ויקיפדיה

סמואל בלאמי

(הופנה מהדף סמואל בלמי)

קפטן סמואל בלאמי (באנגלית: Samuel Bellamy; בערך 23 בפברואר 1689 – 26 באפריל 1717), לימים כונה "סם השחור" בלאמי, היה פיראט אנגלי, שפעל בראשית המאה ה -18. הוא ידוע בעיקר כפיראט העשיר ביותר בהיסטוריה המתועדת,[1] ואחד המוכרים בתור הזהב של הפיראטיות. אף על פי שהקריירה הידועה שלו כקברניט פיראטי נמשכה מעט יותר משנה, הוא וצוותו תפסו לפחות 53 אוניות.[2] כונה "סאם שחור" בפולקלור של קייפ קוד. בלאמי התפרסם בחסדיו ובנדיבותו כלפי אלה שתפס בפשיטותיו. מוניטין זה זיכה אותו בכינוי נוסף, ה"נסיך הפיראטים". הוא דימה את עצמו לרובין הוד, כאשר אנשי צוותו קראו לעצמם "אנשי רובין הוד".[3][4]

סמואל בלאמי
Samuel Bellamy
לידה פברואר 1689?
Hittisleigh, דבון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באפריל 1717 (בגיל 28) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלאמי נולד באנגליה בשנת 1689, והחל להפליג בצי המלכותי הבריטי כנער. לאחר שנסע לקייפ קוד בשנת 1715, הוא נסע דרומה לחוף פלורידה במאמץ לאתר אוצרות שטבעו בים. משם עשה את דרכו לבהאמה, ושט תחת פיקודם של בנג'מין הורניגולד ואדוארד טיץ'. הוא לכד ספינת סחר עבדים בשם "ווידה גאלי" בתחילת האביב של 1717. מספר חודשים מאוחר יותר הספינה נקלעה לסערה מול חופי מסצ'וסטס ושקעה עם בלאמי ורוב אנשי הצוות שלו. שרידי "הווידה" התגלו בשנת 1984, מה שהפך אותה לספינת הפיראטים המאומתת הראשונה שהתגלתה אי פעם בצפון אמריקה.

ראשית חייו עריכה

בלאמי היה הצעיר מבין שישה ילדים שנולדו לסטיבן ואליזבת בלאמי בקהילה של היטסליי בדבונשייר, אנגליה, ב-1689.[5] אליזבת נפטרה זמן קצר לאחר, ונקברה ב-23 בפברואר 1689, שלושה שבועות לפני הטבלתו של סמואל ב-18 במרץ. הפיראט העתידי הפך למלח בגיל צעיר. בשנות העשרה המאוחרות שלו הצטרף לחיל הים המלכותי ונלחם בכמה קרבות. אף כי משערים כי ייתכן שהייתה לו אשה וילד, אין הוכחה מוגדרת לכך.

בלאמי נסע לקייפ קוד בסביבות 1715, לכאורה כדי לחפש כמה מקרובי משפחתו שם. ההערכה היא שהוא ניהל רומן עם אשה מקומית בשם גודי האלט.[6] פרופסור אליזבת ריינארד, בספרה "הארץ הצרה״ משנת 1934, העניקה לה את השם "מריה", ואף על פי שאין שום עדות לכך שהיא נשאה את השם הזה, הוא בכל זאת הפך לשם פופולרי עבורה. מחברים מודרניים אחרים כינו אותה "מריה" ו"מרי". גילה ומצבה המשפחתי נותרו נושא לוויכוחים רבים. יש סיפורים המתארים אותה כגברת צעירה בין גיל 16 ל-25, ואילו אחרים מתארים אותה כאישה מבוגרת.[7][8][9] בכמה סיפורים, הוריה חיבבו אותו, אך לא חשבו שמלח עני בעל ביטחון עצמי מתאים להיות בעלה.[4] ראיות נסיבתיות מצביעות על כך שהיא אולי הייתה כבר נשואה, ומאשרות כמה סיפורים כי בכוונתו של בלאמי הייתה לצבור את הונו ולחזור ולקחת אותה משם.

