניה וילצ'ינסקה

סטפניה וילצ'ינסקה
Stefania Wilczyńska
	סטפניה וילצ'ינסקה בשנת 1927
	סטפניה וילצ'ינסקה בשנת 1927
לידה	26 במאי 1886; ורשה, האימפריה הרוסית
נרצחה	6 באוגוסט 1942 (בגיל 56); טרבלינקה, גנרלגוברנמן
מדינה	פולין
השכלה	אוניברסיטת לייז'; אוניברסיטת ז'נבה ;
מקצוע	מורה, מחנכת
פרסים והוקרה	צלב הכסף של ההצטיינות; צלב ההצטיינות ;

סְטֶפַנְיָה (סְטֶפָה) וִילְצִ'ינְסְקָה (בפולנית: Stefania (Stefa) Wilczyńska;‏ 26 במאי 1886, ורשה – 5 באוגוסט 1942, טרבלינקה) הייתה מחנכת ומורה יהודייה פולנייה, שותפתו העיקרית של יאנוש קורצ'אק בניהול בית היתומים שלו^[1].

ביוגרפיה עריכה

וילצ'ינסקה נולדה בוורשה, ליוליאן יצחק וסלומה לבית וַאלפיש, במשפחה יהודית פולנית אמידה. סיימה את לימודיה בבית הספר לבנות ידוויגה שיקורסקה (Jadwiga Sikorska) בוורשה, ומשם המשיכה ללימודי מדעים באוניברסיטת לייז' בבלגיה ובאוניברסיטת ז'נבה בשווייץ. עם שובה לוורשה, החלה לעבוד, תחילה בהתנדבות, במעון לילדים יהודים יתומים, הצליחה להקים ולארגן בית מחסה עבורם, ומונתה לנהל אותו.

בשנת 1909 פגשה בשווייץ בד"ר יאנוש קורצ'אק, והיא שהביאה אותו כאיש חינוך לנהל את בית היתומים לצידה.^[2] יחד ניהלו השניים את בית היתומים לילדים יהודים בוורשה, ששכן ברחוב קְרוֹכְמַאלְנָה 92 (והועבר מספר פעמים בגטו ורשה: כְלוֹדְנָה 33, סְיֶינָה 16 ושְלִיסְקָה 9). בית היתומים פעל בין 1912 ל-1942, ונעשה בו שימוש בשיטות פדגוגיות חדשניות. וילצ'ינסקה שימשה המנהלת שלו בהיעדרו של קורצ'אק במלחמת העולם הראשונה ובמהלך נסיעתו לארץ ישראל בשנים 1934 ו-1936.

צוות בית הילדים עם הילדים בהם טיפלו. סטפניה וילצ'ינסקה עומדת בשורה השנייה מלמעלה

אנדרטה ליאנוש קורצ'אק ולסטפה וילצ'ינסקה ביער יהדות פולין בהר הרוח

קברה הסמלי של סטפה וילצ'ינסקה בבית הקברות היהודי בוורשה

בשנת 1919 הייתה וילצ'ינסקה המנהלת הכללית של בית הילדים, וקורצ'אק היה מנהלו ראשי. היא ארגנה חוג לנשים אמידות, שהיו מוכנות לסייע לבית היתומים.

בשנת 1931 ביקרה וילצ'ינסקה בארץ ישראל ושהתה זמן מה בקיבוץ עין חרוד. היא חזרה לביקור בארץ ב-1938, אך שבה לפולין כשהחלו להגיע ידיעות מדאיגות בדבר גורל היהודים בה. עם הכיבוש הנאצי של פולין, הצליחו אנשי עין חרוד לארגן לווילצ'ינסקה אפשרות לעזוב את פולין, אך היא סירבה ועברה עם קורצ'אק והילדים לגטו.

ב-5 באוגוסט 1942 הגיעו הגרמנים לבית היתומים, כדי לקחת את היתומים ואת חלק מאנשי סגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. אף שלשניהם הוצעו אפשרויות מילוט, נשארו קורצ'אק ווילצ'ינסקה עם חניכיהם ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק הרגיע את היתומים וסיפר להם שהם יוצאים לטיול ביחד. קורצ'אק ווילצ'ינסקה הלכו עם היתומים אל מותם בידי הנאצים, בתא גזים בטרבלינקה.

הנצחה עריכה

בחלקו הצפון-מערבי של הר הרוח, בסמוך לנטף, נחנך בשנת 1995, במלאת חמישים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, יער זיכרון ליהדות פולין. ביער אבן הנצחה ליאנוש קורצ'אק ולווילצ'ינסקה.

