עִיר הַמֶּלַח היא עיר שנזכרת במקרא כאחת משש ערי המדבר של שבט יהודה.

נחלות שבטי ישראל

במקורות

עריכה

העיר מוזכרת בספר יהושע: ”בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן”[1].

בתרגום השבעים עיר המלח מתורגמת לערי סדום Πόλεις Σαδωμ או ערי הכיכר Πόλεις αλων (שהפכו למלח)[2].

זיהוי

עריכה

זכריה קלאי כותב שעל פי שמה יש לזהות אותה בקרבת ים המלח[2]. מרטין נות זיהה את העיר בחירבת קומראן, שבסביבותיה נמצאו מגילות קומראן[3]. אולם היו חוקרים שהציעו זיהויים אחרים, זאת על פי פסוק במגילת הנחושת ממנו ניתן לזהות את קומראן עם העיר סככה[2].

בהתבסס על הסמיכות בפסוק של עיר המלח לעין גדי, היו שזיהו את עיר המלח במיצד גוזל הנמצא למרגלות הר סדום הצפוני, שהיה כנראה חלק מדרך אדום שעברה בנחל זהר. אחרים זיהו את עיר המלח בעינות סמר, צפונית לעין גדי. אחרים דחו זיהויים אלו בגלל שמקומות אלו קטנים מכדי להקרא עיר.

פסח בר אדון הציע לזהות את עיר המלח עם עינות סמר, על סמך מצד תורבה הישראלית הנמצא לצידן[4].

זיהוי אחר מציב את עיר המלח בבאב א-דרה ונומיירה בירדן, מזרחית לעין גדי. זיהוי זה מתבסס בעיקר על זיהויה של צוער (עיר מקראית) בכפר הבדואי א-סאפי בשפך ואדי חסה. חנזיר ופייפה נחשבות לשתי ערי הכיכר הנוספות. אולם ערים אלה חרבו בסוף תקופת הברונזה הקדומה ואינן מתאימות לתיארוך המקובל לתקופת אברהם אבינו בברונזה התיכונה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ס"אס"ב.
  2. ^ 1 2 3 זכריה קלאי, עיר המלח, אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ו', 2011, עמ' 216-217
  3. ^ זאב ויסמן, מבוא למקרא, האוניברסיטה הפתוחה
  4. ^ צבי אילן, אנציקלופדיה מקראית, דבר, 18 במאי 1972
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.