אורי דייוויס

פוליטיקאי ישראלי
אין תמונה חופשית

אוריאל (אורי) דייוויס (נולד ב-8 ביוני 1943 בירושלים) הוא דוקטור ללימודי המזרח התיכון ופעיל חברתי לזכויות האדם העוסק במחקרו ופועלו בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני והיסטוריית המזרח התיכון. שימש כסגן נשיא "הליגה הישראלית לזכויות אדם ואזרח" וכמרצה לשלום באוניברסיטת ברדפורד. המיר את דתו לאסלאם, ומגדיר עצמו כ"פלסטיני עברי בעל עבר יהודי, אנטי ציוני, מוסלמי ואזרח של מדינת האפרטהייד ישראל". חבר הפת"ח משנת 1984.

ביוגרפיהעריכה

נולד בירושלים לבלנקה, ילידת צ'כוסלובקיה, וליוסף סטנלי דייוויס, יליד הממלכה המאוחדת, שניהם אנשי "העלייה החמישית". גדל והתחנך בכפר שמריהו. בין השנים 1961–1963 שירת בשירות לאומי בקיבוץ ארז כתחליף אזרחי לשירות צבאי. בעל תואר ראשון מאת האוניברסיטה העברית בפילוסופיה וערבית (1968), ומוסמך בפילוסופיה (1970). בשנת 1973 השלים תואר מוסמך נוסף באנתרופולוגיה מבית הספר למחקר חברתי בניו יורק, ובאותו מוסד גם השלים את תואר הדוקטור באותו הנושא (1976).

ב-1964 פעל נגד הפקעת אדמות של ערבים בגליל לטובת הקמת העיר כרמיאל[1]. הוא פתח בשביתת רעב ועבר לגור בדיר אל אסד. הוא נידון למאסר על תנאי ולקנס, ובהמשך נשפט בבית הדין הצבאי בנצרת על כניסה לאזור אסור, נידון לחודשיים מאסר והופעל נגדו התנאי[2]. סך הכל ישב בכלא במשך כחצי שנה, במהלך מאסרו שבת רעב. באותה תקופה הופיעו בכמה מקומות בארץ כתובות גרפיטי בנוסח "ישוחרר אורי דייוויס". לצידו של דייוויס נאבקו גם האמנים אורי זוהר, עמוס קינן, יגאל תומרקין, דן בן אמוץ, אריה זקס, שמעון צבר, גילה אלמגור ויצחק דנציגר[3].

בשנת 1965 היה דייוויס המועמד החמישי במפלגת העולם הזה - כוח חדש, אך פרש ממנה כאשר גילה שמצעה כולל נאמנות בלתי מסויגת למדינת ישראל.

בשנת 1969 התמודד בבחירות המוניציפליות בירושלים. רשימתו קיבלה 200 קולות.

ב-1978 התראיין לקול ישראל. דבריו האנטי-ציוניים עוררו זעם והביאו לפיטורי עורך התוכנית דודו וייזר.

בשנת 1984 הצטרף כחבר משקיף במועצה הלאומית הפלסטינית. בשנת 2009 היה ליהודי הראשון שנבחר למועצה המהפכנית של פת"ח.

בשנת 1995 שימש דייוויס איש קש עבור פתחי מחאמיד שביקש לקנות באמצעות דייוויס מגרש בקציר. מחאמיד חשש שלא יעבור את ועדת הקבלה לקציר בדומה למשפחת קעדאן. דייוויס רכש את המגרש עבור מחאמיד, וזה סיים לבנות את ביתו ביישוב עוד טרם שהסתיים בג"ץ קעדאן.

בשנת 2008 נמנה יחד עם תנועת הסולידריות הבינלאומית על מארגני משט לרצועת עזה בו העבירו שתי ספינות סיוע הומניטרי מקפריסין לעזה[4].

משפחתועריכה

דייוויס נישא ב-1965 לנירה יובל. לשניים בן משותף. הם התגרשו ב-1977. בשנת 1977 נישא בשנית לאזרחית הולנדית. לשניים בן משותף. הם התגרשו ב-1989. דייוויס חי עם בת זוגו השלישית, סירקו פאיונן, בהלסינקי בשנים 19902006. לשניים תאומים. בשנת 2006 הכיר את מייסר אבו עלי, פלסטינית מרמאללה. ב-2008 התאסלם והשניים נישאו ברמאללה.[4] הזוג מתגורר בסח'נין.

ספרים שכתבעריכה

  • אורי דייוויס, לחצות את הגבול: אוטוביוגרפיה פוליטית, הוצאת ברירות, 1994.

דייוויס כתב שורה של ספרים ומאמרים המתארים את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד, בהם הוא טוען שמדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים, כולל הפלסטינים שהם אזרחי ישראל, דומה למדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה. הספרים יצאו לאור בשפה האנגלית:

  • "ישראל: מדינת אפרטהייד" (1987)
  • "אפרטהייד ישראלי: קריאה ביקורתית של ההצעה להסכם קבע, הידועה בשם 'יוזמת ז'נבה'" (2003)
  • "אפרטהייד ישראלי: האפשרויות למאבק מבפנים" (2004)

בנוסף לספרים אלה, פרסם דייוויס מאמרים וספרים רבים נוספים בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה