סילביה ארל

ביולוגית ימית, חוקרת, סופרת ומרצה אמריקאת

סילביה אליס ארל (שם נעורים ריד; נולדה ב-30 באוגוסט 1935) היא ביולוגית ימית אמריקאית, חוקרת, סופרת ומרצה. היא "חוקרת הבית" (explorer-in-residence) של נשיונל ג'יאוגרפיק מאז שנת 1998.[1][2] ארל הייתה המדענית הראשית הראשונה של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית (NOAA),[2] ונקראה בידי מגזין טיימס הגיבורה הראשונה של כוכב הלכת בשנת 1998.[1]

סילביה ארל
SylviaEarle.jpg
לידה 30 באוגוסט 1935 (בת 85)
גיבסטאון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
ענף מדעי אוקיינוגרפיה, ג'ול עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (2011)
  • פרס רייצ'ל קרסון (2017)
  • היכל התהילה הלאומי לנשים (2000)
  • פרס רייצ'ל קרסון (2009)
  • מסדר תיבת הזהב (1981)
  • מדליית האברד (2013)
  • פרס הנס הס (2010)
  • פרס TED (2009)
  • אגדה חיה של ספריית הקונגרס
  • פרס קרל סייגן להבנה ציבורית של המדע (2010)
  • פרסי נסיכת אסטוריאס להסכמה (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ארל נולדה בשנת 1935 באזור גיבסטאון שבניו ג'רזי, ללואיס ריד ואליס פריס (ריצ'י) ארל. שני הוריה היו חובבי טבע נלהבים ותמכו בעניינה של בתם הקטנה בעולם הטבע.[3] המשפחה עברה לחוף פלורידה המערבי בילדותה של ארל.[4] היא קיבלה תואר אקדמי מטעם מכללת סנט פטרסבורג (1952), תואר ראשון מאוניברסיטת המדינה של פלורידה (1955), תואר שני (1956) ודוקטורט בפיקולוגיה (1966) מאוניברסיטת דיוק.

קריירהעריכה

ארל הייתה אוצרת הפיקולוגיה באקדמיה למדעים של קליפורניה (1979–1986), עמיתת מחקר באוניברסיטת קליפורניה (ברקלי, 1969-1981), ועמיתה במכון האקדמי רדקליף (1967–1969) ובאוניברסיטת הרווארד (1967-1981).

 
צוות נשים במתחם המחייה TEKTITE-II, בהנהגתה של ארל, באימוני השימוש במערכת ממחזרת נשימה

לאחר שקיבלה את תואר הדוקטור בשנת 1966, ארל בילתה שנה כעמיתת מחקר בהארוורד, ואז חזרה לפלורידה כמנהלת המעבדה הימית כייף הייז.[5] בשנת 1969, היא הגישה בקשה להצטרף לפרויקט טקטייט, מתקן בעומק 15 מטרים מתחת לפני הים הממוקם בסמוך לחופי איי הבתולה, שאפשר למדענים לחיות מתחת למים עבור מחקרם עד למספר שבועות. אף על פי שנרשמו לזכותה יותר מאלף שעות מחקר מתחת למים, ארל נדחתה מהתוכנית. בשנה שלאחר מכן, היא נבחרה להנהיג את צוות האקוונאוטיקות הראשון בטקטיט II.[6]

בשנת 1979, היא ביצעה צלילה בים הפתוח בתוך חליפת ג'ים על קרקעית הים ליד אואהו, ובכך שברה את שיא הצלילה לעומק של אישה, 381 מטרים.[7][1] באותה השנה היא החלה לעבוד בתפקידה כאוצרת הפיקולוגיה באקדמיה למדעים של קליפורניה, שם שירתה עד שנת 1986.[5]

בשנים 1980–1984 היא הייתה שותפה במועצה הלאומית לייעוץ בנושאי האוקייאנוסים והאטמוספירה.