בלאמי עזב את קייפ קוד בתחילת 1716 עם קבוצת גברים כדי לחפש את האוצרות העצומים בחוף פלורידה בהריסות הצי הספרדי מ־1715. התכשיטן העשיר פאלגראבס ויליאמס[10], בנו של התובע הכללי של רוד איילנד ג'ון ויליאמס, הצטרף לבלאמי ומימן את משלחתו. לאחר שבלאמי עזב את הכף, התגלה כי גודי הלט נמצאת בהריון מבלאמי. סופר שהיא ילדה בן והסתירה את הילד באסם בזמן שהיא יצאה להצטייד במזון, וכאשר חזרה גילתה שהילד נחנק למוות בתוך הקש. אגדות מסוימות אומרות כי האסם היה של משפחת נואלס המכובדת, אחרות טוענות שזהו האסם של השופט ג'וזף דויין שגירש אותה. בשני המקרים, היא נעצרה בגין רצח הילדה ונכלאה בכלא העתיק של ברנסטבל, מסצ'וסטס (בית הכלא הבנוי מעץ העתיק ביותר בארצות הברית). גזר הדין שלה היה יחסית קצר, אך היא הוגלתה מהעיירה.

קריירה עריכה

ציידי האוצרות ככל הנראה לא זכו בהצלחה גדולה, מכיוון שהם פנו עד מהרה לעסוק בפיראטיות בצוות של קברניט הפיראטים, בנג'מין הורניגולד, שפיקד על "מריאן" עם הקצין הראשון, שהפך במהרה למפורסם - אדוארד טיץ' "שחור הזקן".[10]

 
ציור דמותו של בלאמי וספינתו על אריזת סיגרים ספרדיים

בקיץ 1716 התמרד הצוות בגלל חוסר הנכונות של הורניגולד לתקוף ספינות אנגליות - ארץ מולדתו. ברוב קולות של הצוות, הוא הודח כמפקד של מריאן ועזב את הספינה עם חסידיו כולל אדוארד טיץ'. הצוות שנותר בן 90 איש בחר את סמואל בלאמי כקפטן.

לאחר לכידת ספינה שנייה בשם "סולטנה", בלאמי הפך אותה לספינתו העיקרית ונתן לחברו ויליאמס פאלסגרייב את תפקיד המפקד של "מריאן".[10] הם הפליגו זמן קצרה לצד הספינה "אוליבייה לבאסור", שיצאה בתחילת 1717 לפשיטה על דרום אמריקה.[11] עם זאת, הלכידה הגדולה של בלאמי הייתה באביב 1717, כשהוא הבחין בספינה "ווידה" ששטה במיצר בקריביים בין היספניולה וקובה.[10] הווידה הייתה ספינת עבדים חדשה ומרשימה - נבנתה באנגליה בשנת 1715 בגודל 300 טון, ובאורך 31 מ' עם 18 תותחים, ומהירותה הגיעה עד 13 קשר. הווידה הייתה במסע הבכורה שלה בשנת 1716 וסיימה בדיוק את הסבב השני - מאפריקה לקריביים בסחר העבדים האטלנטי. הספינה הייתה עמוסה הון רב בזהב, אינדיגו, שנהב וסחורות יקרות אחרות ממכירת 312 עבדים.[10][12][13]

בלאמי רדף אחרי הווידה במשך שלושה ימים לפני שהתקרב מספיק כדי לירות בה. לאחר ירייה יחידה, הקפטן לורנס פרינס נכנע והוריד דגלה. נאמן למוניטין שלו בנדיבות, בלאמי גמל על חוסר ההתנגדות של פרינס באמצעות החלפה של הספינה ״סולטנה״ שלו תמורת הווידה.[10] הוא הסיר את מגורי הקברניט ושדרג את הספינה ל-28 תותחים, בלאמי הפנה את ספינת הדגל החדשה שלו צפונה לאורך החוף המזרחי של קרולינה ובהמשך לניו אינגלנד.

