יחידת הגששים
יחידת הגששים בצה"ל הוקמה בשנת 1970. עם קום היחידה, היא נפרשה באזור הנגב, הערבה וסיני והכילה 5 פלוגות. כיום, היחידה מכילה כמה מאות חיילים. חיילי היחידה עוברים השלמת 12 שנות לימוד ומשולבים לאחר שחרורם מצה"ל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
 | |
| תג היחידה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| סוג | גדוד חי"ר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1970–הווה (כ־54 שנים) |
היסטוריה
עריכהיחידת הגששים של צה"ל הוקמה בשנת 1970 ולה שני אבות. הראשון הוא מנחיל תורת הגששים, הלוחם עמוס ירקוני,[1]ששמו המקורי עבד אל מג'יד ח'דר אל מזאריב. ירקוני קשר את גורלו עם יהודי הארץ בשנת 1947. עם הקמת צה"ל התגייס עבד אל מג'יד ח'דר אל מזאריב לשורותיו ושינה את שמו לעמוס ירקוני. את דרכו התחיל כגשש בחיל המיעוטים וכתב את תורת הגששים. למרות שנפצע פעמיים, איבד יד ונפגע ברגל, הוא נשאר בחזית ובהמשך דרכו מונה למפקד סיירת "שקד". את השירות שלו סיים ירקוני עם שלושה צל"שים ועיטור המופת.[2]
יחידת הגששים של פיקוד הדרום החלה את דרכה בשנת 1970, כשבראשה עמד סא"ל יוסף כהן, והתגבשה בימיו של מחליפו - סא"ל יגאל רוזי, אשר פיקד על היחידה גם במהלך מלחמת יום-הכיפורים. בשנים אלו הייתה היחידה פרוסה במרחבי הנגב, הערבה וחצי האי סיני והורכבה מ-5 פלוגות. ב-1975 מונה סא"ל אודי שמעון למפקדה השלישי של היחידה. היחידה מוקמה אז ברפידים והורכבה מפלוגות שנפרסו בכל רחבי הדרום. ב-1978 עברה המפקדה לנחל ים. עד אותה שנה שירתו הגששים כאזרחים עובדי צה"ל, למעט 40 גששים שהיו אנשי קבע.
האב השני של הגששים הוא חוסיין אל-הייב, שהיה קצין הגששים הראשון בצה"ל שהגיע לדרגת אל"ם. חוסיין אל-הייב התחיל את דרכו בצה"ל 1965 בסיירת שקד. לאחר מספר שנות שירות בסיירת עבר חוסיין אל-הייב לתפקיד גשש בסיירת אגוז בפיקוד צפון. הוא נלחם במלחמת ששת הימים (1967) במלחמת יום הכיפורים (1973), במבצע ליטני (1978) במלחמת לבנון הראשונה (1982), ובהמשך השתתף בפעילות צה"ל בדרום לבנון. זמן קצר לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, בשנת 2002, פרש חוסיין מצה"ל, לאחר 37 שנות שרות.[2]בעל שלושה צל״שים ועיטור העוז.
יחידת הגששים של צה"ל פועלת מהגבול הצפוני של מדינת ישראל עד גבולה הדרומי. רוב חיילי היחידה הם בדואים. החיילים עוברים קורס גישוש בבית הספר לגששים, ומשם הם נשלחים ליחידות בכל רחבי הארץ. חיילי היחידה מסייעים לכוחות הביטחון השוטף במניעת פעילות חבלנית עוינות בעיקר בגבול הצפון ובגבול רצועת עזה. פעמים רבות חיילי יחידת הגששים מנעו את חדירתם של מחבלים מתאבדים לתוך שטח ישראל בעזרת גילוי מוקדם של עקבות. הגששים מסתמכים בעשייתם, בין השאר, על מכלול תכונות שמקורן ההיסטורי בחיי הנוודות של הבדואים כגון: חוש ראייה מחודד, חוש שמיעה ועוד.[דרוש מקור] הגששים מסיירים לאורך גבולות ישראל בחיפושים בלתי פוסקים אחר מחבלים, מבריחים ומסתננים תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת בצה"ל, כגון GPS, מערכות שליטה ובקרה, מצלמות, מערכות אינפרא-אדום ולוויינים. עם זאת, גם במאה ה-21, יש רבים המקנים חשיבות רבה לחושיו המחודדים של הגשש הבדואי, שמבצע פתיחה של ציר או שביל טשטוש לאורך גדר המערכת.[דרוש מקור]
בינואר 2020 הגששים של צה"ל הצטרפו לחיל הגנת הגבולות[3].