 
ארל מציגה דגימות לאקוונאוט במתחם המחייה טקטייט, 1970

בשנת 1982 היא ובעלה, גרהם הוקס, מהנדס ומתכנן צוללות, הקימו את "הנדסת האוקייאנוס העמוק" עבור תכנון, תפעול, תמיכה וייעוץ לגבי מערכות ידניות ורובוטיות.[8] בשנת 1985, צוות הנדסת האוקייאנוס העמוק תכנן ובנה את צוללת המחקר "רכב עמוק", אשר פועלת עד לעומק של כקילומטר.[9][10] בשנת 1986, רכב עמוק נוסתה לראשונה וארל הצטרפה לצוות שהוביל אימונים בקרבת האי לי סטוקינג, מאיי הבהאמה.[9]

ארל עזבה את החברה בשנת 1990 לשם מינוייה כמדענית הראשית במנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית, שם נשארה עד שנת 1992. היא הייתה האישה הראשונה שהחזיקה במשרה זו.

בשנת 1992, ארל הקימה את "חקר וסקירת האוקייאנוס העמוק" כדי לקדם את ההנדסה הימית. החברה, שכיום מנוהלת בידי בתה של ארל, אליזבת, מתכננת, בונה ומתפעלת ציוד שנועד לעבוד בסביבת הים העמוק.[11]

מאז שנת 1998, ארל גרה כחוקרת עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. לעיתים היא נקראת "הוד עומקה",[12][1] או "גנרלית החדקן".[2]

בשנים 1998–2002 היא ניהלה את "משלחות הים בנות-הקיימא", תוכנית בת חמש שנים שנוסדה בחסות חברת נשיונל ג'יאוגרפיק ומומנה בידי קרן גולדמן כדי לחקור את שמורת הטבע הלאומית של ארצות-הברית. ארל תפקדה כמנהיגת משלחות הים ברות-הקיימא, כיושבת הראש של מכון המחקר הארט עבור מחקרי מפרץ מקסיקו שבטקסס, וכיושבת הראש של המועצה המייעצת בנושא האוקייאנוסים, בגוגל ארץ. היא גם סיפקה את הצוללת דיפ-וורקר 2000, המשמשת לספירת מגוון זני הדגים ומשאבי החלל ששומשו בשמורת הטבע הימית סטלוואגן באנק.[13]

ארל ייסדה את "המשימה הכחולה" (הידועה גם כ"ברית סילביה ארל", "קרן החיפוש העמוק", ו"החיפוש העמוק"), קרן ללא מטרות רווח עבור חקר האוקייאנוסים והגנתם.[14] בנוסף, היא נוטלת חלק במספר מועצות, לרבות "מכון השימור הימי".[15]

כמומחית לפגיעה הנגרמת בשל דליפות נפט, ארל נקראה כדי להוביל מספר משלחות מחקר בעת מלחמת המפרץ בשנת 1991, כדי לבחון את ההשלכות הסביבתיות שנגרמו כתוצאה מהרס בארות הנפט של כווית על ידי עיראק.[3] בשל ניסיונה המוקדם יותר עם דליפות הנפט אקסון ואלדז ומגה בורג, ארל נקראה כדי לייעץ בעת דליפת הנפט במפרץ מקסיקו בשנת 2010.

בשנת 2010, בכנס הבינלאומי של האו"ם בהאג, ארל נשאה נאום בן ארבע-עשרה דקות לפני שלושת אלפים וחמש מאות נבחרים ושגרירים מהאו"ם. ביולי 2012, ארל הובילה משלחת למעבדה התת-ימית "אקווריוס" של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית, הממוקמת באזור קי לארגו שבפלורידה. המשלחת, שנקראה "חגיגת חמישים שנות חיים מתחת לפני הים", הנציחה את חמישים השנים לפרויקט קונשלף 1 (Conshelf I) של ז'אק קוסטו, שנועד לחקור את שוניות האלמוגים ובריאות האוקיינוסים. מארק פטרסון הנהיג את המשלחת בשיתוף עם ארל. צוות האקוונאוטים שלהם כלל גם את יוצר הסרטים התת-ימיים די.ג'יי. רולר (D.J. Roller) ואת האוקייאנוגרף מ. דיל סטוקס (M. Dale Stokes).[16][17]

ארל הופיעה ברצועת הקומיקס "לגונת שרמן", בשבוע שהחל בשבעה עשר בספטמבר, 2012, כדי לדון בסגירת המעבדה התת-ימית אקווריוס.[18]

