ספר הציפורים

ספר הציפורים הוא ספר קומיקס ישראלי מאת נעה כ"ץ, המשלב קטעי מידע על ציפורים עם סאטירה והומור. הספר החל במדיה השיתופית פייסבוק ולאור הפופולריות שלו יצא כספר מודפס.

ספר הציפורים
כריכת ספר הציפורים
כריכת ספר הציפורים
מידע כללי
מאת נעה כ"ץ
איורים נעה כ"ץ
שפת המקור עברית
סוגה הומור
סאטירה
קומדיה
עיון
הוצאה
הוצאה ידיעות ספרים
תאריך הוצאה 2019
תאריך הופעה ראשונה פייסבוק, 2019
מספר עמודים 119
עורך רינת פרימו
סדרה
הספר הבא ספר הציפורים 2 (עוד לא יצא)

בשנת 2021 יצא לאור ספר הציפורים 2, בהוצאת ידיעות ספרים[1].

הפקה עריכה

את הרעיון הראשוני לספר הביאה נועה כ"ץ בעקבות אהבתה לשני דברים: ציור וציפורים. לכן, היא החליטה לשלב ביניהם וליצור קומיקס על ציפורים. היא החלה לפרסם רצועות מתוך הקומיקס בדף הפייסבוק שלה, ועד מהרה הקומיקס הפך לפופולרי למדי[2]. הרצועות, שעסקו בציפורים באופן הומוריסטי וסאטירי, קיבלו מאות ואף אלפי שיתופים, תגובות ולייקים. כ"ץ קיוותה להוציא ספר מודפס (מה שאכן קרה) של אוסף רצועות הקומיקס, וקמפיין מימון ההמונים שפתחה עבור הספר הגיע ליעדו תוך פחות משלוש שעות[3]. הקמפיין עסק בספרה, אך גם במוצרים נלווים שהובטחו לתורמים, כדוגמת בובות ציפורים, גלויות ומגנטים[4]. עד סיום הקמפיין הגיע המימון ל-379% מהיעד. בינואר 2020 יצא הספר המודפס שמכיל את כל הרצועות שהתפרסמו עד כה, בהוצאת ידיעות ספרים.

באחד מהקומיקסים מזכירה כ"ץ בריבוע המספר כי את המידע היא לוקחת מויקיפדיה עבור הקומיקס, ולא בונה את הקומיקס על סמך דברים שהיא יודעת.

תוכן עריכה

הספר מכיל קומיקסים קצרים של עד שני עמודים, העוסקים בכל פעם במין ציפור אחרת. הציפורים מגוונות, חלקן מוכרות ונפוצות כגון מיינה מצויה, דררה או יונת הבית, וחלקן פחות מוכרות וכמעט נכחדות כגון קיווי, אלמנה עדנית או פרגטה הדורה. הקומיקסים מכילים מידע מדעי על הציפורים בתוך "ריבוע המספר", והמידע כתוב כאילו כ"ץ עצמה מדברת. לצד הקטעים המדעיים, העוסקים לרוב בהזדווגות אך לא רק, מדברות הציפורים שהן נושא הרצועה בלשון סלנג על כל מיני דברים שנאמרים באופן מדעי, אך בצורה יומיומית. הציפורים מתנהגות באופן סאטירי ומצחיק בהתאם לצורת דיבור הנפוצה בישראל. הציפורים פונות אחת לשנייה בשמות פרטיים ישראלים: צפריר, ניצה, איציק וכדומה. הציפורים מצוירות באופן ריאליסטי, המדמה מאוד את מראן האמיתי, הן בקווי המתאר והן בצבעי נוצותיהן. הציפורים כמעט ולא זזות בין פאנל לפאנל, והרקע הוא שחור לבן.

מוטיבים חוזרים עריכה

על אף שבכל דף/רצועה מדובר על ציפור אחרת, ישנם מוטיבים חוזרים רבים בקומיקס.