מבנה יחידת הגששים
עריכהיחידת הגששים מורכבת מכמה מאות חיילים המגיעים מכ-25 שבטים בדואים שונים, רובם מאזור הדרום. הגששים נזקקים לכל החושים והמיומנויות שלהם כגון: ראייה, שמיעה, התמצאות, שדאות ועוד, על מנת לאתר את עקבות האנשים החוצים את השבילים ואת דרכי הטשטוש. בבית הספר לגששות, לומדים הגששים הצעירים להכיר את השטחים השונים במדינה, נבחנים בביצוע מרדפים לאורך הגבולות בכל תנאי מזג האוויר ביום ובלילה תוך שימוש באמצעים מיוחדים, שילוב ושיתוף פעולה עם יחידות שונות בצה"ל. הגששים לומדים ושוקדים על הוראות בטיחות ותחקירי אירוע של אירועי חדירות קודמים.[2]
מסלול ההכשרה ביחידת הגששים
עריכהמסלול ההכשרה ביחידה מתחיל בטירונות גששים הנמשכת 12 שבועות בבית הספר לגששים הנמצא בבסיס אימוני היחידה בבא"פ לכיש. לאחר סיום הטירונות ממשיכים החיילים לקורס נוסף בן 6 שבועות. חלק מהגששים, המוכשרים כלוחמים ברמת רובאי 05, יוצאים בתום הטירונות לקורס מ"כים בבית הספר לחי"ר. על מנת לשרת ביחידה לא נדרשת חתימה נוספת מעבר לשירות הסדיר הרגיל אך חלק גדול מחיילי היחידה ממשיך לשירות קבע במסגרתה.
הבדואים בצה"ל
עריכהלאחר מלחמת ששת הימים נזקק צה"ל ליותר ויותר גששים בדואים למשימות הביטחון השוטף ולמרדפים אחר מסתננים. בתקופה זו, תרומתם של הבדואים הייתה משמעותית עד מאוד בחיסולן של עשרות חוליות מחבלים בבקעת הירדן.
בשנות השבעים הועסקו בדואים בשירות קבע ובתחילת שנות השמונים החל הנוהג של התנדבות צעירים לשירות צבאי מלא.[4] בשנת 1986, הוקמה יחידת הסיור המדברית (היחס"ר) ביוזמת אלוף פיקוד הדרום דאז, האלוף משה בר כוכבא מטרת היחידה הייתה לבנות כוח קטן ומקצועי המסוגל ללכוד מסתננים ומבריחים פליליים וביטחוניים ממצרים. באוגוסט 1993 הפכה יחידת הסיור לגדוד סיור (גדס"ר 585), זאת ביוזמת אלוף פיקוד הדרום דאז מתן וילנאי. הגדס"ר מורכב בעיקר מלוחמים ומפקדים בדואים מצפון הארץ ומדרומה. לוחמי הגדס"ר מבצעים משימות ביטחון שוטף בגזרות עזה, מרחבי איו"ש ובגבול מצרים. קיימים קשרים בין מפקדי הגדס"ר וקציני המרחב הבדואי כפועל יוצא מהיות המרחב הבדואי העורף ה"לוגיסטי" לגיוס המתנדבים והכנתם לשירות אפקטיבי ויעיל. כמו כן, הצעירים הבדואים משתלבים במערך הלוחמים של משמר הגבול בתפקידי אבטחה, שיטור, לחימה בפשיעה ולוחמה בטרור וכמדריכי נוער במגזר הבדואי שתפקידם הדרכת בני נוער בדואים לקראת גיוסם ושילובם בצה"ל.
