סמירה סרייה

שחקנית ישראלית

סמירה סרייה (נולדה ב 15 בדצמבר 1975) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ערבייה-ישראלית. נוסף על כך, סרייה כותבת שירה, קטעי ראפ וספוקן וורד. סרייה היא גם אחות מוסמכת בהשכלתה.

סמירה סרייה בהופעה עם סיסטם עאלי בפברואר 2017

ביוגרפיהעריכה

תחילת דרכהעריכה

סמירה סרייה נולדה בחיפה, לנימר וסובחייה. היא הצאצא ה-11 מתוך 13 ילדיהם.

בגיל 19 עברה לירושלים לצורך לימודי סיעוד באוניברסיטה העברית. את הקריירה המקצועית שלה החלה כאחות במשרה מלאה בבית חולים איכילוב בתחום אונקולוגיה-המטולוגיה. מלאה מספר תפקידים בבית החולים הכללי איכילוב, בניהם מדריכה קלינית, רכזת הדרכה, מתאמת אימונותרפיה. עסקה כמורה ומדריכה בבית-הספר האקדמי לאחיות ע"ש שיינברון שבמרכז הרפואי ת"א וניהלה קליניקה פרטית לטיפולים חדשניים ומתקדמים בתחום האימונותרפיה.[1]

קריירת משחקעריכה

קולנוע וטלוויזיהעריכה

תשוקה וכישרון למשחק היו לה כבר בגיל מאוד צעיר כאשר "עשתה קטעים" לבני משפחתה, אך רק ב-1997 התנסתה לראשונה בחוויית משחק של ממש כאשר השתתפה בסדנת משחק במתנ"ס בלוד בהנחיית השחקן יונתן צ'רצ'י. בדצמבר 1998 עברה סרייה להתגורר בתל אביב והתחילה להתעניין בעשייה משחקית במסגרת תרבות הפרינג' של תל אביב, דרכה השתתפה בסדנאות למשחק והופיעה במגוון סגנונות, כולל דראג. אז גם גילתה את כשרונה לכתוב ראפ ולהופיע איתו. אך באותה תקופה הופעות הבמה עוד לא התפתחו לכדי קריירה.

בשנת 2008 הייתה ההופעה הקולנועית הראשונה שלה כשהופיעה בסרט הקצר "געוואלד" של נטעלי בראון. אך הפריצה שלה הגיע ב-2011 כאשר השתתפה בתור אחת השחקניות הראשיות בסדרה הטלוויזיונית "30 ש"ח לשעה", בה שיחקה את אמל, אחת משלוש עובדות ניקיון קשות יום. הסדרה נחלה הצלחה רבה וזכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לסדרת הדרמה הטובה ביותר ובפרס הבימוי הטוב ביותר לשנת 2012, הצלחה שהמשיכה גם לעונה השנייה של "30 שקל לשעה", שעלתה ב 2014.

סרייה כיכבה לצידה של שרה אדלר בסרט "בורג" של שירה גפן, שיצא אף הוא ב-2014. הסרט עוסק בסיפורי מראה של אישה ישראלית יהודייה ואישה ערביה פלסטינית מן השטחים, שאט-אט מחליפות מקום. סרייה ליוותה את הסרט להקרנות בפסטיבלי סרטים, כולל פסטיבל קאן ופסטיבל סרטי נשים בהודו.[2][3] ב-2017 ייצא הסרט "געגוע" של שבי גביזון, בו סרייה מגלמת את תפקיד ראודה.

הופעתה של סרייה בסרטן של דנה גולדברג ואפרת מישורי משנת 2017, "מות המשוררת", זיכתה אותה בפרס חג'ג' לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים לשנת 2017. הסרט עוקב בשני צירים מקבילים אחר יסמין (סרייה), אחות סיעודית מיפו, ויומה האחרון של לנה שדה, חוקרת מוח בעלת שם עולמי, אשר דרכיהן מצטלבות ונשזרות אחת בשנייה.

בנוסף, השתתפה בתפקידי אורחת בעונה השנייה של הסדרה "בתולות", "פאודה", סרטי סטודנטים רבים, ולאחרונה השתתפה בצילומים לסרט גרמני-ישראלי, The Valley of the Cross, סרט ניסיוני שמגולל סיפור אהבה לסבי בשנות העשרים בפלסטין. הסרט צולם בגרמניה.

בינואר 2015 התקבלה לגלם את התפקיד הראשי בסרט "סמירה", המספר את סיפורה של אישה פלסטינית בתחילת שנות ה-40 לחייה אשר מגויסת לביצוע פעולת התאבדות בישראל, וברגע האחרון משנה את דעתה וזורקת את התיק. הסרט הוא בעצם אוסף של עדויות מצולמות מחקירתה של סמירה על ידי המשטרה, דרכן הצופים מגלים את סיפור חייה. סרייה החליטה לא לגלם את הדמות בסרט וסירבה להשתתף בו כי תפשה אותו כאנטי-ערבי ואסלאמופובי.[4] סרייה פרסמה מאמר באתר "המקום הכי חם בגיהנום" לגבי התנגדותה לסרט.

ביוני 2015 זכתה בתחרות התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.

ב-2016 חזרה ללמוד לימודי קולנוע בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בין היתר כדי לכתוב ולביים סרט פיצ'ר.

ביוני 2017 זכתה במענק מקרן גשר לקולנוע רב תרבותי להפקת וצילום סרטה הקצר הראשון.

בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "מות המשוררת", בבימוין של דנה גולדברג ואפרת מישורי, וסרייה מופיעה בו באחד משני התפקידים הראשיים, לצד יבגניה דודינה.

בשנת 2020 שיחקה וביימה את "פוליגרף" סרט קצר המספר על אחות לסבית ערבייה המנהלת רומן עם קצינת מודיעין הצעירה ממנה. הסרט הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.

תיאטרון ובמהעריכה

סרייה היא הדראג קינג הפלסטיני הראשון, והייתה מופיעה בשם הבמה סמימו. היא התחילה להופיע ב-2003 במסיבות של הקהילה הקווירית הרדיקלית. את תפקידה הבימתי הגדול הראשון בתיאטרון גילמה במחזה "הטווס מסילואן", בבימויים של חן אלון וסיני פתר. בהצגה שיחקה צעירה ערבייה שנאלצת לגשר בין אינטרסים של רשויות המדינה, מתנחלים, ותושבים ערבים במקום שהופך לאתר חפירה היסטורי, תפקיד שזיכה אותה בציון לשבח על משחק מיוחד בפרמיירת ההצגה בפסטיבל עכו באותה שנה. נכון ל-2017, ההצגה – שזכתה בפרס קיפוד הזהב ולעיטורים נוספים ושבחים בביקורת – עדיין רצה. לאחר מכן, הופיעה מספר פעמים בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, 2013 עם ההצגה "חוצבמה" בבימויו של רן בכור, הצגה אשר זכתה בפרס הנועזות. ב 2014 שיחקה בהצגה "סלים, סלים" בבימויה של סתיו פלטי-נגב, הצגה שזכתה בפרס המחזה הטוב ביותר והשחקן הראשי (ג'ורג' אסכנדר) הטוב ביותר. ב-2016, השתתפה בתור שחקנית-יוצרת בהצגת האוונגרד "שרבר" של רן בכור. ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו, ועד מהרה נפתחו תאריכים למופעים נוספים ברחבי הארץ.[5]

בתור מופיעת ראפ וספוקן וורד, סרייה מופיעה סולו וכן בשיתוף עם מגוון אמנים, כולל תאמר נפאר, סיסטם עאלי ואחרים.

אקטיביזםעריכה

את מעורבותה הפוליטית החברתית התחילה סרייה בפעילותה בקבוצה הקווירית "כביסה שחורה", וגם הייתה בין מקימות ארגון הפלסטיניות הקוויריות "אסוואת", אשר במסגרתו פעלה במשך שנים לשינויי במצב הנראות והקבלה של הקהילה הלהט"בית בחברה הפלסטינית, בעיקר בגבולות מדינת ישראל. היא גם הייתה חלק מהסצנה הקוויר-פוליטית של תל אביב בעשור הראשון לשנות האלפיים, וממארגנות קולקטיב "קווירחנה", שהייתה עורכת מסיבות ללא מטרת רווח שנועדו לספק לקהילה הקווירית אלטרנטיבה לליינים מסחריים, א-פוליטיים והומוסקסואליים בעיקרם. הקולקטיב גם פעל לייצר אלטרנטיבות למצעד הגאווה התל אביבי הממוסחר והא-פוליטי. הפעילות של קווירחנה תועדה בסרט הדוקומנטרי Nation Monsters and Super Queers, בהשתתפותה של סרייה.

בדצמבר 2018, הופיעה סרייה על שער המגזין "GenderTuck", שכולל ראיון עמה בו היא מדברת על נושא הגיליון, משפחה, ועל משפחה מולדת ומשפחה נבחרת.[6]

פילמוגרפיהעריכה

שנה שם תפקיד הערות
2017 מות המשוררת יסמין סרט
2017 געגוע ראודה סרט
2016 Nation Monsters and Super Queers עצמה סרט דוקומנטרי
2014 בורג נאדין נסראללה סרט
2012-2014 30 ש"ח לשעה אמל סדרת דרמה
2009 City of Borders עצמה סרט דוקומנטרי
2009 געוואלד סמירה סרט קצר

תיאטרוןעריכה

שנה שם תפקיד הערות
2019 סילוואן בין הזמנים שרונה
2016 שרבר האחות פרס המחזה הטוב ביותר בפסטיבל עכו
2014 סלים, סלים פרס המחזה הטוב ביותר בפסטיבל עכו
2013 חוצמבה פרס נועזות ופרס תפאורה בפסטיבל עכו למחזה
2012 הטווס מסילואן אמל פרס קיפוד הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר
ציון לשבח למשחק, פסטיבל עכו

פרסיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הפריצה של סמירה סרייה: מאחות לכוכבת קולנוע, דורון חלוץ, הארץ, 16 באפריל 2015
  2. ^ פלסטינית ולסבית: סמירה סרייה מסתובבת בקאן, גלית עדות, מעריב, 19 במאי 2014
  3. ^ הבורג המשלים, קובי סרדס, TLV Times,‏ 6 ביולי 2015
  4. ^ החיים ה"רגילים" של פלסטינית מתאבדת, סמירה סרייה, המקום הכי חם בגיהנום, 10 יולי, 2016
  5. ^ הטווס מסילוואן الطاووس من سلوان, תיאטרון יפו
  6. ^ מגזין GenderTuck בסימן משפחה, WDG, ‏26 בדצמבר 2018