סלימאן צאלח
מארי סלימאן (שלמה) בן סאלם (שלום) צאלח (ה'תקפ"ב – ה'תרס"ב, 1822 – 1902) היה מגדולי רבני תימן, חבר הישיבה הכללית, והראב"ד הקבוע העשירי והאחרון בבית דין צנעא.
לידה |
1822 ה'תקפ"ב תימן, צנעא | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1902 (בגיל 80 בערך) ה'תרס"ב תימן, צנעא | ||||||
רבותיו | מארי יוסף קארה | ||||||
בני דורו | מארי אברהם צאלח, מארי יוסף מנזלי | ||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
ביוגרפיה
עריכהמארי סלימאן נולד לסאלם צאלח ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן.[1]
היה תלמידו של מארי יוסף קארה, הראב"ד הקבוע השמיני של בית דין צנעא. היה חבר הישיבה הכללית שהתקיימה בבית הכנסת בית צאלח בצנעא, וחתימתו על פסקי הדין של הישיבה היא הראשונה מבין חתימות חברי הישיבה. התפלל ולימד בבתי הכנסת בית כחלאני בעיר, בהם התפלל בנוסח השאמי יחד עם רבו ומשפחתו.[1]
בשנת ה'תרמ"ט (1889) נתמנה כראב"ד קבוע של הרכב בית הדין הקבוע העשירי, לאחר פטירת הראב"ד הקודם מארי סלימאן קארה. חבריו בבית הדין היו מארי אברהם צאלח ומארי יוסף מנזלי.[1]
היה צנוע ועניו, התפרנס מצורפות, ולא רצה ליהנות מחלקו בשחיטה מתוקף תפקידו כראב"ד. בפסקיו היה נתחשב בחברי בית דינו, ולא כפה עליהם את דעתו. הוא לא הושפע ממשיח השקר שוכר כחיל, שהופיע בדורו בתימן.[1]
נפטר בצנעא בשנת ה'תרס"ב (1902), ובפטירתו פסקה קביעות בתי הדין בצנעא.[1]
היה מבחר אנשי דורו בענווה ויראת חטא, מתלמידיו של הר"ר יוסף קארה. כל ימיו עסוק במלאכתו צורף כסף. נהנה מיגיע כפיו, ולפיכך לא הושיט ידו למלאכת השחיטה. בית דינו קבע עם [...] באהבת שלום ודרך אמונה הלכו שלושתם, וכל עבודתם היתה להנהיג את הקהילה בדרכי התורה, כמנהג בתי דינים שלפניהם, לא להתגדל ולא להתייהר. הראב"ד היה מיראי הוראה [...] חמלה וחנינה רבה בליבו על העניים ותמיד מפקח עליהם [...] כל המידות הטובות כלולים בו.
— מארי עמרם קורח, סערת תימן, עמ' מט-נ
נכדו הוא מארי יוסף צאלח (אלג'יילי), ראש בית הכנסת בית כחלאני[3] ואביה של הרבנית ברכה קאפח.
ראו גם
עריכה- יהדות צנעא
- מארי יוסף קארה
לקריאה נוספת
עריכה- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 505
תקופת חייו של הרב סלימאן צאלח על ציר הזמן |
---|
|