סלמאן אבו סיתה

סלמאן אבו סיתה (בערבית: سلمان ابو ستة; נולד ב-1937) הוא מהנדס וגאוגרף פלסטיני, שעוסק במחקר, תיעוד ומיפוי של הכפרים הפלסטינים שחרבו במהלך מלחמת העצמאות[1].

סלמאן אבו סיתה
Salman Abu-Sitta 2.JPG
לידה 1938 (בן 84 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כריכת הספר של סלמן אבו סיתה - Mapping My Return
מפת אזור ח'ירבת מעין אבו סיתה בשנת 1940

ביוגרפיהעריכה

משפחתועריכה

מוצאו של אבו סיתה הוא ממשפחת ג'רר, ששלטה החל מהמאה ה-18 בהרי שכם וחברון. המשפחה השתתפה במרד הפלאחים בארץ ישראל, ולאחר דיכוי מרד, בשנת 1838, אבראהים פאשא היגלה חלקים ממשפחת ג'רר. פלג ממשפחת ג'רר, משפחת/שבט אבו סיתה הוגלתה לח'ירבת מעין שבצפון הנגב, מזרחית לעבסאן אל-כבירה, כ-20 ק"מ דרומית מזרחית מעזה. חלקים אחרים של המשפחה ג'רר הוגלו לעמקי סנור ודותן[2]. אבו סיתה, בספרו מציע 2 גרסאות לשם אבו סיתה. סיתה בערבית ستة זו הספרה 6. אבו סיתה משמעו, אבי השישה. לדבריו, לסבא רבה שלו היו שישה בנים. גרסה שנייה על פי אבו סיתה היא שלסבא רבה שלו היו שישה שומרי ראש שהוא אמץ כבניו ומכאן השם אבו סיתה. אביו של סלמאן אבו סיתה, שיח' חסן אבו סיתה, ובן דודו חפרו בח'ירבת מעין באר בעומק 95 מטר, עד שהגיעו לשכבה עשירה במים. מעל הבאר הותקנה משאבה המופעלת על ידי מנוע דיזל. בשנת 1920 אביו גם הקים את בית הספר בכפר. סביב הכפר באביב, היו שדות חיטה גבוהה מאופק לאופק, כרמים ומטעי שקדים, תמרים תאנים וזיתים[3].

ילדות ולימודיםעריכה

אבו סיתה נולד בשנת 1937 בח'ירבת מעין ולמד בבית הספר לילדי הבדואים בבאר שבע עד גיל 11. במהלך מבצע ברק, הוחלט לכבוש את ח'ירבת מעין, ומשם לפרוץ לכפר דרום שהיה נצור. המשימה הוטלה מחלקה בפיקודו של אברהם אדן מהגדוד השמיני, בחטיבת הנגב של הפלמ"ח. אברהם אדן כתב בספרו "עד דגל הדיו" שהכפר נכבש בקלות ובקרב קצר, כמעט ללא התנגדות, במהלכו נהרגו שלושה צעירים. הפלוגה נכנסה לבית אבו סיתה שם מצאו רכוש רב, רהיטים, ספרים רבים, ותמונות על הקירות[4]. בשנת 2005 הסכים אדן להיפגש עם פעיל השלום אורי דייוויס, בשליחתו של אבו סיתה, בביתו ברמת השרון. במפגש זה מסר לו אדן שתי תמונות שלקח שלל בזמן הקרב[5].

במהלך הקרב, אבו סיתה ומשפחתו ברחו לעיירה עבסאן, שכקילומטר ממערב. לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות לא יכלו לשוב לביתם, מאחר שגבול רצועת עזה נקבע בין עבסאן לח'ירבת מעין, והם נותרו בצדו השני של הגבול. אבו סיתה המשיך את לימודיו התיכוניים במצרים, אחר כך למד הנדסה אזרחית באוניברסיטת קהיר וסיים בשנת 1958. משם עבר ללונדון, השלים תואר שני בתכנון ערים ואזורים ודוקטורט ביוניברסיטי קולג', המסונף לאוניברסיטת לונדון. בתום לימודיו עבד כמהנדס בלונדון, קנדה וכווית.

מחקריועריכה

אבו סיטה השקיע מעל 40 שנה במחקר, חיפושים אחר כל פרט מידע אודות פלסטין שלפני הנכבה, תיעוד ופרסום המידע. הוא הסביר כי מטרתו היא ש"זיכרונותיה וזהותה של המולדת הכבושה לעולם לא יאבדו". אורי אבנרי אמר עליו שהוא "המומחה הבולט בעולם בנושא הנכבה" והיה עמו בקשרי ידידות[6]. תהליך התיעוד החל כשהיה בן 22, כשלמד באנגליה. "זה התחיל משם וזה מעולם לא נעצר", "המשכתי לאסוף את כל החומרים על כל סנטימטר של מולדתי" אמר.

לצורך מחקריו הקים אבו סיתה את עמותת - Palestine Land Society - בלונדון, העוסקת במחקר ואיסוף מידע על פלסטין, הארץ ואנשיה, זאת על ידי[7]:

  • תיעוד ההיסטוריה, הגאוגרפיה, התרבות והחברה של פלסטין;
  • סקירת סוגיות משפטיות, כלכליות, חברתיות-פוליטיות ונושאים אחרים;
  • הפצת מידע על ידי פרסום ספרים, מפות ועבודות אקדמיות בנושא;
  • השתתפות בפורומים, אירועים, כנסים וישיבות הנוגעים לנושא.

בשנת 1998 פרסם את הספר - The Palestinian Nakba 1948: The register of depopulated localities in Palestine, בו תיעד את כל הכפרים שנחרבו על ידי מדינת ישראל במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 2010 פרסם אטלס בן 650 עמודים בשם "Atlas of Palestine, 1917- 1966". ובשנת 2016 פרסם את סיפורו האישי בספר "Mapping My Return"[8]. עמותת זוכרות בישראל גם נעזרה במחקריו לצורך הנצחת הכפרים הפלסטינים ההרוסים[9].

פרסומיועריכה

ספריםעריכה

מאמריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שירות "הארץ", יום הנכבה - נתונים ומספרים / רקע, באתר הארץ, 14 במאי 2001
  2. ^ ידין, א' תשל"ו, ההגדה לבית ג'ארר. טבע וארץ יח'-4 : עמ' 170-174
  3. ^ Salman Abu Sitta, Mapping My Return: A Palestinian Memoir, The American University in Cairo Press, 2016-05-10. (בenglish)
  4. ^ אברהם אדן,עד דגל הדיו, תל אביב: מערכות, 1984
  5. ^ סלמאן אבו סיתה זיהה באחת התמונות את אביו חוסין אבו סיתה ואחיו איברהים אבו סיתה, ובתמונה השנייה את בן דודו. אדן כתב בטעות על התמונה עבדאללה אבו סיתה. ראה סיפור הפגישה In Search of the Abu Sitta Sword
  6. ^ סלמן היקר - חליפת מכתבים בין אבו סיתה לאבנרי, 17 במאי 2014, באתר מגפון
  7. ^ אתר עמותת - Palestine Land Society
  8. ^ Ian Black, Mapping My Return - Salman Abu Sitta on the fate of the Palestinians, הגרדיאן, ‏21 במאי 2016 (באנגלית)
  9. ^ שלמה ויינברג, הבהלה מן ההכרה, באתר הגדה השמאלית, 2 בפברואר 2005