עודה אבו מועמר
שייח' עודה מנצור אבו מועמר (נפטר ב־15 בפברואר 2009) היה שייח' שבט מסעודין אל עזאזמה שבנגב, מראשוני הגששים בצה"ל, ואבי שיתוף הפעולה בין שבטי הבדואים בנגב לצה"ל, וממקימי יחידת הגששים של פיקוד הדרום[1].
 | |
| לידה | מסעודין אל-עזאזמה |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 2009  |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
יחידת הגששים |
  | |
ראשית שיתוף הפעולה שלו עם המדינה שבדרך הייתה כששימש כשומר של מצפה רביבים לאחר עלייתו על הקרקע, והצטרף בשנת 1944 כגשש ומורה דרך למסע ה-14 לאום רשרש[2][3], מסע שבראשו עמד שמעון פרס, והיה הסיור המודיעיני הראשון לאיסוף מידע על הנגב הרחוק והיווה בסיס מודיעיני למבצע עובדה.
במהלך מלחמת העצמאות, היה בין אלה שפירקו מוקשים שהוטמנו למתיישבי משמר הנגב ורביבים, לצד פעילות הספקת מזון להם בתשלום. קודם לכן דיווח בדואי מהשבט ליחידות הפלמ"ח על התרוקנותה של משטרת עמארה (אורים), מידע שנוצל להשתלטות הפלמ"ח עליה[4]. במהלך המלחמה נפל אבו מועמר בשבי המצרים, והוחזק בידיהם 3 חודשים[5].
טרם הסמכתו לשֵייח', רכש נשק רב מהמצרים ומהבריטים והעבירם לכוחות "ההגנה". בסוף 1947 העביר ידיעות מודיעיניות לשירות הידיעות על כנופיות בדואיות עוינות, ובסוף 1948 כשנותר השבט ללא מנהיג, מונה אבו מועמר לשֵייח' והיה תמיד בראש כאשר קיבל קריאה משירות הביטחון, ואף נלחם באופן אישי שכם אל שכם עם לוחמיו. בשל מעשיו היה מבוקש בידי הבדואים בסיני ובירדן, שאף פרסמו פרס כספי גבוה למי שיתפוס אותו חי או מת. ב-1963 הוענק לו אות מלחמת הקוממיות על חלקו במלחמת העצמאות[3].
לאחר המלחמה, דרשו הבדואים בנגב, בתמורה לשיתוף פעולה עם המדינה וצה"ל, הקצאת שדות מרעה, מתן אישורי תנועה לשבטים כנגד החומרה בה נהג בהם הממשל הצבאי, והקמת תשתיות במרכזי השבטים, הקמת מרפאות ובתי ספר. בדצמבר 1948 פנה שייח' עודה למפקד מחוז באר-שבע במכתב (המצוי בארכיון המדינה) בו פירט את הבקשות מהמדינה: אלה כללו סיוע כספי, במיוחד בשנות בצורת, הגנה מפני המודיעין המצרי וקבלת נשק מצה"ל לצורכי הגנה עצמית. את הקשר בין השבטים שנותרו בנגב לאחר המלחמה, לבין מוסדות המדינה הצעירה, תִּחזקו המוכתרים העבריים בישובי הנגב אשר המדינה, באמצעותם, העבירה לשייח'ים את מסריה וכן תשלומים עבור השייח' המכהן כמוכתר וכבעל בית בשבטו (על-פי תזכיר שכתבו המוכתרים העבריים באוקטובר/נובמבר 1948 בארכיון המדינה)[6].
מאז ועד יום מותו, ב־15 בפברואר 2009, פעל לגיוס גששים משבטי הבדואים בנגב לצה"ל, תרם גמלים לצבא לצורך הקמת יחידת רוכבי הגמלים, וכן להקמת יחידת גששים פיקודית בפיקוד הדרום. הוא היה מקורב מאוד לאלוף פיקוד הדרום בזמנו אריאל שרון, וגם לקצינים בכירים אחרים בצה"ל[5].
בשנת 2012 התקיים ברמת נגב אירוע לזכרו, בו השתתפו ונאמו אלופי פיקוד הדרום בעבר, השר לביטחון פנים ונכבדים נוספים[7].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ כרמית ספיר ויץ, 100 שנים להקמת ה"הגנה": מה הקשר בין המפקדה של אז לממשלת האחדות?, באתר מעריב אונליין, 11 ביוני 2020
- ^ אליהו נאוי. שייח' עודה אבו מועמר - מותה של אגדה. "אריאל", 194. עמ' 104 -105, דצמבר, 2010.
- ^ 1 2 פסיפס: דתות ועדות בצה"ל - בדואים, באתר גיליון "מערכות" מיוחד, עמ' 194.
- ^ חנינא פורת, הבדואים במלחמת העצמאות, באתר News1, 10/03/2019
- ^ 1 2 אילנה קוריאל, מת השייח' אבו מועמר שחצה את התעלה עם שרון, באתר ynet, 15 בפברואר 2009
- ^ חנינה פורת, תרומתם של המוכתרים העבריים בנגב, באתר News1 מחלקה ראשונה
- ^ נגב ברמה 41 - ארוע לזכרו של שיח עודה ז"ל, באתר YouTube.com, 2012