במאי 2013, הוצג לקונגרס חוק המדענים זוכי הפרסים של ארצות הברית מ-2013 (H.R. 1891; 113th Congress). סילביה ארל הוצגה בידי אחד הפרשנים כמועמדת אפשרית למשרת כלת פרס המדע, במקרה שהחוק היה עובר.[19]

המשימה הכחולהעריכה

בשנת 2009, ארל זכתה בפרס טד (TED).[20] בתמיכת טד, היא השיקה את המשימה הכחולה, המכוונת להקמת אזורים ימיים מוגנים (המכונים מרכזי תקווה) מסביב לעולם.[21]

עם המשימה הכחולה ומשתתפיה, ארל מנהיגה משלחות למרכזי תקווה מסביב לעולם.[22] משלחות עבר כללו את קובה ב-2009,[23] בליז בינואר 2010,[24] איי הגלאפגוס באפריל 2010,[25] קוסטה ריקה וכיפת מרכז אמריקה (Central American Dome) בתחילת 2014[26] וחוף דרום אפריקה בסוף שנת 2014.[27]

באוגוסט 2014, שוחרר סרט תיעודי בשם "המשימה הכחולה",[28] המתמקד בחיי ארל והקריירה שלה, כמו גם בקמפיין המשימה הכחולה, שנועד ליצירת רשת גלובלית של אזורים ימיים מוגנים.[29]

נכון לינואר 2015, קיימים 50 מרכזי תקווה מסביב לעולם.[30]

מחוות והוקרותעריכה

1970: פרס תפקיד שימור הסביבה של משרד הפנים של ארצות הברית ואשת השנה של לוס אנג'לס טיימס.[31]

1976: פרס האקדמיה לאומנויות ומדעים מתחת לפני המים.[32]

1980: פרס מועדון החוקרים של לואל תומאס.[31]

1981: מוסמכת כאבירת סדר ארון הזהב בידי נסיך הולנד.[33]

1986: שבירת שיא העולם עבור צלילת אישה לבד לעומק הרב ביותר והשוואה לשיא העולם עם גראם הוקס.[34][8]

1990: מדליית הזהב של חברת הנשים הגאוגרפיות.[35]

1991: פרס צלחת הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגים.[36]

1996: פרס קרן לינדברג,[37] מדליית מועדון החוקרים[31] וחבר הפרסים הבינלאומי של זונטה.[38]

1997: פרס שומרת הים בחברה הבינלאומית של שומרי הים באל דה לה מר.[39]

1998: אחת מ-500 חתני פרס המדעים של האו"ם,[40] ושומרת השנה של הפדרציה הלאומית של הטבע.[41]

2000: היכל התהילה הלאומי לנשים,[42] האגדה החיה של ספריית הקונגרס.[43]

2004: הפרס הבינלאומי של בנקסיה,[44] מדליית יום הזיכרון לריצ'רד הופר מהאקדמיה למדעים של פילדלפיה, ומדליית מכללת ברנרד.[45]

2005: פרס המדע והחברה של ג'ון פ. מקגוברן מאת Sigma Xi.[46]

2009: פרס ארטיגליו[47] ופרס טד.[20]

2009: ארל זכתה בפרס היוקרתי של ריצ'רד קרסון מטעם האגודה הלאומית לאודובון, הפרס הראשון לנשים יוצאות דופן בנושא איכות הסביבה.

2010: לארל הוענק פרס החוקר הדגול של רוי צ'פמן אנדרוס[48] מחברת רוי צ'פמן אנדרוס בבלויט, ויסקונסין.

2010: פרס קארל סייגן עבור קידום הבנת הציבור במדע.

2011: תואר כבוד ממכללת סמית' ונאום הסיום במכללת וארן וילסון.[49]

2013: תואר כבוד מאוניברסיטת המטרופולין של נלסון מנדלה[50] ומדליית האברד, אות הכבוד הגבוה ביותר, "עבור הצטיינות מחקרית, מחקר וגילוי".

2014: פרס וולטר קרונקיט,[51] פרס אלופי כדור-הארץ של האו"ם, האישה הזוהרת של השנה,[52] והאישה הראשונה שהתפרסמה בטקס הוקרת מועדון החוקרים.[53]

2017: פרס רייצ'ל קרסון.[54]

פרסומים נבחריםעריכה

ארל חיברה יותר מ-150 הוצאות; להלן רשימת הוצאות נבחרות.