בצה"ל קיימת אחדות דעים כמעט מלאה לגבי נחיצות תפקיד הגשש. אחדות דעים זו מבוססת על התפיסה, לפיה היתרון הגדול של הגשש ניכר לא רק ביכולתו לזהות עקבות בשטח, אלא בהיכרות האינטימית שלו עם שטח מסוים. מסיבה זו, הנטייה היא להפעיל גששים באותו אזור גבול של גזרת פעילות מצומצמת במשך שנים. בשיטה זו הגשש משמר את הזיכרון הארגוני של הגזרה. לדוגמה כאשר לא אירעו חדירות או פיגועים בגזרה מסוימת במשך שנים וכל המפקדים והקצינים כבר הוחלפו, הגשש הוא היחיד המכיר היטב את נקודות התורפה בגזרה. יחד עם זאת, השהות הארוכה של הגשש בגזרה מצומצמת, נושאת בחובה גם סיכונים. אחד הסיכונים המרכזיים הוא יצירת קשר בין הגשש לבין גורמים עבריינים או פח"עים העלולים לנצל את קשריהם עם הגשש לקבלת מידע או להברחת סמים. קצין הגששים סא"ל מג'די מזריב[5] מודה שהיו גם מקרים שבהם גששים קיבלו שוחד ממבריחי סמים וידעו להרחיק את סיורי צה"ל מנתיבי ההברחה.[6]
מספר הבדואים שאינם חייבים בגיוס, אך בוחרים להצטרף לצה"ל, משתנה מאוד ממחזור למחזור. בין השנים 2008–2009, מספר זה נמצא במגמת עלייה, בעיקר מסיבות כלכליות וכתוצאה ממסע הסברה נרחב שעורך צה"ל בקרב ריכוזי הבדואים, שבו מוצג השירות הצבאי כשער הקבלה לחברה הישראלית. כשליש מהבדואים המתגייסים משרתים כגששים, שליש נוסף מגויס לגדוד הסיור המדברי המוצב ברצועת עזה, והיתר מגיעים ליחידות בכל זרועות הצבא. גם בגדוד הסיור וביחידות הגששים, למרות שהם בנויים על טהרת הבדואים, מקפידים החיילים לדבר ביניהם בשפה העברית. זהו סממן של מעמד, של מי שהתגייס ומרגיש שהצליח. רבים רוצים להמשיך לשירות קבע ורואים בכך את המפתח ליציבותם הכלכלית.
הנטייה בצה"ל היא לשבץ את הבדואים בעלי ההשכלה התיכונית המתנדבים דווקא לשירות ביחידות המסודרות, בעוד שאת המגיעים מרקע פחות מבוסס מעדיפים לשבץ כגששים. לדברי סא"ל מזריב, "הגשש הכי טוב הוא זה שיצא כל יום עם העדר. היו בעבר ניסיונות לשלב חיילים יהודים כגששים, אבל הם כשלו".[7] "גשש לא יכול להיות יהודי", סבור מזריב, "זה ראש מיוחד שצריך. חוץ מזה, גם אם אפשר היה להכשיר יהודי כגשש, זה לא היה עובד, כי אנחנו יחידה אורגנית, קטנה ומגובשת, בנויים על מסורות משפחתיות ושבטיות. יש הרבה כבוד בתפקיד הזה. גשש הוא כמו טייס: לוחם בודד בשטח שיכול בהחלטה אחת להקפיץ או להרגיע את כל המטכ"ל".[6]
על-פי נתוני צה"ל, בשנים האחרונות התגייסו כ-400 חיילים בדואים בלבד כל שנה. באגף כוח אדם ובפיקוד דרום שואפים לעלייה שנתית של 20% בכמות המתגייסים, בין היתר באמצעות מכינה קדם צבאית לבדואים, שיפור תנאים לקצינים ורתימת אנשי מילואים לשיחות עידוד בבתים ובבתי הספר.[8]
אחוז גיוסם של הבדואים לצבא מבטא את תחושת שייכותם למדינה. לדעת החוקר סעיד כוזלי אין זה מספיק לעודד את הבדואים להתגייס לצבא ולהעניק להם סיוע כלכלי ולימודי לפני ובמהלך שירותם הצבאי. לדבריו הדרך להגביר את תחושת השייכות של הבדואים ומכאן את אחוז גיוסם לצבא היא ביסוס השכלתם החל מהגיל הרך.[9]
