הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הצי הספרדי (ספרדית: Armada Española) הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של ספרד, ואחד מציי המלחמה הוותיקים ביותר בעולם. לזכות הצי הספרדי נזקפים הישגים היסטוריים חשובים, שהחשובים בהם היו גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס והקפת העולם על ידי פרדיננד מגלן וחואן סבסטיאן אלקנו. במהלך מאות שנים שימש הצי הספרדי בתפקיד לוגיסטי מרכזי באימפריה הספרדית והגן על רשת נרחבת של נתיבי סחר לרוחב האוקיינוס האטלנטי בין אמריקה לאתיופיה וברחבי האוקיינוס השקט בין אסיה לאמריקה.

במאות ה-16 ו17 היה הצי הספרדי הכוח הימי החזק ביותר בעולם, ובחלק מהתקופה גם הגדול ביותר. תחת שלטון המלכים מבית בורבון עבר הצי במאה ה-18 רפורמה ששיפרה את היכולות הלוגיסטיות והצבאיות שלו. במהלך אותה מאה היה הצי הספרדי השלישי בעולם בגודלו. במאה ה-19 הפעיל הצי הספרדי צוללת שנבנתה בספרד, שהייתה אחת מהצוללות הצבאיות הראשונות. בנוסף עשה הצי הספרדי צעדים חשובים ביצירת המשחתת ושוב השיג הישג חשוב בניווט, כאשר הפריגטה מחופת השריון נומנסיה (Numancia) הקיפה את כדור הארץ, בפעם הראשונה לאונייה מסוג זה.

הצי הספרדי בעשור השני של המאה ה-21 הוא הרביעי בגודלו באירופה, אחרי הצי הרוסי, הצי המלכותי הבריטי והצי הצרפתי. בדירוג העולמי נמצא הצי הספרדי במקום השביעי, כשלפניו הציים האירופיים האמורים וכן צי ארצות הברית, הצי הסיני והצי ההודי. בסיסיו העיקריים של הצי הספרדי ממוקמים ברוטה, פרול, סן פרננדו וקרטחנה.

היסטוריהעריכה

ימי הבינייםעריכה

שורשי הצי הספרדי נעוצים עוד בתקופה שלפני איחודה של ספרד. שתיים מן הממלכות הנוצריות העיקריות בספרד, קסטיליה ואראגון, היו בעלות ציי מלחמה גדולים. הצי של אראגון היה השלישי בגודלו בין ציי הים התיכון בסוף ימי הביניים, אחרי הציים של ונציה ושל ג'נובה (עד אמצע המאה ה-15, אז עבר הצי של אראגון בגודלו את הצי של ג'נובה). עוצמתה הימית של אראגון איפשרה לה להשתלט על מספר רב של טריטוריות בים התיכון, יותר מכל ישות אירופאית אחרת, ובכללן האיים הבלאריים, סרדיניה, סיציליה, דרום איטליה ולזמן קצר גם דוכסות אתונה (אטיקה ובויאוטיה).

במקביל לפעילות הימית של אראגון, פעלה גם קסטיליה בתחום הימי במסגרת הרקונקיסטה, נגד הממלכות המוּריות, וכחלק מפעילות זו לכדה קסטיליה ב1232 את קדיס. קסטיליה גם סייעה לממלכת צרפת נגד אנגליה במהלך מלחמת מאה השנים, ובמהלך המלחמה לחם הצי הקסטיליאני בצי האנגלי ופשט על ערי חוף באנגליה. קשרי המסחר הענפים של קסטיליה עם ערי המסחר בארצות השפלה הביאו לכך שתעלת למאנש הייתה למעשה "תעלה ספרדית". ב1402 השתלטה משלחת קסטיליאנית בראשות מגלה הארצות הצרפתי, ז'אן דה בטנקור על האיים הקנריים עבור שליט קסטיליה, אנריקה השלישי, מלך קסטיליה. ב1419 הביסו את הקסטיליאנים את הצי של ברית ערי הנזה ומנעו מהן גישה למפרץ ביסקאיה.

במאה ה-15 החל מירוץ גילויים בין קסטיליה לבין פורטוגל, חלוצת המדינות האירופיות בעידן התגליות. ב1492 חצו את האוקיינוס האטלנטי שתי קרוולות וקאראק, בפיקודו של כריסטופר קולומבוס ובמימון איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה ופרננדו השני, מלך אראגון. עם הגיען ליבשת אמריקה נפתח עידן של סחר בין יבשתי, אותו הובילו ספרד ופורטוגל.

