עסק בשותפות יהודי וגוי בשבת
עסק בשותפות יהודי וגוי בשבת הוא איסור של חז"ל על חלוקת רווחים מעבודה בשבת בעסק שבשותפות יהודי וגוי.
שותפות יהודי וגוי בזמן התלמוד עריכה
הברייתא במסכת עבודה זרה[1] דנה בישראל וגוי שיש להם עסק אריסות שדות (עבודה בתמורה לאחוז מן הפירות) משותף. צורת העבודה היא שבכל יום ישנה מחויבות של שניהם לעבוד בשדה. חכמים אסרו על הישראל למנות את הגוי כשליח עבורו לעבודה ביום השבת, אך הוסיפו שאם בתחילת השותפות נעשה הסכם מיוחד שמפריש את עבודת יום השבת לגוי בלבד – מותר לגוי לעבוד בשבת.
בברייתא ובגמרא הובאו שלושה מקרים: הראשון הוא שלא עשו הסכם חלוקה ביניהם, אלא בימי העבודה היהודי שלח את הגוי שיעבוד עבורו בשבת, ובתמורה לזה עבד עבורו בחול ("טול חלקך בשבת ואני בחול"). במקרה זה אסרו חכמים לישראל להנות מהרווחים של העבודה בשבת. המקרה השני הוא שעשו הסכם ביניהם על כך שהעבודה בשבת שייכת לגוי לבדו, ואחד מימי החול שייך ליהודי לבדו ("אם התנו מתחילה"). מקרה זה מותר. המקרה השלישי הוא כשלא עשו הסכם מפורש, אך מנגד היהודי לא ציווה על הגוי לעבוד בשבת כנגדו, אלא הגוי עשה זאת מיוזמתו ("סתמא"). מקרה זה לא התברר בגמרא מה דינו.
כאשר עשו הסכם חלוקה מראש עריכה
אם מראש התנו שאין ליהודי שום חיוב לעבוד בשבת ואין לגוי שוב חיוב לעבוד ביום ראשון (לדוגמה), נמצא שכאשר הגוי עובד בשבת, הוא אינו עובד בשליחות הישראל אלא עבור עצמו בלבד. במקרה זה עליהם לכתוב את הרווחים שעולים בכל יום, והגוי יקבל את כל רווחי השבת, ואילו היהודי את כל רווחי יום החול שסוכם שיעבוד בו לבדו, ובשאר הפירות יחלקו בשווה[2]. כאשר לא ניתן לדעת מהו הרווח היומי - יחלקו הכל בשווה[3].
יש פוסקים אחרונים שהחמירו במקרה בו למרות ההסכם בשעת החלוקה משווים את הרווחים של הימים שחולקו ביניהם, משום שמוכח שההסכם פיקטיבי[4].
כאשר לא עשו הסכם מראש וחילקו הימים בזמן העבודה עריכה
כאשר לא עשו תנאי מראש הדין הוא שהגוי עובד לבדו בשבת ונוטל את כל הרווחים של אותו יום, ואילו היהודי והגוי מתחלקים בעבודה בששת ימי השבוע. ואם לא יודעים כמה הרווח של יום השבת בדיוק, ניתן להניח שזה שביעית מהפירות, ונמצא שהיהודי הפסיד אחד חלקי ארבע עשרה מהרווחים[5]. אולם אם הגוי יוותר ויחלק באופן שווה את הפירות – יכול הישראל לקחת את רווחי השבת בהבלעה, שכיון שלא עבד כנגדו לבד באחד מימי החול נמצא שהגוי עובד עבור עצמו[6].
כהמשך לדין הבסיסי, אסור ליהודי לומר לגוי בשעת העבודה "טול חלקך בשבת ואני בחול", דהיינו שאתה תעבוד בשבת ואני אעבוד במקומך בחול, משום שכיון שהדבר לא מעוגן בהסכם מתחילת עבודתם נמצא שהגוי עובד בשליחות הישראל, ולא לצורך עצמו.