  1. חזרה מרובה על המילה "יאלליק", שיבוש של המילה "יאללה" המשמש את הציפורים כדי להזמין אחד את השני להזדווגות. מילה זו חוזרת בפרקים רבים בספר.
  2. חזרה על דמותה של ניצה הדרורה, שהייתה הדמות הראשונה בקומיקס שזכתה להיות דמות חוזרת. ניצה מוצגת כציפור על הרצף האוטיסטי, שמתקשה להבין קודים חברתיים והיא חסרת טאקט.
  3. חזרה בכמה פרקים על דמותו של הירגזי, אביב זוארץ. בספר הראשון הירגזי מתואר כדמות משביתת שמחות, עצבנית, טרחנית ובודדה.
  4. הציפורים בספר נוהגות לשיר שירים ישראלים ולועזיים מוכרים. הבולטים בהם הם השירים כלבלב הו בידי בם בם מאת מתי כספי ומקהלה עליזה מאת חוה אלברשטיין, שחזרו במספר רצועות.
  5. הציפורים מבטאות סטיגמות אנושיות רבות במהלך הספר. לדוגמה, בפרק על הברבורים מוזכר כי "רבע מכל זוגות הברבורים שחורים הם הומוסקסואלים", והברבורים מגיבים בקריאות "יאחתי" ו"לך להתקעווד", ביטויים סטיגמטיים המזוהים עם הקהילה ההומואית.
  6. חזרה על דמותה של העורבני, גינוסר, אשר חומסת קינים של ציפורים, ולכן היא נחשבת לבריונית.

ביקורות עריכה

מלבד הפופולריות של הקומיקס, הספר זכה בשבחי המבקרים. איתמר רונאל מאתר מאקו כתב "קומיקס הציפורים של נעה כ"ץ מצליח לגעת בציפור הנפש הישראלית [...] תמהיל מדויק של סקרנות ואהבה כנה לציפורים, האנשה ואירוניה הפכו את הקומיקס הפשוט ללהיט מיידי"[3]. כתבה בכלכליסט שאספה המלצות של כתבי העיתון לגבי פעילויות לשעות הפנאי הזכירה את הספר עם הכיתוב "כ"ץ מלקטת אנקדוטות אמיתיות ומפתיעות על ציפורים והופכת אותן לקומיקס קורע מצחוק"[5]. תום שפירא, כתב לענייני קומיקס במגזין 'ספרים' של הארץ, כתב כי "כ"ץ בהחלט יודעת מה היא עושה, והיא בדרך להפוך לאגדת קומיקס מקומית"[6]. נירית אנדרמן מעיתון הארץ כתבה כי "כ"ץ היא בין היוצרות המסקרנות בתחום".

יפתח כרמלי כתב במדור הספרות של ynet ”הציפורים בקומיקסים של כ"ץ מאוד אנושיות. הן שוכחות להחזיר קופסאות אוכל לאמא, הן מתנשקות ואומרות "אוהב אותך חיים שלי", הן רוקדות לצלילי "סינגל ליידיז" של ביונסה – ממש כמונו. דרך ההתנהגויות האנושיות האלה לומדים הרבה על חייהן האמיתיים של הציפורים – תוחלת החיים שלהן, התנהגויות ביזאריות ששמורות למינים מסויימים והקולות המוזרים שהן מפיקות. הודות לפרסום והפידבק המיידיים בפייסבוק, כ"ץ הבינה מה הקהל אוהב – וכך נוצרו דמויות קבועות, כמו ניצה ואביב זוארץ.”[7]

זהרה רון כתבה במדור ביקורת הספרים של גלובס:”קשה להאמין עד כמה יכול להיות חינני ומצחיק ספר שעוסק בציפורים. הספר הזה אינו שגרתי בשום צורה. הוא משלב דמיון והומור עם עובדות אמיתיות על חיי הציפורים, בעיקר בכל הקשור בחיזור ובהזדווגות, מה שיוצר גם הקבלות משעשעות לאלה האנושיים, מטינדר לציפורים ועד "רוצה לעלות אליי לקן?"”[8]

הערות שוליים עריכה