עולימתא שפירתא

עולימתא שפירתא היא חידה הנזכרת בספר הזוהר בחטיבת 'סבא דמשפטים' המופיעה על פרשת משפטים.

עיקר ענינו של 'סבא דמשפטים' הוא בבירור נושאים של גלגול נשמות, אך בסיפור המסגרת מופיעות חידות מספר שלא התבארו בזוהר והם עוררו את סקרנותם של פרשנים ומחברים רבים.

החידה בזוהרעריכה

לשון הזוהר - "מהו עולימתא שפירתא ולית לה עיינין, וגופא טמירתא ואתגליא, איהי נפקת בצפרא ואתכסיאת ביממא, אתקשטת בקישוטין דלא הוו."[1] בתרגום לעברית: "מה היא עלמה יפה שאין לה עיניים, וגופה טמיר וגלוי, בבוקר היא יוצאת וב(סוף ה)יום היא מתכסית, ומתקשטת בקישוטים שאינם." החידה משולבת בתוך סיפור מסגרת המתאר את החכמים הנפגשים במגדל צור, לאחר שדמות של זקן פלאי מטרידה אותם בדרך תוך שאילת חידות שונות. בהגיעם לאכסניה מתבאר סיפור הדמות והחכמים תוהים דווקא על חידת העלמה היפה אך לא עוסקים בביאורה.

בפרשנות הקבלהעריכה

רבי חיים ויטאל מביא בעץ חיים כטעם לסתימת עיניים בתפילה פרשנות לחידה כסמל לשכינה בפני רחל - "צריך לסתום עיניו בתפלת עמידה עד סוף התפלה, לומר בעיניים סגורות, בסוד עולימתא שפירתא וכו'. אבל עכשיו בערבית כשמתחיל לומר ערבית, חייב לסתום עיניו תיכף, לומר כל התפלה בעיניים סגורות, וסוד הטעם סתימת העיניים נתבאר בסבא פ' משפטים, עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, כי הנה רחל נאמר בה, ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה, וזהו עולמתא שפירתא..."[2]

הפרשנות לחידה בחסידותעריכה

רבי זאב וולף מז'יטומיר תלמידו של המגיד ממזריטש פירש את החידה כסמל לשכינה אותה מקשטים הצדיקים על ידי "אורות הבהירים המלובשים במדרגות התחתונים, גם משם מעלין ניצוצות קדושות,ועושין מהם בחינת קישוטים לשכינה "[3]. רבי נחמן מברסלב פירש את החידה כסמל לאמונה שאין לעיין אחריה (אין לה עיניים בלשון החידה) והיא ללא טעם אך גלויה לעין המאמין (טמירה ואתגליא) "ומתקשטת בקישוטין דלא הוו, הינו עיקר קישוטי האמונה, כשמקרבין אצלה בני אדם שלא היו מקורבין לה"[4]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר הזוהר חלק ב', דף צה עמוד א'.
  2. ^ פרי עץ חיים שער מנחה ומעריב פרק ג'.
  3. ^ ר' זאב וולף מז'יטומיר, אור המאיר, דרוש לפסח
  4. ^ ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ו.