עטלפים אוכלי חרקים

עטלפי חרקים
	סוגי עטלפי חרקים שונים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	עטלפים אוכלי חרקים
שם מדעי
	Microchiroptera; ‏דובסון, 1875

עֲטַלֵּפִים אוֹכְלֵי הַחֲרָקִים^[1] או עטלפים קטנים (שם מדעי: Microchiroptera) היא תת-סדרה אפשרית גדולה של עטלפים קטנים, הניזונים בעיקר מחרקים וקטנים בהרבה מעטלפי הפירות, תת-הסדרה המקבילה. אלו הם עטלפים נפוצים החיים בכל העולם וגם בארץ יש לא מעט מינים, שנמצאים בסכנה עקב ריסוס ושימוש באורות הפוגעים בעיניהם הקטנות. הם גם נודדים דרומה כשהחורף מגיע ומבריח את החרקים, או שהם נכנסים לתרדמת חורף ומשהים את פעולותיהם. הם חיים במערות ונוטים לעופף בלילה בחיפוש אחר חרקים קטנים ואצל מינים גדולים, גם אחרי דגים, לטאות קטנות ואף עטלפים אחרים.

לאחרונה החלה חלוקה שונה מחלוקת שבין עטלפי פרי לעטלפי חרקים, חלוקה הכוללת את מיני העטלפים כדמויי עטלפי פרי (Yinpterochiroptera) או דמויי נשפון (Yangochiroptera). בשתי הקבוצות ישנם נציגים של עטלפי חרקים.

חושים

החוש החשוב ביותר של בעטלפים הוא חוש ההתמצאות המתבסס על הפקת גלי קול בתדרים על-קוליים. כושרם לעבד את המידע המצוי בגלים המוחזרים מהעצמים בסביבה (כמו משך ההחזרה, צורת הגל המוחזר והפרשי מופע) מאפשר להם להתחמק ממכשולים במסלול מעופם, לגלות, ואף להתביית, על טרף המצוי בשדה הקלט שלהם, כולל מרחקו מהם ושינויים במיקומו עקב תנועה או ניסיון הימלטות.

יכולת איכון באמצעות הד (echolocation) שלהם מפותחת במידה מספקת כדי להקנות להם "תמונה מרחבית" בכושר הפרדה גבוה מאוד. בנוסף לחלק ממיני העטלפים יש קרומי עור על אפם ואוזניהם (עלה אפי ו"צפירים"), שמשפרים את יכולת השמעת הקולות וקליטת ההד. עם זאת ראייתם ירודה בהרבה מראיית עטלפי הפירות מאחר שהם פעילים בעיקר בלילה וישנים בימים. חוש הריח והטעם שלהם ירוד אף הוא.

ציד מזון וחרקים קטנים באמצעות הפקת גלי קול בתדר על-קולי

יש לציין שמבחינה פיזיקלית, חרקים קטנים ששטח הפנים שלהם לא גדול מספיק כדי להחזיר הד משמעותי - לא אמורים להיקלט בחושיהם של העטלפים. למרות זאת, בבדיקות דנ"א של גופות עטלפים נמצא כי הם מצליחים לצוד גם חרקים קטנים כמו יתושים. כיצד עשו זאת אם לא הצליחו לקלוט מהם הדים? הדבר נותר בגדר תעלומה עד לפרסומו^[2] של מחקר ישראלי בדצמבר 2019.

המחקר^[3] נעשה בהובלת פרופ' יוסי יובל באוניברסיטת תל אביב, ומצא כי קיימת הגברה מעריכית של עוצמת ההד אצל חרקים קטנים שנעים בנחיל, כך שעטלפים יכולים לקלוט אותם בקלות ולצוד אותם כשהם מצויים בקבוצות.

במסגרת המחקר נבדק עטלף שהיה מצוי בחלל עם חרק קטן יחיד, ההד החוזר מגוף אחד היה חלש והעטלף לא הצליח לצוד אותו. עם זאת, כל פעם שהכפילו את מספר החרקים בחלל, אותרה עלייה בשלושה דציבלים של ההד החוזר. כלומר, התעופפות חרקים קטנים בנחיל היא זו שמפיקה הד גדול מספיק כדי שהעטלף יקלוט אותו ויוכל לצוד אותם אף על פי גודלם הקטן יחסית. מדענים השתמשו בסימולציה שפותחה במחקר ודימתה קריאה של עטלף שניזון מחרקים כדי לשלוט על משתני מחקר שבטבע לא היה ניתן למדוד, כמו מספר חרקים, המרחק ביניהם, צורתם, מספר קריאות העטלף ועוד.

מיון

על-משפחה Emballonuroidea
- משפחה אשמניים (Emballonuridae)
על-משפחה Rhinopomatoidea
- משפחה יזנוביים (Rhinopomatidae)
- משפחה עטלפי דבורה (Craseonycteridae)
על-משפחה Rhinolophoidea
- משפחה פרספיים (Rhinolophidae)
- משפחה פרספוניים (Hipposideridae)
- משפחה לילניים (Nycteridae)
- משפחה ערפדים מדומים (Megadermatidae)
על-משפחה Vespertilionoidea
- משפחה נשפוניים (Vespertilionidae)
על-משפחה Molossoidea
- משפחה אשפיים (Molossidae)
על-משפחה Nataloidea
- משפחה נטליים (Natalidae)
- משפחה מיזופודיים (Myzopodidae)
- משפחה דיסקתיים (Thyropteridae)
- משפחה פוריפטריים (Furipteridae)
על-משפחה Noctilionoidea
- משפחה עטלפי הבולדוג או "עטלפי שפת ארנבת" (Noctilionidae)
- משפחה מיסטציניים (Mystacinidae)
- משפחה שפתניים (Mormoopidae)
- משפחה זיזפיים (Phyllostomidae)