קפטן צ'ארלס ג'ונסון כתב את מה שהפך לטקסט ההיסטורי הסטנדרטי הראשון על שודדי ים, "היסטוריה כללית של השוד ורציחות הפיראטים הידועים לשמצה ביותר". מקור זה מספר את סיפורה של ווידה שתפסה ספינה בפיקודו של קפטן באר. בלאמי רצה לתת לקברניט לשמור על ספינתו, אך צוותו הצביע לשרוף אותה, וקברניט ספינת הסוחר דחה הזמנה להצטרף לפיראטים. לבלאמי מיוחס הנאום שאמר לקברניט כי הוא פועל עבור העשירים ששודדים את העניים בחסות החוק, ואילו "אנו שודדים את העשירים בעזרת אומץ הלב שלנו. האם לא עדיף לכם להיות חלק מאתנו, מאשר להתרפס בפני העשירים שיתנו לכם תעסוקה?" ג'ונסון מייחס את הנאום הזה לסמואל בלאמי מבלי לנקוב בשמו באופן ספציפי. סופרים אחרים כמו פיליפ גוס מייחסים את הנאומים לצ'ארלס בלאמי, פיראט נפרד שאינו קשור לסמואל בלאמי.[14] הם פעלו באותו זמן באותם אזורים ומעלליהם בדרך כלל משולבים.

מוניטין עריכה

קפטן סמואל בלאמי, הידוע כיום בשם בלאמי השחור, היה מוכר היטב לבני דורו ולחוקרים כדמות ייחודית, אדם גבוה, חזק, ומאוד מסודר. הוא אהב בגדים יקרים, במיוחד מעילים שחורים. כלי הנשק האהובים עליו היו ארבעה אקדחים דו-קנים שהוא נשא תמיד באבנט בגדיו. נאמר ש"הוא היה דמות מרתקת במעיל הקטיפה הארוך שלו, מכנסי הברך, גרבי המגן והנעליים הכסופות. עם חרב צמודה למותנו השמאלית וארבעה אקדחים על אבנטו. שלא כמו כמה מחבריו, בלאמי מעולם לא לבש פאה אופנתית, אלא צימח את שערו הכהה והארוך וקשר אותו בחזרה עם קשת שחורה."[15]

 
ארגז עם זהב מהאוצרות שהתגלו בשרידי ״ווידה״

כרב חובל, סגנון ההנהגה שלו היה כמעט דמוקרטי. אנשי הצוות שלו חיבבו אותו מאוד, ולפעמים אפילו התייחסו אליו כ"רובין הוד של הים" וראו את עצמם כאנשים של רובין הוד. קפטן בלאמי היה גם טקטיקן טוב. בדרך כלל היו לו שתי אוניות בשליטתו. ספינת הדגל שלו הייתה חזקה עם תותחים רבים והשנייה הייתה קלה אך מהירה, מה שיצר איזון טוב. בהתקפות מתואמות הם הצליחו לתפוס אוניות בקלות מבלי לפגוע בהן.

מוות עריכה

חודשיים בלבד לאחר שהשתלט על "הווידה", כשהיא וה"מריאנה" התקרבו לקייפ קוד, ויליאמס אמר לבלאמי שהוא רוצה לבקר את משפחתו ברוד איילנד, והשניים הסכימו להיפגש שוב ליד מיין. בלאמי והווידה לכדו כמה ספינות קטנות נוספות באזור, כולל אן גאלי, שמינה עליה את ריצ'רד נולנד כקפטן.[16]

אם בלאמי התכוון לבקר שוב את אהובתו מריה האלט, הוא לא הצליח.[4] ה"ווידה" נסחפה לצפון מזרח בסופה חזקה מול חופי קייפ קוד בחצות, ב -26 באפריל 1717 ועלתה על שרטון כ-500 מטרים מן החוף של המקום שכיום הוא וולפליט במסצ'וסטס. אחרי חצות, התרנים של האונייה נשברו ומשכו את הספינה העמוסה בכבדות לתוך המים, שם שקעה במהירות, ולקחה איתה את בלאמי ואת כולם מלבד שניים מאנשי הצוות של הווידה שהיה בן 145 איש.[17]