מסעות גילוי באמריקה ובאוקיינוס השקטעריכה

לאחר גילוי אמריקה החלו הספרדים בהתיישבות בכמה מן האיים בים הקריבי, כמו קובה. במקביל החלו הקונקיסטאדורים ספרדיים לנחות ביבשת עצמה, לשם הובאו על ידי הצי הספרדי: הרנאן קורטס השתלט על האימפריה האצטקית, בשטחה של מקסיקו היום, ופרנסיסקו פיסארו הביס את אימפרית האינקה, בשטחה של פרו הנוכחית. הצי הספרדי הוביל מגלי ארצות גם לאמריקה הצפונית: חואן פונסה דה ליאון נחת בפלורידה ב1519 ואלונסו אלברז דה פינדה הגיע לטקסס ב1521. בשנת 1519 יצאה מספרד המשלחת הראשונה בהיסטוריה שמטרתה הייתה להקיף את כדור הארץ, בפיקוד פרדיננד מגלן הפורטוגזי. מגלן נהרג בקרב בפיליפינים, והמסע הושלם על ידי חואן סבסטיאן אלקנו ב1522.

ב1565 יצאה משלחת מחקר של הצי, בראשות מיגל לופס דה לגאספי מספרד החדשה (מקסיקו) אל הפיליפינים דרך גואם. מטרת המשלחת הייתה להקים בסיס למסחר של ספרד עם המזרח הרחוק. במהלך שתים וחצי מאות שנים פעלו באוקיינוס השקט אוניות סוחר ספרדיות, שכונו הגליאון של מנילה, בנתיבי סחר בין מנילה לאקפולקו. עד תחילת המאה ה-17 היו הספרדים הכוח הדומיננטי באוקיינוס השקט. הצי הספרדי היה זה שהוביל את האירופים לאיי מריאנה, איי קרוליין, איי טובאלו, איי מרקיז, איי שלמה וגינאה החדשה. עוד בעת העתיקה הניחו חוקרים שקיימת יבשת דרומית, אותה כינו טרה אוסטרליס, וגם מגלי הארצות הספרדיים חיפשו אחריה; במהלך חיפושים אלה הגיעו הספרדים לאי פיטקרן ולארכיפלג ונואטו. קבוצת האיים שהייתה חשובה ביותר לספרדים היו הפיליפינים, אליהם הגיעו כאמור ב-1565 ומאז חקרו אותם והתיישבו בהם. הפיליפינים הפכו לבסיס הסחר של הספרדים במזרח הרחוק.

תקופת בית הבסבורגעריכה

לאחר איחוד ספרד תחת שלטונו של קרל החמישי, שהיה נצר לשושלת בית הבסבורג, החזיקה ספרד שני ציים. צי האחד, שהיה לפני האיחוד הצי של אראגון, כלל בעיקר גליאות מונעות במשוטים ונועד לפעילות בים התיכון; הצי השני, שהיה לפני האיחוד הצי הקסטיליאני, היה מורכב בעיקר מספינות מפרש, ונועד לפעול באוקיינוס האטלנטי. חלוקה זו התקיימה עד בהמאה ה-17, שבמהלכה דעך השימוש בגליאות. ב1492 כבשו המלכים הקתוליים, פרננדו ואיזבלה, את ממלכת גרנדה, ובכך הושלמה הרקונקיסטה. לאחר השלמת הכיבוש התעצם כוחה הימי של ספרד בים התיכון, והממלכה השתלטה על רוב ערי החוף החשובות בחופי צפון אפריקה ממערב לקירנאיקה, ובהן מלייה (נכבשה ב1497), מרס אל כביר (1505), אוראן (1509), אלג'יר (1510) וטריפולי (1510), שהייתה שיא ההתפשטות הספרדית באזור זה. עם זאת, העורף היבשתי של ערי החוף לא נכבש על ידי הספרדים והיה בשליטת יושביהם המוסלמים והברברים. עובדה זו, בצירוף התעצמותה הימית של האימפריה העות'מאנית הביאו למתקפת נגד מוסלמית, שסיבכה את ספרד בעשורים רבים של לחימה אינטנסיבית על השליטה במערב הים התיכון. ב1571 לחמה ספרד נגד האימפריה העות'מאנית בקרב לפנטו בראש ברית של מדינות שנקראה הליגה הקדושה וכללה את הרפובליקה של ונציה, מדינת האפיפיור ובעלות ברית נוצריות נוספות. ניצחונה של הליגה הקדושה היה מכריע, ובלם את התפשטותה את האימפריה העותמאנית אל מערב הים התיכון.

