פתיחת התפריט הראשי
נחלות שבטי ישראל

סְכָכָה הייתה עיר מקראית במדבר יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי המדבר שבנחלת שבט יהודה: "בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן"[1].

בשלהי תקופת בית שני נזכרה העיר במגילת הנחושת, בהקשר לאוצרות שונים שהוטמנו בקרבתה, כאשר לצדה נזכרים גם "גיא הסככא", "סדק שבסככא" ואמת מים הקשורה אליה.

היו שהציעו לזהות את העיר הקדומה עם האתר "ח'רבת א-סמרה" שבמרכז בקעת הורקניה, שם נתגלו שרידי מבנים וחומות מהתקופה הישראלית, מערכות סכרים ובריכות, וכן טביעות חותם "למלך"[2]. מנגד, לאור העדות שבמגילת הנחושת על קיום העיר גם בימי בית ראשון, היו שהציעו לזהותה עם חורבת קומראן[2]. במקום נמצאו גם שרידים מתקופת המלוכה[3].

על שם העיר הקדומה קראה ועדת השמות הממשלתית לנחל שראשיתו בסביבות ח'רבת א-סמרה, ושמתחבר לנחל קומראן, בשם "נחל סככה".

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ס"א-ס"ב.
  2. ^ 2.0 2.1 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 182-183.
  3. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, ע"מ 269.