היה ידוע כי מאה ושלוש גופות נשטפו את החוף ונקברו על ידי העיירה. גם "מרי אן" נהרסה באותו לילה כמה קילומטרים דרומית לווידה, והשאירה שבעה ניצולים. כל תשעת הניצולים משתי הספינות נלכדו והועמדו לדין בגין פיראטיות בבוסטון. שישה מהם נתלו באוקטובר 1717 (החנינה של המלך ג'ורג' לפיראטים, שהוכרזה בחודש ספטמבר, הגיעה לבוסטון שלושה שבועות מאוחר מדי), בעוד שניים שוחררו, ובית המשפט האמין לעדותם כי נאלצו לעסוק בפיראטיות. האחרון, אינדאיני ממרכז אמריקה, ג'ון ג'וליאן, ככל הנראה נמכר לעבדות לג'ון קווינסי - סבא רבא של נשיא ארצות הברית ג'ון קווינסי אדמס.[18]

 
מפת מיקום שרידי האוניה ״ווידה״.

ויליאמס חיכה לפגישה עם בלאמי. כאשר בלאמי לא הופיע, ויליאמס הבין מה קרה, והפליג דרומה לנסאו ב"מריאן".[19] נולנד חיפש גם את בלאמי מחוץ למיין, כשלא מצא אותו, הוא לקח את הספינה "אן גאלי" דרומה, פשט על אוניות לאורך הדרך לפני שקיבל חנינה בבהאמה.[16]

תהילה מאוחרת עריכה

ביולי 1984, בלאמי התפרסם שוב כאשר הוכרז על גילוי שרידי ספינת הדגל שלו "ווידה", שהפכה לספינת הפיראטים האמיתית הראשונה שהתגלתה אי פעם בצפון אמריקה. בזמן שקיעתה, הווידה הייתה האוצר הגדול ביותר של הפיראטים שנלכד אי פעם. האוצר שצברה היה בערך 4.5 עד 5 טון, כולל כמויות אדירות של אינדיגו, שנהב, זהב, ו-20,000 עד 30,000 לירות שטרלינג, המחולק ל-180 שקים של 23 ק"ג כל אחד.[20] תגלית האונייה נעשתה בשנת 1982 על ידי צוות צלילה שהובל ומומן על ידי החוקר התת-ימי בארי קליפורד.[21] השרידים היו מתחת ל-4.5 מ' מים בלבד וחצי מטר של חול.[21]

בשנת 1985 מצא קליפורד את פעמון הספינה שעליה היו המלים "WHYDAH GALLY 1716", העדות הראשונה הבלתי מעורערת של הממצא שלו. לאחר מכן הוא הקים את מוזיאון הפיראטים "ויידה" במפרץ מקמילן בפרובינסטאון, מסצ'וסטס, המוקדש לסמואל בלאמי והווידה. יש בו ממצאים רבים שהובאו מהריסות בספינה, כולל תותח שנמצא וחלק מכ-200,000 הממצאים שנמצאו.

השרידים האפשריים של גופתו של סם בלאמי נמצאו בסמוך לספינתו, בפברואר 2018. הגופה הייתה בסמוך לאקדח שזוהה כשלו, ובדיקות DNA נעשו עם קרובי משפחתו לאישור.[22] במאי 2018, בדיקות אישרו כי השרידים הם ממוצא מזרח אירופי, והם אינם אלה של סם בלאמי.[23]

קריאה נוספת עריכה

  • Clifford, Barry; Perry, Paul (1999). Expedition Whydah : the story of the world's first excavation of a pirate treasure ship and the man who found her (1st ed.). New York, NY: Cliff Street Books. p.261. ISBN 978-0-06-092971-8.
  • Clifford, Barry; Turchi, Peter (1993). The pirate prince : discovering the priceless treasures of the sunken ship Whydah : an adventure (1993 Hardcover ed.). New York: Simon & Schuster. ISBN 978-0-671-76824-9.
  • Woodard, Colin (2008). The republic of pirates : being the true and surprising story of the Caribbean pirates and the man who brought them down (1st Harvest ed.). Orlando, Fla.: Harcourt, Inc. pp.28–29. ISBN 978-0-15-603462-3.
  • The Way of the Pirates, "Famous Pirate: Samuel Bellamy, The Romantic Pirate"

