ר"ן

אחד מהראשונים, חיבר פירוש על התלמוד בבלי, ומחבר ספר דרשות הר"ן

רבי נסים בן ר' ראובן גִירוֹנְדִי (הר"ן או הרנב"ר) (ה'ע"ה, 1315 בערך – ט' בשבט ה'קל"ו, 31 בדצמבר 1375 או 1 בינואר 1376), מן הראשונים בספרד. המקובל מבין פרשני הרי"ף, פוסק הלכה ומגדולי פרשני התלמוד.

רבי נסים בן ראובן גירונדי
לידה 1315 בערך
ה'ע"ה
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1375 או 1376
ט' בשבט ה'קל"ו
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי ר"ן
מדינה כתר אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1376 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות בית מדרשו של הרמב"ן
תחומי עיסוק פרשן תלמוד, פוסק, פילוסוף ורופא
רבותיו אביו - ר' ראובן בן ר' נסים, רבי פרץ הכהן
תלמידיו הריב"ש, ר' חסדאי קרשקש, ר' יוסף חביבא
בני דורו רבי וידאל די טולושא
חיבוריו חידושי הר"ן על הש"ס, פירוש על הלכות הרי"ף, 'דרשות הר"ן'
אב ראובן בן נסים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הדף הראשון במסכת נדרים, משני צידי הגמרא (הטקסט שבמרכז הדף), פירושי הרש"י והר"ן.

הר"ן היה בעל השכלה מדעית, פילוסופית ורפואית. היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף".

תולדות חייועריכה

הר"ן נולד בעיר גירונה שבספרד בתחילת המאה ה-14. את תורתו למד מאביו[1] ר' ראובן בן ר' נסים, וכן למד אצל רבי פרץ הכהן[2]. על כתביו וסגנון לימודו ניכרת השפעתו של רבי דוד בונפיד, אותו הוא מרבה לצטט בחידושיו למסכת סנהדרין ולמסכת פסחים, לעיתים תוך ציטוט פסקאות שלמות מחיבורו. כמו כן, למד מפי תלמידי חכמים נוספים בדורו אשר שמותיהם טרם פוענחו לעת עתה. היה בקשרי ידידות עם בן דורו, ר' וידאל די טולושא, מחבר מגיד משנה על הרמב"ם.

בבגרותו שימש דיין ומורה הלכה בברצלונה. כמו כן, לימד והעמיד ישיבה בברצלונה. בעת כהונתו כרבה של קהילת ברצלונה ניסה הר"ן להוכיח את עשירי הקהילה על דרכם, זאת לאחר שהעשירים בדורות שלפני גירוש ספרד החלו לזלזל בשמירת מצוות וייתכן שזאת הייתה סיבת התוכחה. ניסיון התוכחה לא עלה בידו שכן עשירי הקהילה סירבו לשנות את אורחות חייהם ולשמור מצוות באופן קפדני יותר. תיאור הדברים מובא בשו"ת שכתב תלמידו הריב"ש: ”וחי נפשי ראיתי אני בברצלונה את מורנו הרב רבנו ניסים זצ"ל כשהיה רוצה להוכיח על איזה דבר מעצמו קצת עשירי הקהילה, היו מתריסים נגדו ומבטלין עצתו” (שו"ת הריב"ש, תשובה תמ"ז).

במרוצת הזמן עלתה קרנו, ונחשב לראש הקהילה היהודית בספרד, כמו הריטב"א והרשב"א בדור שלפניו. גם בקרב הגוים חלקו לו כבוד. חכמתו וידיעתו בתורה נפוצו בכל קצוות תבל, ומכל קהילות העולם ביקשו תורה מפיו. שאלות רבות שעליהן השיב אבדו במרוצת השנים, ונותרו אך מעט מתשובותיו שנתפרסמו בקובץ שו"ת הר"ן. יחסו לקבלה היה מסויג, והוא הסתייג גם מעיסוקו הרב של הרמב"ן בקבלה.[3]

בעת ששימש כרב בברצלונה, העלילו עליו ועל כמה מנכבדי ורבני הקהילה עלילת שווא, שבעקבותיה נאסרו לחמישה חדשים, אשר בסופם נתבררו כחפים מפשע ושוחררו. תקופת פעילותו של הר"ן נמשכת לערך משנת ה'ק"י (1350 לספה"נ), שנה הנזכרת באחת מתשובותיו, עד ט' בשבט שנת ה'קל"ו (1376) בה נפטר[4]. באחת מדרשותיו, מזכיר הר"ן את המגפה השחורה כאירוע שהתרחש שלוש עשרה שנה קודם לכן. הרשב"ש כותב "ששמענו הר"ן ז"ל שברח ממנה (-ממגפה) פעמיים"[5]

ספרו "דרשות הר"ן" נחשב לאחד מספרי המחשבה היסודיים ביהדות.