התנועה האסלאמית ושירות הבדואים בצה"ל
עריכהבשנים האחרונות נוסף לצה"ל מתחרה במלחמה על עתיד הצעירים הבדואים: התנועה האסלאמית, שנציגיה מנסים למנוע מצעירי העדה להתגייס לצה"ל. "במקום שבו המדינה נעלמת, נכנסים אנשי התנועה", טוען סעדי זיאד, יו"ר "יד לבנים הבדואים" שאביו, איש משמר הגבול, נהרג בהתקלות עם מחבלים ב-72'.[9]
אי מילוי חובתה של המדינה כלפי אזרחיה הבדואים בכל תחומי החיים מאפשרת, לדעת זיאד, לתנועה האסלאמית למלא את החלל שנוצר. לטענתו התנועה האסלאמית מעמיקה את השפעתה בקרב המגזר הבדואי ואף משקיעה משאבים לטיפול ביוצאי צבא הנותרים ללא מקום עבודה.[9]
יחידת הגששים היא יחידה מוערכת ומחזיקה בין שורותיה מאות חיילים בדואים מסורים, המגיעים מכ-25 שבטים בדואים שונים. בשנת 2002 קיבלה היחידה את צל"ש אלוף פיקוד הדרום, האלוף דורון אלמוג, על הצטיינות בלחימה ברצועת עזה, ובמהלך שנותיה נפלו 16 מחייליה במסגרת תפקידם. במהלך מבצע "עמוד ענן" (2012), בזמן שכוחות צה"ל נערכו לאפשרות של כניסה קרקעית לרצועת עזה, גם יחידת הגששים התגייסה למשימה. "מבחינתנו המשימה הייתה לפעול במרחב עוטף עזה בביצוע סריקות במטרה להימנע מאירועי חדירה", סיפר לאתר צה"ל מפקד יחידת הגששים, אל"ם יוסי חדד: "במהלך המבצע גויסו גששים בצו 8, והם התייצבו בהרכב מלא, מה שמעיד על תחושת השותפות וההבנה שלהם שהם באמת מגנים על המולדת".[10]
שיתוף פעולה עם יחידת עוקץ
עריכהיחידת עוקץ ויחידת הגששים ממלאות משימות דומות, דבר המוביל לתחרות טבעית בין היחידות. לדברי מזריב, בעבר לא היה שיתוף פעולה בין היחידות וכל יחידה ניסתה לבצע את משימותיה בצורה הטובה ביותר באופן עצמאי. ניסיונות לשיתוף פעולה בין שתי היחידות נתקלו בקשיים רבים בעיקר מצד יחידת הגששים. לדעת מזריב, תרבות שיתוף פעולה בין יחידות צה"ל השונות צריכה להתקיים גם בקרב יחידת עוקץ ויחידת הגששים.[11]
בצה"ל קיימת מחלוקת האם שיטות הגישוש הישנות מתאימות לגששים של שנות ה-2000. "אם הם רוצים להמשיך להיות רלוונטיים", אומר אחד ממפקדי החטיבות המרחביות שעושה שימוש רב בגששים בגזרתו, "הם חייבים להיות מחוברים גם לנושא המחשוב, ושלא יגידו לי שהם כולם רועי צאן. היום כמעט כולם גדלים בבתים מאבן".[11]
הברחות סמים וריגול
עריכהתרומתה של יחידת הגששים לצה"ל היא רבה. בעשורים האחרונים מעורבות הגששים, בני העדה הבדואית, למניעת הברחות סמים ומסתננים, עולה מדי שנה.[12] רובם המכריע של הגששים הבדואים המשרתים בגבולות עסוק בשמירה על ביטחון המדינה, אלא שיש גם כאלה שמשתפים פעולה עם מבריחי הסמים, בהם נאבק צה"ל, מדליפים מידע סודי לגורמים עוינים ולעיתים משבשים את פעילות כוחות הביטחון בסיכול הברחות. בפיקוד הדרום מודים שקיימת בעיית אמון הגורמת לקצינים בשטח למדר את הגששים ממבצעים מיוחדים.[12] לדברי גורמים שונים, התופעה בה חיילי צה"ל הבדואים שותפים בהברחות סמים לתוך ישראל נובעת מהנאמנות הכפולה לשבט ולצה"ל.