החל מ1570 החל אתגר נוסף לעוצמתה הימית של ספרד: המרד ההולנדי שפרץ כנגד שלטונה של ספרד יצר כוח ימי חזק של ההולנדים המורדים, שתקף אוניות ספרדיות ויצר קושי רב לקיים את הקשר הימי של ספרד עם ארצות השפלה. אחד מן הקרבות החשובים במלחמה זו היה קרב גיברלטר ב1607, במהלכו הצליחה שייטת הולנדית להפתיע צי ספרדי שעגן בגיברלטר, ולהשמיד את רובו. למלחמה היה מימד גלובלי, וחלק מן הקרבות במהלכה התרחש בים הקריבי ובמזרח הרחוק, במיוחד סביב הפיליפינים. תגובתה של ספרד לתקיפות ההולנדיות כללה עידוד פריבטירים שפעלו משטחיה של הולנד הספרדית, ונודעו כדונקירקים, על שם הבסיס ממנו פעלו. פרייבטירים אלה ארבו לאוניות סוחר ולספינות דיג הולנדיות.

בשנות ה-80 של המאה ה-16 החלה מעורבות של אנגליה במלחמת 80 השנים, לטובת ההולנדים. מעורבות זו יצרה איום נוסף על הספנות הספרדית, איום שאותו ניסתה ספרד לפתור על ידי ניסיון לפלוש לאנגליה. ב1588 יצא צי מלחמה גדול, שכונה הארמדה הספרדית, במטרה להשתלט על תעלת למאנש ולאפשר נחיתה באנגליה. מסעה של הארמדה הסתיים באסון ובאובדן כבד בנפש ובציוד. התבוסה הביאה להנהגת רפורמות בפעילות הצי הספרדי. עד אותה תקופה היה הצי מורכב מכמה ציים, ורוב האוניות היו למעשה אוניות סוחר חמושות, בליווי אוניות מלחמה של הכתר; אסון הארמדה הביא לארגון מחדש של הצי. גם בתחום הטקטיקה הימית היו קרבות הארמדה נקודת מפנה בתולדות הלוחמה הימית: בפעם הראשונה היו תותחי האוניות המרכיב העיקרי בקרב, ולא ניגוחה של אוניית האויב או ההשתלטות הפיזית עליה על ידי חיילים. לאור לקח זה, החלו הספרדים לצייד את אוניותיהם בתותחים ימיים שנבנו במיוחד למטרה זו.

גידולו של הצי הספרדי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-16 איפשר גידול ניכר בסחר הבין יבשתי והגדלה רבה של יבוא מוצרי מותרות וכסף. אוניות ספרדיות הגבירו את פעילותן בתעלת למאנש, בים הצפוני ובים לכיוון אירלנד. בעשורים הראשונים של המאה ה-17 הצליחו אוניות ספרדיות ללכוד אוניות סוחר ואוניות מלחמה רבות של האויב וסיפקו ציוד ואספקה לצבאות הספרדיים שפעלו בארצות השפלה ולמורדים האיריים באירלנד. ספרד גם ספגה מהלומות במהלך המלחמה: ב1596 הצליח כוח ימי הולנדי-אנגלי משולב לפשוט על קדיז, אך לא הצליח ללכוד את מטען הכסף שהגיע עם השיירה האחרונה. הספרדים למדו את לקחי הפשיטה ושיפרו את הגנת הנמל; נסיונות נוספים לתקוף את קדיז בשנים הבאות נכשלו.