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סמואל בלאמי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Woolsey, Matt (September 19, 2008). "Top-Earning Pirates". Forbes.com. Forbes Magazine. Retrieved February 5, 2013.
  2. ^ "Top-Earning Pirates". Forbes. 2008-09-19. Retrieved 2015-10-14.
  3. ^ ohnson, Charles (1724). The history of the pyrates: containing the lives of Captain Mission. Captain Bowen. Captain Kidd ... and their several crews. London: T. Woodward. Retrieved 26 July 2017.
  4. ^ 1 2 3 "Capt. Samuel Bellamy, Rogue Romeo". National Geographic. Archived from the original on 19 June 2015. Retrieved 26 May 2015.
  5. ^ Woodard, Colin (2007). The Republic of Pirates: Being the True and Surprising Story of the Caribbean Pirates and the Man Who Brought Them Down. New York: Harcourt. pp. 28–29. ISBN 978-0-15-603462-3.
  6. ^ "The Whydah Museum". The Whydah Museum Official Site. Historic Shipwrecks, Inc. Archived from the original on 8 October 2012. Retrieved 8 October 2012.
  7. ^ Brunelle, Kathleen (2011). Bellamy's Bride. The History Press
  8. ^ Fitzgerald, Michael (1912). 1812: A tale of Cape Cod. The Register Press.
  9. ^ Kincor, Kenneth J. Whydah source book. Whydah Pirate Museum.
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 Dow, George Francis; Edmonds, John Henry (1923). The pirates of the New England coast, 1630–1730. Argosy-Antiquarian. pp. 116–131. Retrieved 26 May 2015.
  11. ^ Humanity, History of. "Infamous Pirates | Olivier Levasseur". www.goldenageofpiracy.org. Retrieved 1 June 2017.
  12. ^ Woodard (2008), pp. 156–158.
  13. ^ "The Slave Ship Whydah: A Slave-Based Economy". "Real Pirates" museum exhibit website. Chicago, Illinois: The Field Museum. 2009. Retrieved 12 October 2012.
  14. ^ Gosse, Philip (1924). The Pirates' Who's Who by Philip Gosse. New York: Burt Franklin. pp. 47–49. Retrieved 23 June 2017.
  15. ^ Tattersall, Jill. "Black Sam Bellamy". British Virgin Islands Welcome. British Virgin Islands: BVI Welcome Tourist Guide. Archived from the original on 31 December 2012. Retrieved 20 January 2013.
  16. ^ 1 2 Sandler, Martin W. (2017). The Whydah: a Pirate Ship Feared, Wrecked, and Found. Somerville MA: Candlewick Press. pp. 44–79. ISBN 9780763680336. Retrieved 16 July 2017.
  17. ^ Snow, Edward R. (1946). Great Storms and Famous Shipwrecks of the New England Coast.
  18. ^ Dow, George Francis (1988) [1935]. Every Day Life in the Massachusetts Bay Colony. Courier Dover Publications. p. 221. ISBN 0-486-25565-4.
  19. ^ "Early American Criminals: Samuel Bellamy's Treasure". Early American Crime. 21 December 2011. Retrieved 16 July 2017.
  20. ^ "The Whydah's Loss: The Pirate's Trial". "Real Pirates" museum exhibit website. Chicago, Illinois: The Field Museum. 2009. Retrieved 21 January 2013.
  21. ^ 1 2 Commonwealth of Massachusetts v. Maritime Underwater Surveys, Inc., 403 Mass. 501 (Mass. Supreme Court 1988).
  22. ^ "Possible remains world's richest pirate Captain black Sam Bellamy" https://www.telegraph.co.uk/news/2018/02/19/possible-remains-worlds-richest-pirate-captain-black-sam-bellamy/
  23. ^ Associated Press (25 May 2018). "Bones found in shipwreck don't belong to infamous pirate". New York Post. Retrieved 28 May 2018.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סמואל_בלאמי&oldid=37142492"