ירגזי מצוי

ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים

יַרְגָּזִי מצוי[2][3] (שם מדעי: Parus major) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים, השוכנת בחורשות וגנים. הירגזי נע בזריזות ומלקט חרקים. מוטת כנפיו 25.5 ס"מ ומסתו 16–20 גרם. אורך גופו מגיע ל-14 ס"מ. הירגזי המצוי נפוץ באירופה ובאסיה. זהו עוף יציב כאשר רוב הירגזים אינם נודדים. בישראל הירגזי שכיח ויציב. הירגזי המצוי תואר על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1758. פירוש השם המדעי הוא Parus - ירגזי ו–major גדול.

קריאת טבלת מיוןיַרְגָּזִי מצוי
Parus major 2 Luc Viatour.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: ירגזי
מין: ירגזי מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Parus major
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
Parus major distribution map.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטומיה ומאפיינים כללייםעריכה

הירגזי הוא ציפור שיר קטנה ומהירה בעלת צבעים עזים וקול רם ומתכתי שאורכה כ־14 ס"מ, מוטת כנפיה 25.5-22.5 ס"מ ומשקלה 12–19 גרם. הגב בצבע ירוק זית. הכנפיים קצרות ועגולות. הסוככות בצבע ירוק זית, והאברות כחולותאפרפרות עם שוליים לבנים. הראש שחור מבריק עם לחיים לבנות. החזה והבטן הם צהובים. פס שחור עובר לאורך החזה והבטן. הנקבות פחות צבעוניות מהזכרים. אצל הזכר הפס השחור העובר לאורך הבטן מסתיים בכתם שחור בולט בתת השת. כתם שחור זה הוא סימן קל להבחנה בין זכרים ונקבות בשדה. בשני הזוויגים אין הבדלים בניצוי בין עונות השנה. צבע קשתית העין שחום, צבע המקור שחור, לרגליים צבע אפור כחלחל. הצעירים דהויים יותר מפרטים בוגרים, עם גחון לבן־ירקרק, לחיים צהובות, וראש וחזה אפורים כהים.

התנהגותעריכה

הירגזים תוקפניים כאשר הם מאוימים או מחפשים מזון והם מגרשים ציפורים אחרות, אפילו גדולות יותר, ממתקני האכלה קבועים, ומכאן שמם העברי (מהמילה רֹגֶז).[4] לירגזי מעוף גלי, והוא מקפץ בזריזות בין ענפים. טורפים נפוצים של הירגזי הם נצים וחתולים. נקרים, סנאים וחמוסים נצפו פושטים על קנים ואוכלים את הביצים, ולעיתים נדירות גם פרטים בוגרים. הירגזי מתחרה עם החטפית שחורת העורף על תיבות קינון, תחרות שעלולה להגיעה להריגת החטפית על ידי הירגזי. מקרים של תחרות קטלנית שכיחים יותר כאשר זמני הקינון חופפים, ושינויי האקלים הובילו לסנכרון רב יותר של הקינון בין שני המינים. לעיתים הירגזי יאכל את המוח של החטפית.[5]

הירגזי שר לכל אורך השנה, אך תדירות שירתו גבוהה במיוחד לקראת עונת הקינון. שירתו החזקה נשמעת למרחוק ויש בה לרוב 3 הברות, כאשר השלישית שבהן מושמעת בתדר גבוה בהרבה מהשתיים הראשונות.[6]

תזונהעריכה

הירגזי ניזון בקיץ בעיקר מחרקים (במיוחד חיפושיות ופרפראים)[7] ופרוקי רגליים קטנים, ובחורף כולל גם פירות, בלוטים, אגוזים וערמונים, והציד אחר חרקים פעיל יותר. החיפוש אחר החרקים בחורף, הוא אקטיבי מאוד מצדו של הירגזי אשר מרבה לחטט ולנקר בקליפות עצים, בענפים ובין עלים יבשים. אז הוא גם נצפה פעמים רבות כשהוא תלוי במהופך, בוחן ובודק את הסביבה מכל זווית אפשרית. בקיץ, כאשר החרקים מצויים בשפע וזחלים רבים מצויים על העלים, עולה גובה החיפוש אחר מזון ל-9 מטרים ומעלה.

הירגזי יכול לפתור בעיות מורכבות ומסובכות - הם בודקים ובוחנים כל תופעה חדשה בשטח, מכים במקורם על כל דבר שעשוי להיאכל, ומחטטים מתחת לקליפת עצים ובתוך סדקיהם, ומרבים לטפס על ענפים אנכיים. כך למשל, ניסיונות הראו שהירגזי מסוגל למשוך ולהרים בוטן הקשור בקצה חוט, כדי לאכול אותו. בבריטניה, הירגזים למדו לפתוח את מכסה האלומיניום של בקבוקי החלב שנהגו החלבנים להשאיר ליד דלתות הצרכנים, ולאכול את השמנת שהצטברה בהם.[6]