למרות האוצרות העצומים שזרמו לספרד, התרוששה הממלכה בשל ההוצאות העצומות של מלחמת שלושים השנים, שהתרחשה במקביל למלחמת שמונים השנה בשטחי האימפריה הרומית הקדושה. ספרד החלה לשקוע לאיטה, ובמהלך עשרות השנים שבין אמצע המאה ה-17 לסיומה התחזקו הולנד, אנגליה וצרפת על חשבונה. הצי הספרדי הלך והוזנח. סולם העדיפויות של אירופה היבשתית הותיר את הלוחמה הימית בתחתיתו, והצי הלך והידרדר. הולנד השתלטה על האנטילים הקטנים בים הקריבי, אנגליה השתלטה על ג'מייקה וצרפת תפסה את חלקו המערבי של האי היספניולה. טריטוריות אלו היו בסיס לפשיטות של שודדי ים ופריבטירים על נמלים וערים של ספרד בעולם החדש, ועל אוניות ספרדיות שהפליגו ביניהן. הספרדים ריכזו את מאמציהם בשמירה על האיים החשובים ביותר עבורם, ובהם קובה, פורטו-ריקו ורובו של האי היספניולה. ציי האוצרות, שהעבירו כסף ומותרות מאסיה ממרכז אמריקה לספרד המשיכו להפליג, אם כי היו קטנים יותר מבעבר. לאורך מאות השנים שבהם פעלו הובסו ציי האוצר רק פעמיים: שיירה אחת נלכדה על ידי שייטת הולנדית ב1628 ואחת על ידי שייטת אנגלית ב1656. מתקפה אנגלית נוספת על שיירת אוצר שעגנה בנמל סנטה קרוס דה טנריפה הסתיימה בהשמדת האוניות הספרדיות, אך האוצר נפרק עוד לפני כן ולא נפל בידי האנגלים.

מצבו של הצי הספרדי המשיך להידרדר; במלחמת תשע השנים, בין השנים 1688 ל-1697, החליט המשטר מבית הבסבורג כי עדיף להסתמך על ציי אנגליה והולנד, שלחמו בברית עם בית הבסבורג באותה מלחמה, מאשר להשקיע בצי הספרדי, שלהם.

תקופת בית בורבוןעריכה

קרלוס השני, מלך ספרד, היה האחרון בשושלת בית הבסבורג הספרדית. לאחר מותו, בסוף שנת 1700, פרצה מלחמת הירושה הספרדית בין ברית של מדינות שתמכה ביורש מבית הבסבורג, מן הענף האוסטרי, לבין תומכי יורש מבית בורבון, הצרפתי. מלחמת הירושה חצתה את ספרד, והביאה למלחמת אזרחים ובסופו של דבר לאבדן סיציליה, סרדיניה, מינורקה וגיברלטר. שתי האחרונות נכבשו על ידי כוחות בריטיים שלחו תחת דגלו של הטוען לכתר ההבסבורגי, קרל השישי. מינורקה נכנעה בסופו של דבר לספרד שנים לאחר מכן. במהלך המלחמה אבדו לספרד גם נחלותיה בארצות השפלה ובאיטליה, כחלק מויתוריה במסגרת הסכמי השלום, הסכמי אוטרכט, ראשטאט ובאדן.

ספרד ניסתה להשיב לעצמה את הטריטוריות שאיבדה במלחמת הברית המרובעת (1717 - 1720). הצי הספרדי הוביל גייסות שפלשו לסיציליה ולסרדיניה, אך נחל תבוסה בקרב כף פסארו ב11 באוגוסט 1718, וצבא הפלישה הספרדי הובס באיטליה על ידי האוסטרים. בעקבות המלחמה הוחל ברפורמה מקיפה שנועדה להביא לחידוש הצי ולארגונו מחדש. עוד ב1714 הקים השלטון הבורבוני משרד ממשלתי לניהול הצבא והצי עוד ב1714, שריכז את הפיקוד והמינהל של הציים השונים. בעקבות מלחמת הברית המרובעת בוצעה תכנית להאחדה קפדנית במינהל הצי, בתכנון ובהפעלת האוניות ובמבצעים. כחלק מהארגון מחדש הוקם בסיס ימי בהוואנה, שנועד להוות בסיס לאוניות הצי בהגנה על המושבות הספרדיות ובמניעת הברחות ופעילות שודדי ים.