גם אם לא התנו מתחילה, ישנה אפשרות לתקן על ידי שיחזרו וימכרוהו למוכר (או למישהו אחר) ויקבלו דמיהם ממנו ויחזרו ויקנוהו בשותפות ויתנו קודם הקנייה השנייה[7].
כאשר עבדו ללא הסכם וללא בקשה מפורשת עריכה
כאשר הישראל והגוי לא סיכמו ביניהם בתחילה על העבודה בשבת, ומנגד גם בימי העבודה לא ציווה הישראל על הגוי שיעבוד עבורו, ישנם שני מקרים: אם השוו את רווחי הימים באופן כזה שיחלקו את הרווחים בשווה, או שחלקו ללא חישוב את כל הפירות חצי חצי.
כאשר השוו את רווחי כל הימים עריכה
אם הישראל והגוי לא סיכמו דבר, לא בהסכם ולא בזמן שעבדו, אלא הגוי ממילא עבד בשבת, והיהודי באחד מימי החול. ובשעת חלוקת הפירות אמר הישראל שיעשו חשבון - לדעת רוב הראשונים הדבר אסור, משום שגילה הישראל שדעתו הייתה שהגוי יהיה שליחו בשעת העבודה. אלא הגוי יטול את מה שהרויחו בשבת, ואם לא ניתן לדעת יטול שביעית מהרווחים, והשאר יחלקו בשווה[8].
כאשר חלקו את הרווחים ללא חישוב עריכה
אם לא עשו הסכם מפורש, אך מנגד היהודי לא ציווה על הגוי לעבוד בשבת כנגדו, אלא הגוי עשה זאת מיוזמתו ("סתמא"), ובשעת החלוקה כוונתם לחלוק בשווה, אך אינם מחשבים יום תמורת יום. מקרה זה לא התברר בגמרא מה דינו.
הרמב"ם והרי"ף פסקו בספק זה להחמיר, וכך פסק השולחן ערוך[9]. ואילו הרא"ש ורבינו ירוחם היקלו משום שהוא ספק דרבנן, ודעת הרמ"א שניתן לסמוך בהפסד מרובה על דבריהם בדיעבד[10]. אך מלכתחילה יש לתקן את ההסכם.
הסכמי שותפות בתקופה המודרנית עריכה
הרב משה פיינשטיין ניסח הסכם חלוקת עסק בין יהודי וגוי באופן שהעסק יהיה בבעלות הגוי בכל ימי השבת והחגים, ואילו היהודי יקבל כנגד ימות חול במהלך השנה בהם העסק רק בבעלותו[11].
לדעת הרב אליעזר מלמד, מותר ליהודי לרכוש מניות בחברה של גוים, על אף שעובדת בשבת. משום שבמקרה זה הגוים עובדים עבור רווחי עצמם, והיהודי רק מרוויח ממילא. אך אם החברה בבעלות יהודים אסור לקנות, משום שנעשה שותף לחילול שבת[12].
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מסכת עבודה זרה דף כב עמוד א
- ^ משנה תורה הלכות שבת פרק ו הלכה יז; שולחן ערוך אורח חיים סימן רמה סעיף א.
- ^ משנה ברורה סימן רמה סעיף קטן ו.
- ^ מגן אברהם סימן רמה סעיף ב, על פי הראב"ד.
- ^ משנה תורה הלכות שבת פרק ו הלכה יח.
- ^ ר"ן, וכך פסק הרמ"א בסימן רמה סעיף א.
- ^ תוספות, וכך פסק בעל השולחן ערוך סימן רמה סעיף ג.
- ^ רש"י, רמב"ם, מגיד משנה, רבנו ירוחם וסמ"ג. ובכך חלקו על הראב"ד. רש"י ביאר שכיון שאין תנאי ובכל זאת מחשב הישראל - גילה דעתו שהגוי שלוחו.
- ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן רמה סעיף א.
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך אורח חיים סימן רמה סעיף א.
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן נו
- ^ פניני הלכה שבת פרק כה סעיף ט.