יש הטוענים כי וילצ'ינסקה לא זכתה להכרת ציבורית רחבה כפי שזכה לה יאנוש קורצאק בגלל אופייה הצנוע והמופנם, או מפני שלא השאירה אחריה כתבים, ואולי כי ההבניה החברתית האופיינית לאותה תקופה הייתה שנשים עובדו לרוב מאחורי הקלעים.^[3]

בשנת 2019, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביצעה התזמורת הסימפונית ירושלים בהופעת בכורה, את "סימפוניית יאנוש קורצ'אק" בניצוחו של גרהרדט מולר- גולדבום. הסימפוניה נכתבה על ידי המלחין הגרמני אוסקר גוטליב בלאר בשנת 1986 לפסנתר סולו, אך לאחר מספר שנים עובדה לתזמורת לבקשתו של המנצח דוד שלון. שמה המלא של היצירה הוא "לזכר יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה"^[4]

כתביה עריכה

Stefania Wilczyńska, Słowo do dzieci i wychowawców (wybór i opracowanie: Barbara Puszkin, Marta Ciesielska; tłumaczenia filologiczne z języka żydowskiego i hebrajskiego, Lena Benoualid, Adam Bielecki, Ela Frydman), Warsaw: Muzeum Historyczne m.st. Warszawy, Ośrodek Dokumentacji i Badań Korczakianum, 2004. (Z kręgu Korczaka, tematy, ludzie, dokumenty) (בפולנית)

לקריאה נוספת עריכה

שמעון זקס, רונית פלוטניק, סטפה: האשה מאחורי קורצ'אק 1886–1942, תל אביב: פפירוס, תשמ"ו 1986
עדה הגרי-פוזננסקי. האיש העקשן יאנוש קורצ'ק מקרוב. תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989.
עמלה עינת, סטפה אהובתי או מפגש אחד ושלוש פרידות, להבות הבשן: הוצאה גלילית, 2015
לאה ליפינר. להצמיח שורשים : מזיכרונותיו של שלמה נדל, חניכו של יאנוש קורצ'אק. אזור: צמרת, תשע"ג 2013.

Shimon Sachs, Stefa: Stefania Wilczynskas paedagogische Alltagsarbeit im Waisenhaus Janus Korczaaks, Weinheim: Juventa, 1989. (בגרמנית)
Heberer Patricia. Children during the Holocaust. Lanham : AltaMira Press in association with the United States Holocaust Memorial Museum, 2011.

מאמרים:

עדה הגרי-פוזננסקי, "השפעתם של יאנוש קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה על ילדי הקיבוץ", החינוך המשותף, כז (95): 64–71, 1978
יוסף (יוזק) ארנון, "חינוך מחנכי הפנימיות על ידי סטפה וילצ'ינסקה ויאנוש קורצ'אק", החינוך: רבעון לדברי פדגוגיה ופסיכולוגיה, נ: 127–144, 1978
יוסף ארנון, "חינוך מחנכי הפנימיות על ידי סטפה וילצ'ינסקה ויאנוש לקורצ’אק", יאנוש קורצ’אק – מאה שנה להולדתו, בתוך החינוך נ, ג–ד (תשל"ח), עמ' 127–144. (נדפס גם בתוך: אדיר כהן (עורך), יאנוש קורצ’אק: דיוני הכנס הבינלאומי במלאת מאה שנים להולדתו, חיפה – תל אביב: בית הספר לחינוך – אוניברסיטת חיפה; בית הספר לחינוך – אוניברסיטת תל אביב, תשל"ט 1979, עמ' 99–120)
עדה הגרי-פוזננסקי, "יאנוש קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה בעיני חניכיהם", החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, ו–ז (תשמ"ג/תשמ"ד): 93–132
עדה הגרי-פוזננסקי, סטפה וילצ'ינסקה, "סטפה וילצ'ינסקה: מכתבים", עדות, ה: 132–142, 1990
עדה הגרי-פוזננסקי, "סטפה ווילצ'ינסקה – כפי שהייתה", עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 5: 166–194, תשנ"ה 1995
אורלי פרידמן-בן-שלום, "תיעוד ותעודה: סטפה וילצ'ינסקה המחנכת", דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, לג: 193–204, 2008 - פועלה והגותה של סטפה וילצ'ינסקה, בהסתמך על דבריה בעל פה ועל כתביה, בעיקר מביקורה ב-1936 בעין חרוד.
תמי קויפמן, "נשים וזיכרון – סטפה וילצ'ינסקה", דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, לג: 205–220, 2008 - ראייה מגדרית של תרומתה של וילצ'ינסקה לתאוריה החינוכית של קורצ'אק, פועלה החינוכי וקורותיה בשואה.