בית המדרש לרבנים בברסלאו

(הופנה מהדף סמינר ברסלאו)

בית המדרש לרבנים בברסלאו, או הסמינר התאולוגי היהודי – מכון פרֶנקֶל (במקור: בית מדרש הרבנים ברסלוי, בגרמנית: Jüdisch-Theologisches Seminar Fraenckel'sche Stiftung), היה בית מדרש גבוה להכשרת רבנים ומורים ולעיסוק בחכמת ישראל, שפעל בין 1854 ל–1938 בעיר ברסלאו שבפרוסיה (החל מ-1871 חלק מהרייך הגרמני). המוסד היה מוקדה של האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, שהיהדות הקונסרבטיבית רואה עצמה כממשיכתה.

בית המדרש לרבנים בברסלאו
Jüdisch-theologisches Seminar Fraenckel'sche Stiftung
בית מדרש לרבנים
תקופת הפעילות 1854–הווה (כ־170 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מיקום ברסלאו, פרוסיה
מדינה פרוסיהפרוסיה פרוסיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

בית המדרש נפתח ב-10 באוקטובר 1854. הוא מומן בעיקר על ידי הנדבן היהודי יונה פרֶנקֶל (בנו של דוד בן משה פרנקל), ובשל כך נקרא גם מכון פרנקל (Fränkel'sche Stiftung). הסמינר נועד למלא צורך חשוב שעלה כבר בראשית המאה ה-19: הכשרה מקיפה של רבנים מודרניים שירכשו השכלה כללית רחבה יחד עם מספיק ידע מסורתי ויוכלו להוות סמכויות דתיות בקהילות שעברו מודרניזציה גורפת ודחו את הרבנים מן הדור הישן; הטיפוס החדש של המנהיגות הדתית, שהתפתח במקביל במספר רב של אתרים, נועד לשמש ככהן דת האחראי על הרווחה והמצב המוסרי בקרב היהודים, לא כמשפטן בעל סמכות פוליטית כפי שהיה המרא דאתרא בעבר. הפער הגדול בין הרבנות המסורתית לקהל היה אחד מגורמי משבר ההתבוללות בשחר ימי האמנציפציה, וסמינר פרנקל נועד לספק פתרון מלא.

מנהלו הראשון וקובע הקו ההשקפתי בו היה הרב זכריה פרַנקל. בין המורים שהביא זכריה פרנקל היו צבי גרץ, יעקב ברנייס, מנואל יואל ובנדיקט צוקרמן.

תחומי הלימודים היו כתבי הקודש, הפירושים השונים, התרגומים ולימודי העברית והארמית. לימדו גם גאוגרפיה של ארץ ישראל, מבוא למשנה, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, שפות קלאסיות, היסטוריה של העם היהודי והספרות היהודית, מדרשים, פילוסופיה דתית ואתיקה על בסיס מקורות יהודיים, נוהגים וטקסים, רוח ההלכה והיבטיה האזרחיים והפליליים, עם דגש על ענייני אישות.

תלמידי הסמינר, שהוכשרו לרבנות, חויבו בלימודים כלליים ובהשגת תואר דוקטור. הם היו פטורים מתשלום, זכו לתנאי פנימייה ולעיתים גם קיבלו מלגות. רבים התפרסמו בהמשך כמנהיגים רבניים ורוחניים בקהילותיהם. בין בוגרי הסמינר היו ישראל לוי, יצחק משה אלבוגן, משה גידמן, חנוך יהודה קאהוט, משה גסטר, לאו בק, מיכאל גוטמן, יואכים פרינץ, הרמן שרייבר ועוד. מתוך 728 בוגרים במהלך השנים, 249 הוסמכו לרבנות.

לסמינר הייתה, החל מ-1851, הוצאה לאור יוקרתית שפעלה ברציפות (עם הפסקה קצרה אחת) עד לסגירתה על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בספטמבר 1938, כאשר נסגר גם הסמינר.

בית המדרש היה המוסד הראשון מסוגו בגרמניה, ושימש דגם למוסדות נוספים: בית המדרש לרבנים באמריקה נקרא בשם זה כחיקוי לברסלאו, ובית המדרש לרבנים בבודפשט גם הוא חיקה את הקו שננהג שם. המכון היה מרכז של חוקרי חכמת ישראל, וממנו הופצו רעיונות היהדות הקונסרבטיבית המוקדמת. ההיסטוריון מרדכי ברויאר כותב: "הסמינר שבברסלאו נעשה לאב-טיפוס של מוסד ללימודים גבוהים, שראה במדען יהודי-מודרני את הדמות האידיאלית של רב המשלב מנהיגות דתית עם מחקר מדעי. בכך שימש הסמינר בברסלאו דוגמה למוסדות אחרים שקמו לאחר מכן בצמידות לזרמים שונים ביהדות, ואילו הוא בעצמו נעשה למרכז הרוחני של הזרם "הפוזיטיבי-היסטורי", שנטל על עצמו לאחר מכן את השם "קונסרבטיבי". בכך ביקש להביא לידי ביטוי את הפער שבין עמדתו לבין שאר הזרמים, הן האורתודוקסי הן הליברלי".[1]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מרדכי ברויאר, "בין סמינר לישיבה", בתוך: המעין, תמוז תשנ"ה