[13] בשנת 2012 הצליחה המשטרה הצבאית לצבור אוסף ראיות המוכיח כי חיילי צה"ל, ברובם גששים בדואים, היוו חוליה מרכזית במערך הברחת הסמים בדרום. החיילים ניצלו את המידע שאליו נחשפו מתוקף תפקידם כדי לסייע לגורמים עבריינים בישראל ומחוצה לה.[14] נושא בעייתי נוסף שעולה מהקשר הנוצר בין גששים לגורמים עוינים הוא הדלפת מידע ביטחוני רגיש. מתחקיר שערך רונן ברגמן עולה כי צה"ל הופתע מאוד מהיקף וממגוון המידע המודיעיני שהיה ברשות החזבאללה על צה"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה (2006). להערכתו חלק בלתי מבוטל מהמידע הגיע מסוכנים חיים. לדעת קהילת המודיעין הישראלית חלק מהסוכנים האלה גויסו מתוך יחידת הגששים בצה"ל.[12][15]
למדינה ולצה"ל קשיים רבים בהתמודדות עם תופעת הברחת הסמים מגבול מצרים. לדברי עוזי חבשוש, מנהל החברה הכלכלית לפיתוח רמת נגב בע"מ, תופעת הברחת הסמים בנגב נובעת מהזנחה רבת שנים של המגזר הבדואי על ידי מדינת ישראל.[16]
ראו גם
עריכה- גדוד הסיור המדברי
- גמלים בשירות צה"ל
- הרב חיים ויסברג, פסיפס: דתות ועדות בצה"ל, מערכות, נובמבר 2022.
קישורים חיצוניים
עריכה- אייל לוי, חשיפת מנהרות, איתור מחבלים ומרדפים: קצין הגששים של גבול עזה מסכם שירות, באתר מעריב אונליין, 15 בספטמבר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ , בדואים, מערכות
- ^ 1 2 3 שי לוי, סודות המעקב נחשפים: כך עובדת יחידת הגששים, באתר מאקו, 24 באפריל 2014
- ^ לראשונה - הגששים מקבלים את הכומתה המנומרת, באתר צה"ל, 30 בינואר 2020
- ^ יואב שטרן, ירידה חדה במספר הבדואים המתגייסים לצה"ל, באתר וואלה, 17 באפריל 2008
- ^ סא"ל מג'די מזריב, קצין הגששים של אוגדת הגליל אשר פעל בגבול לבנון בשנת 2013.
- ^ 1 2 אנשיל פפר, הגששים מגששים אחר עתיד בצה"ל של שנות ה-2000, באתר וואלה, 13 בנובמבר 2009
- ^ אחיקם משה דוד, צה"ל מכשיר גששים יהודים במקום בדואים, באתר nrg, 11 באפריל 2013
- ^ יואב זיתון, בין צה"ל לאיסלאם: שיפור תנאים לבדואים, באתר ynet, 4 בדצמבר 2011; פליקס פריש, לראשונה: קמפיין לעידוד הגיוס לצה"ל של צעירים בדואים, באתר ynet, 17 בפברואר 2002
- ^ 1 2 3 יהושע בריינר, אחר כך מתפלאים שאין בדואים בצבא, באתר וואלה, 1 בפברואר 2009
- ^ נועם ויטמן, הגששים הבדואים בחוד החנית, מאורכב מאתר דובר צה"ל, 29 בנובמבר 2012; אורכב בתאריך 9 בנובמבר 2015
- ^ 1 2 עמוס הראל, 8 גששים של צה"ל נעצרו בחשד לסיוע להברחת סמים מירדן, באתר הארץ, 29 ביולי 2004
- ^ 1 2 3 אריק וייס, תחקיר: עשרות גששים בדואים מעורבים בהברחות סמים וריגול, באתר nana10, 21 באפריל 2012
- ^ אנשיל פפר, החיילים הונחו: אל תספרו לגששים הבדווים על מארבים נגד מבריחים בגבול מצרים, באתר הארץ, 7 באפריל 2009
- ^ שלומי איפרגן, "שוברים שתיקה", 28 ביוני 2012. (הקישור אינו פעיל, 5 ביוני 2017)
- ^ גילי כהן, 12 גששים חשודים בסחר בסמים והעברת מידע מודיעיני לבדואים במצרים, באתר הארץ, 25 ביוני 2012
- ^ אביחי בקר, מרדף, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2002