  • ארל, סילביה & אל גידינגס (1980). לחקור את החזית העמוקה: הרפתקאות האדם בים. חברת נשיונל ג'יאוגראפיק.
  • ארל, סילביה (1996). שינוי ימי: הודעה מן האוקיינוסים. ספרי בלנטיין.
  • ארל, סילביה (1999). צלילה: הרפתקאותיי בחזית העמוקה. ספרי הילדים של נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • ארל, סילביה (1999). ים פראי: פארקי אמריקה מתחת לים. חברת נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • ארל, סילביה (2000). יצורי ים. ספרי הילדים של נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • אלן, פראגר & ארל, סילביה (2000). האוקיינוסים. גבעת מק-גראו.
  • ארל, סילביה (2001). שלום, דג!: ביקור בשונית האלמוגים. ספרי הילדים של נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • ארל, סילביה (2001). אטלס האוקיינוסים של נשיונל ג'יאוגרפיק: החזית העמוקה. נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • ארל, סילביה (2003). לקפוץ אל המדע: שוניות האלמוגים. ספרי הילדים של נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • ארל, סילביה & לינדה ק. גלובר (2008). אוקיינוס: אטלס מאויר (אטלס נשיונל ג'יאוגרפיק). נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • ארל, סילביה (2009). העולם הוא כחול: מדוע עתידנו ועתיד האוקיינוסים הם אחד. ספרי נשיונל ג'יאוגרפיק.
  • מחברת שותפה (2011). הגנה על ימת סרגסו וניהולה: יער הגשם המוזהב הצף של האוקייאנוס האטלנטי. תקציר ואיסוף ראיות מדעיות. ברית ימת סרגסו.
  • ארל, סילביה (2012). הנקודה המתוקה בזמן. מדוע האוקיינוסים משנים לכולם, בכל מקום. הסקירה הרבעונית של וירג'יניה, סתיו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סילביה ארל בוויקישיתוף