כחלק מהרפורמה, שונה תכנון האוניות הספרדיות: עד אז הושם הדגש בתכנון האוניות הספרדיות על טווח ארוך ויכולת שהייה ארוכה, במענה לצרכיה של האימפריה רחבת הידיים. הרפורמה חוללה שינוי בתכנון האוניות, והדגש הושם על היכולת הקרבית של אוניות המלחמה הספרדיות. ספרד הפכה למובילה בתחום תכנון ובניית אוניות מלחמה, שהנודעת בהן הייתה פרינססה. אונייה זו הושקה בספרד ב1731, ונלכדה על ידי הצי המלכותי הבריטי ב1740 ליד כף פיניסטרה במהלך מלחמת הירושה האוסטרית. יכולתה של האונייה הספרדית להילחם בשלוש אוניות בריטיות מדירוג דומה הרשימה את הבריטים: האונייה הספרדית הייתה גדולה יותר ונשאה תותחים גדולים יותר, בין שאר יתרונותיה. הבריטים למדו את תכנונה של האונייה הספרדית והטמיעו כמה מן הלקחים באוניותיהם, כמו למשל הגדלת מימדיהן.

במהלך מלחמת הירושה הפולנית (1733 - 1738) עשתה ספרד מאמץ נוסף להשיב לה את הטריטוריות שאיבדה באיטליה. צרפת הייתה בעלת בריתה של ספרד במלחמה זו ואילו בריטניה והולנד נותרו ניטרליות ומצב גיאופוליטי זה סייע לספרד להצליח הפעם במאמציה: במערכה ימית הצליחה ספרד לכבוש מחדש את סיציליה ואת דרום איטליה מאוסטריה. במלחמת אוזנו של ג'נקינס (1739 - 1748), הפגין הצי הספרדי את יכולתו לשמור על הקשר הימי בין ספרד למושבותיה באמריקה ולהעביר אספקה לצבא הספרדי באיטליה, אל מול האיום הימי הבריטי. בקרב קרטחנה דה אינדיאס, 13 במרץ - 20 במאי 1741, הצליחה שייטת ספרדית קטנה, בת שש אוניות ו-4,000 חיילים בלבד, להדוף מתקפות של צי בריטי גדול בהרבה, ובו כ-250 אוניות וכ-30,000 איש. הספרדים, בפיקודו של בלאס דה לזו, הצליחו לעמוד בפני הכוח הבריטי הגדול, עד שזה האחרון נסוג, בין היתר בזכות סופה טרופית שהקשתה על הבריטים ומחלות שונות שפקדו את כוחותיהם, ובהן קדחת צהובה. ניצחון זה האריך את שליטתם של הספרדים במושבותיהם באמריקה עד תחילת המאה ה-19.

תנופת הבינוי והחידוש של הצי הספרדי המשיכה; ב1750 עבר הצי הספרדי בגודלו את הצי המלכותי ההולנדי והיה לצי השלישי בגודלו בעולם, אחרי הצי הצרפתי והצי המלכותי הבריטי.

במלחמת שבע השנים (1756 - 1763) הצטרפה ספרד לצרפת לקראת סוף המלחמה, נגד בריטניה. הצי הספרדי לא הצליח למנוע את נפילת הוואנה בידי הבריטים באוגוסט 1763, ועם נפילת העיר נלכדה גם השייטת הספרדית שהייתה במקום. במלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775 - 1783) התערבו המעצמות האירופיות לצידם של המורדים אך בעיקר כדי להילחם בבריטניה, כחלק ממאבקי הכוח באירופה. ספרד הצטרפה למלחמה כבעלת בריתה של צרפת, אך לא כבעלת בריתן של 13 המושבות. הספרדים סייעו רבות למורדים בהלוואות ובאספקת אמצעי לחימה, שהועברו אליהם מנמלים שונים בספרד. הצי הספרדי, יחד עם הצי ההולנדי והצי הצרפתי, לחמו בצי הבריטי ויצרו עדיפות מספרית מולו, דבר שהכריח את הבריטים למתוח יותר ויותר את פרישת הצי שלהם. בנוסף מילא הצי הספרדי, יחד עם ההולנדי והצרפתי, תפקיד חיוני בהעברת אספקה למורדים. הצי הספרדי שימש בתפקיד מרכזי גם במבצעים של הצבא הספרדי כנגד הבריטים בפלורידה, שם הובסו הבריטים. רוב הפעילות הימית נגד הבריטים בוצעה על ידי הצי הצרפתי, אם כי הצי הספרדי הצליח גם הוא לצבור הצלחות, ביניהן לכידת שתי שיירות בריטיות גדולות ובהן אספקה וציוד רב לכוחות הבריטיים ולתומכיהן מבין המתיישבים. הפעילות הימית עם צרפת הביאה לכיבושה מחדש של מינורקה, אך ניסיון להטיל מצור על גיברלטר נכשל.