רבייהעריכה

הירגזים הם מונוגמיים. הירגזי מקנן באביב, בקיץ, ולפרקים בסתיו. את הקן בונה הנקבה והזכר מסייע לה בדגירה ובגידול הצאצאים. הקנים נבנים בחללים חשוכים כגון נקרות וכדים. הנקבה מטילה 5–10 ביצים לבנות ומנוקדות בצבע חום. הגוזלים בוקעים עיוורים ומכוסים בפלומה אפורה על חלקם העליון. לפעמים הירגזים מקיימים מחזור קינון שני לאחר צאת הגוזלים מהקן. הירגזים נצפו מקננים בחפצים מעשי ידי־אדם פעמים רבות, ביניהן בכדים, תיבות דואר, עמודים חלולים ותיבות קינון. בשל הסתגלותו לקינון בתיבות מעשה ידי־אדם, הפך לציפור מחקר מרכזית באירופה ובישראל. המידע שנאסף על הירגזי משמש להבנת מודלים אקולוגיים מגוונים. בין השנים 19672018, מחד, מספר הפרחונים בכל מחזור קינון, מספר הביצים בקן, מספר הגוזלים בקן, ומאידך, תמותה בשלב הביצה, ומועד התטולה נמצאים בירידה ליניארית. כתוצאה מכך, הצלחת הרבייה אינה תורמת במידה ניכרת לשינוי האוכלוסייה, ושיעור ההישרדות של בוגרים היא הגורם העיקרי לשינוי האוכלוסייה.[7]

בית גידול ותפוצהעריכה

הירגזי חי בכל אזורי האקלים מלבד הטונדרה, ומקנן בחורשים, יערות, ומקומות מעשי ידי־אדם. הירגזי המצוי נפוץ יותר ביערות של עצים רחבי עלים מאשר ביערות מחטניים. הוא מצוי גם במטעים, בגנים ובפארקים ושכיח מאוד ביישובים במקומות בהם יש צמחייה. הירגזי נפוץ בכל רחבי אירופה, במרכז אסיה ובמערבה. תפוצתו העולמית התרחבה בעקבות התפשטות שטחים חקלאיים ועירוניים, אך בשל ההתחממות הגלובלית ועליית הטמפרטורה הממוצעת באביב, האוכלוסייה המקננת באירופה מצטמצמת.

אוכלוסיית הירגזי המצוי נמצאת בעלייה מאז שנות ה־60, ומכאן שאינה מהווה דאגה ואין צורך בפעולות שימור כיום. עם זאת, היא חוותה ירידה רדודה בעשר השנים האחרונות. עלייה בשיעורי ההישרדות, בשל אספקת מזון נרחבת יותר בגינות במהלך החורף היא הסבר אפשרי לגידול באוכלוסייה. חוקרים מצאו כי שיעורי ההישרדות באסטוניה גבוהים יותר באוכלוסיות עירוניות מאשר בכפריות והציעו כי הדבר נובע בחלקו מהאכלה משלימה בגינות. ייתכן ועליית טמפרטורת החורף גם מילאה תפקיד. באוכלוסייה פינית, דוווח כי שיעורי ההישרדות הגבוהים של פרטים צעירים לאחר אוגוסט חם עשויים להיות מיוחסים לזמינות המזון בתקופה שבה הציפורים מחליפות נוצות.[7]

הירגזי יציב ונפוץ בארץ ישראל ומרחיב את אזורי תפוצתו במקביל להרחבת השטח המיושב בארץ ישראל. בשנות החמישים הירגזי היה מצוי בצפון ובמרכז הארץ, ובשנות השמונים תחום תפוצתו התרחב והוא התפשט לכל החבל הים תיכוני, הגיע למערב הנגב ונצפה בערד ובוואדיות שופעי צמחייה בשוליו של החבל המדברי.

תפוצת תת-מיניםעריכה

לירגזי המצוי 15 תת-מינים: [8]

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אבי ארבל, אבינעם דנין, נדב לוי, לקסיקון כרטא – החי והצומח בארץ ישראל, כרטא ירושלים, ה׳תשס״ג 2002
  • יונה זילברמן, מדריך הציפורים בישראל לילדים ולנוער, מודן, 2004

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יַרְגָּזִי מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 316
  3. ^ אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6 - "עופות", הוצאת משרד הביטחון. עמ' 403-404.
  4. ^ תולדות הטבע ב - שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) | מפעל המילון ההיסטורי, maagarim.hebrew-academy.org.il
  5. ^ Jelmer M. Samplonius, Christiaan Both, Climate Change May Affect Fatal Competition between Two Bird Species, Current Biology 29, 2019-01-21, עמ' 327–331.e2 doi: 10.1016/j.cub.2018.11.063
  6. ^ 1 2 ליפשיץ, שלומית (6 בינואר 2011). "סופרים ציפורים: מי מרגיז את הירגזי?". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2021. 
  7. ^ 1 2 3 BTO BirdFacts | Great Tit, app.bto.org (באנגלית)
  8. ^ ITIS - Report: Parus major, www.itis.gov
  9. ^ Avibase - מסד בירד העולם, avibase.bsc-eoc.org