Q6BmXusGM יום הים העולמי (6 ביוני 2013). לב כחול: ריאיון עם דוקטור סילביה ארל] ביוטיוב.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 Rosenblatt, Roger (5 באוקטובר 1998). "SYLVIA EARLE : Call Of The Sea". Time (באנגלית). ISSN 0040-781X. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  2. ^ 1 2 3 Sylvia Earle, Oceanographer Information, Facts, News, Photos -- National Geographic, ‏2013-04-19
  3. ^ 1 2 Holloway, Marguerite, Fire in Water, Scientific American doi: 10.1038/scientificamerican0492-37
  4. ^ Sylvia Earle facts, information, pictures | Encyclopedia.com articles about Sylvia Earle, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  5. ^ 1 2 Sylvia Earle, PhD - NOGI, ‏2012-04-01
  6. ^ Collette, BB, RESULTS OF THE TEKTITE PROGRAM: ECOLOGY OF CORAL-REEF FISHES., 1996(הקישור אינו פעיל)
  7. ^ Kesling, DE, Atmospheric Diving Suits – New Technology May Provide ADS Systems that are Practical and Cost-Effective Tools for Conducting Safe Scientific Diving, Exploration, and Undersea Research, 2011(הקישור אינו פעיל)
  8. ^ 1 2 Broad, William J. (3 באוגוסט 1993). "SCIENTIST AT WORK: Graham Hawkes; Racing to the Bottom Of the Deep, Black Sea". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  9. ^ 1 2 Griffin. JJ, Sharkey, PI, Design of the next generation of research vessels, 1987(הקישור אינו פעיל)
  10. ^ Balestra, C, Dive Computer Use in Recreational Diving: Insights from the DAN-DSL Database, 2012(הקישור אינו פעיל)
  11. ^ About Us «  DOER Marine, www.doermarine.com (באנגלית)
  12. ^ White, Wallace (26 ביוני 1989). "HER DEEPNESS". The New Yorker. ISSN 0028-792X. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  13. ^ האקולוגיה של דגים על שונית סלעים עמוקות במפרץ המערבי של מיין (צפון-מערב האוקייאנוס האטלנטי).
  14. ^ About Mission Blue – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  15. ^ Our Board » Marine Conservation Institute, ‏2012-08-01
  16. ^ Celebrating 50 Years Of Living Beneath The Sea | NOAA’s Aquarius Reef Base, ‏2012-06-02
  17. ^ Mission Blog | Mission & Project Info | NOAA’s Aquarius Undersea Laboratory, ‏2012-07-21
  18. ^ This Week in Comics: What To Read | DailyINK Blog, ‏2012-09-22
  19. ^ "The Science Laureate of the United States". WIRED (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  20. ^ 1 2 TED Prize : Wishes Big Enough to Change the World » 2009 Winners, ‏2010-04-15
  21. ^ TED Prize : Wishes Big Enough to Change the World » Sylvia Earle, ‏2012-04-24
  22. ^ Expeditions – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  23. ^ Cuba – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  24. ^ Belize – Mesoamerican Reef – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  25. ^ TED Prize : Wishes Big Enough to Change the World » The Mission Blue Voyage – a project of the TED Prize, ‏2012-03-02
  26. ^ Central American Dome – Playa Grande, Costa Rica Expedition – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  27. ^ Brett Garling, South Africans Unite Around Hope Spots – National Geographic Society (blogs), voices.nationalgeographic.org (באנגלית)
  28. ^ Mission Blue Film Goes Global on Netflix – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  29. ^ Mission Blue, 15 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017 
  30. ^ Hope Spots – Mission Blue, mission-blue.org (באנגלית)
  31. ^ 1 2 3 Sylvia Earle - Oceanographer, www.literati.net (באנגלית)
  32. ^ Sylvia Earle, PhD - NOGI, 74.220.29.245 (ארכיון)
  33. ^ Sylvia Earle, Oceanographer Information, Facts, News, Photos -- National Geographic, ‏2014-01-11
  34. ^ Smith, Deborah (22 בנובמבר 2011). "Her Deepness drops in and warns of growing threat to the oceans". Bunbury Mail (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  35. ^ Past Gold Medal Recipients « SWG: The Society of Woman Geographers, ‏2014-04-26
  36. ^ Sylvia Earle Biography -- Academy of Achievement, ‏2012-02-03
  37. ^ Lindbergh Foundation – Sylvia Earle, lindberghfoundation.org (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
  38. ^ Zonta International > About Us > International Honorary Members, www.zonta.org (באנגלית) (ארכיון)
  39. ^ SeaKeepers > Events > Bal de la Mer, ‏2014-06-25
  40. ^ Displaying items by tag: 1998, www.global500.org (באנגלית)
  41. ^ Sylvia Earle's Excellent Adventure - National Wildlife Federation, ‏2011-02-10
  42. ^ Sylvia A. Earle - National Womens Hall of Fame, ‏2013-04-06
  43. ^ "Sylvia Earle - Living Legends | Library of Congress". The Library of Congress (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  44. ^ 2004 Award Winners & Finalists, ‏2015-01-21
  45. ^ Past Speakers and Medalists | Barnard College, barnard.edu (באנגלית)
  46. ^ Sylvia A. Earle, www.sigmaxi.org
  47. ^ Premio internazionale Artiglio, www.artiglio.org (ארכיון)
  48. ^ Sylvia Earle – 2010 – Roy Chapman Andrews Society, roychapmanandrewssociety.org (באנגלית)
  49. ^ Sylvia Earle to be 2011 Commencement Speaker « - Smith College Office of Alumnae Relations Smith College Office of Alumnae Relations, alumnae.smith.edu (באנגלית)
  50. ^ Ocean record-breaker to visit NMMU, ‏2013-04-14
  51. ^ "Sylvia Earle and Sam Low Win Cronkite Award as Mission Blue Debuts on Martha’s Vineyard". EcoWatch (באנגלית). 7 באוגוסט 2014. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  52. ^ Dreisbach, Shaun. "The Explorer: Sylvia Earle". Glamour (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2017. 
  53. ^ [https://explorers.org/events/detail/the_tribute_ceremony_in_honor_of_sylvia_a_earle The Explorers Club - Events - The Tribute Ceremony in honor of Sylvia A. Earle], explorers.org
  54. ^ eZ Systems, Sylvia Earle is the winner of The Rachel Carson Prize 2017 / Prisvinnere / Rachel Carson - Carson, www.rachelcarsonprisen.no (בno-bokmaal)(הקישור אינו פעיל)