ספרד נמנתה עם אויבותיה של צרפת בתחילת מלחמות המהפכה הצרפתית (1792 - 1802), אך באוגוסט 1796 חתמה על הסכם עם צרפת והצטרפה לבעלות בריתה. כחצי שנה לאחר מכן הובס הצי הספרדי על ידי הצי המלכותי הבריטי בקרב כף סנט וינסנט, ב14 בפברואר 1797, וארבעה ימים לאחר מכן פלש הצי הבריטי לטרינידד וכבש את האי. התבוסות שנחלו הספרדים נבעו לא רק מסיבות צבאיות אלא היו, במידה רבה, גם תוצאה של המצב הפוליטי הסבוך שהיה אז בספרד. בעקבות נצחונות אלו הטיל הצי הבריטי הסגר על קדיז, אמנם בהצלחה מוגבלת: התקפה על העיר נכשלה, ושיירות ואוניות במשימות מיוחדות הצליחו לחמוק מן האוניות הבריטיות בקלות יחסית, אם כי צי המלחמה העיקרי נותר בנמל ולא היה פעיל, בשל ההסגר. עם חתימת הסכם אמיין ב1802 בין בריטניה וצרפת הוסר ההסגר.

המלחמה התחדשה ב1804. הסגר ימי הוטל שוב על קדיז, ופעילות הצי הספרדי צומצמה מאד. הצי הספרדי פעל בשיתוף פעולה עם הצי הצרפתי, ושני הכוחות הללו ניסו לחבור ביניהם בקיץ 1805 במטרה להשיג עליונות ימית על הצי הבריטי, להשיג שליטה בתעלת למאנש ולאפשר פלישה לבריטניה. הבריטים הצליחו לגרום לצי המאוחד, הצרפתי-ספרדי, לצאת מנמל קדיז ולגרור אותו לקרב. בעימות שהתפתח, קרב טרפלגר, הובסו הצרפתים והספרדים והעליונות הבריטית בים נקבעה לעשרות השנים הבאות. אבדות הצי הספרדי היו כבדות - 11 אוניות קו, כרבע מאוניות הקו של הצי באותה עת. בין האוניות שאבדו בקרב היו כמה מאוניות המלחמה הגדולות בעולם באותה עת, כמו סנטיסימה טרינידד שנשאה 140 תותחים בעת הקרב והייתה אוניית הקו הגדולה בעולם. לאחר השתלטות נפוליאון על ספרד ותחילת המרד הספרדי נגדו ב1807, עברה ספרד צד וחתמה על ברית עם הממלכה המאוחדת. הצי הספרדי החל לפעול יחד עם הצי הספרדי כנגד הצרפתים.

הצי בדעיכהעריכה

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 איבדה ספרד את רוב מושבותיה בעולם החדש. האימפריה הספרדית הצטמצמה באופן דרסטי, וספרד עצמה הייתה נתונה בזעזועים פוליטיים רבים. הצי איבד מחשיבותו והצטמק מאד בגודלו. עם זאת, בשנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-19 נעשו השקעות משמעותיות בצי, בעיקר בשייטות האוקיינוס השקט. עוד ב1846 רכש הצי הספרדי את האוניות הראשונות המונעות בקיטור ממקסיקו. היו אלה שתי פריגטות, גואדלופ ומוקטזומה, שנבנו במקור בבריטניה ונמכרו למקסיקו ב1842. האוניות נמכרו לספרד ביוזמת שליט מקסיקו, גנרל אנטוניו לופס דה סנטה אנה, שביקש לגייס כספים לצורך מלחמתו בארצות הברית, 1846 - 1848. הספרדים קראו לאוניות קסטילה ולאון. שייטת אוניות קיטור ספרדית הפליגה באוקיינוס השקט במשימת סיוע למשלחת מדעית ב1862, שמטרתה הסמויה הייתה תמיכה באזרחים הספרדים שבפרו מול התבססות העצמאות הפרואנית. ביקורה של המשלחת הוביל בהמשך למלחמת ספרד–אמריקה הדרומית (1864 - 1871). במהלך המלחמה ריכז הצי הספרדי 15 אוניות מלחמה, שלחמו בציים המשותפים של פרו, צ'ילה ואקוודור.

בשנות ה-90 רכש הצי הספרדי כמה סיירות משוריינות שנועדו למשימת שמירת הקשר בין ספרד לבין מושבותיה הנותרות.