אברהם צאלח (בן צאלח)
מארי אברהם בן צאלח צאלח (ב' באב ה'תקפ"ה – כ"ו באייר ה'תרס"ה, 17 ביולי 1825 – 31 במאי 1905) היה חכם מחכמי יהדות צנעא בסוף המאה ה-19, ודיין בבית הדין הגדול בצנעא.[1]
 | |
| לידה |
17 ביולי 1825 ב' באב ה'תקפ"ה צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 1905 (בגיל 79) כ"ו באייר ה'תרס"ה צנעא, תימן |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד למארי צאלח צאלח, נכדו של מהרי"ץ בעיר צנעא בירת תימן, בב' באב ה'תקפ"ה (17 ביולי 1825).
למד אצל חכמי משפחתו צאלח בבית הכנסת של המשפחה בית צאלח. היה חבר בישיבה הגדולה שהתקיימה בבית כנסת זה. מצבו הכלכלי היה קשה.[1]
בשנת ה'תרכ"ז (1867) נכנס כחבר בבית הדין הגדול בצנעא לאחר פטירת מארי יחיא הכהן, תחת הראב"ד מארי סלימאן קארה והראב"ד מארי סלימאן צאלח. שימש כדיין כ-38 שנה, עד פטירתו.[2]
במצור והרעב הגדול חוזת אלנפר גלה לשבאם ולעמראן.[3] ארבעת בניו נפטרו ברעב.[1] נפטר בצנעא מרעב בכ"ו באייר ה'תרס"ה (31 במאי 1905). בלווייתו השתתפו קצת יותר מעשרה אנשים בלבד.[3] כמעט כל צאצאיו מתו ברעב, והם מופיעים בתמונתו המפורסמת.
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה
| תקופת חייו של הרב אברהם צאלח על ציר הזמן |
|---|
 |