תקופת חייו של הרב ר"ן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים 


חיבוריועריכה

  • פירוש להלכות הרי"ף - הר"ן נתפרסם בעולם התורה, בעיקר בזכות פירושו על הלכות הרי"ף. פירוש זה נדפס עם הרי"ף כבר בהוצאה הראשונה. כמו כן חיבר חידושים על הש"ס אשר אינם מתייחסים לרי"ף, כמפורט להלן. הפירוש המצוי בידינו היום הוא על חמש עשרה מסכתות בלבד (הפירושים למסכת מועד קטן ולמסכת מכות יוחסו בעבר לר"ן בטעות. יש הטוענים שהר"ן חיבר פירוש על כל המסכתות, אלא שלא הגיעו כתבי היד למדפיסים[דרוש מקור]). בפירוש זה מגלה הר"ן את כוחו בתורה, ואינו נרתע מלבחון ולשקול את דברי החכמים שקדמו לו.
  • חידושי הר"ן - קודם לפירוש הרי"ף, כתב הר"ן חידושים על כמה ממסכתות התלמוד. בחיבור זה אין הוא מפרש אליבא דהלכתא את הרי"ף – מסקנת הסוגיה – אלא מאריך בדיונים על לשון הגמרא ופירושה. חלק מחידושיו אלו עדיין לא ראו אור.
  • פירוש למסכת נדרים - במסכת זו, פירושו, שהודפס במהדורות הש"ס לצד הגמרא, מהווה את הפירוש המרכזי ללומדי המסכת, כיוון שהמפרשים הרגילים, רש"י ותוספות למסכת זו אינם מצויים במהדורה רגילה.
  • דרשות הר"ן - חיבור נוסף של הר"ן. בספר שלוש עשרה דרשות, העוסקות בסוגיות שונות בעיון פילוסופי, לא ברור האם נאמרו בבית כנסת במתכונות של דרשה לקהל הרחב או בפורום מצומצם יותר, בכל מקרה מדובר בדרשות ארוכות ומעמיקות. דיון על זיהוי המחבר נמצא בפתיחת המהדורות החדשות של הספר, למשל בזו של מוסד הרב קוק.
  • פירוש על התורה - קיים בידינו רק על פרשות בראשית עד חיי שרה, ותחילת ספר ויקרא. ונראה שלא הספיק לכתוב יותר.

בספריה הלאומית בירושלים מצוי ספר תורה, שהקולופון שבו, שנכתב לכאורה בידי ר' ראובן בנו של הר"ן, מתאר הבן שספר התורה נכתב בידי אביו הר"ן, והוברח מספרד לאחר גזירות קנ"א.[6] קיום הספר פורסם לראשונה בשנת ה'תרצ"ה בידי הרב ברוך טולידאנו, אך הספר נעלם לעשרות שנים, ונתגלה בספריה הלאומית בשנת ה'תשמ"ה.[7] בתחילה התקבל ייחוס הספר כמהימן, אך בהמשך התעוררו פקפוקים רבים על מהימנות הקולופון ועל ייחוס ספר התורה לר"ן, בין השאר עקב בדיקות פחמן 14 שאחרו את זמן הספר ובגלל הבדלים בין הכתב בספר התורה לכתב המקובל בספרד בימי הר"ן. כיום מקובל לטעון שייחוס הספר לר"ן שגוי.[8] משה הלל הראה כי הקולופון הוא חלק ממפעל זיופים של הרב ברוך טולידאנו ואחיו הרב יעקב משה טולידאנו.[9]

תלמידיועריכה

  • הריב"ש. המפורסם מבין תלמידיו - ר' יצחק בר ששת, אשר כתב עליו: "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל ואין להשוות. כולם לפניו כקליפת השום וכגרגיר שומשום" (שו"ת הריב"ש סימן שעה).
  • ר' חסדאי קרשקש, שנתפרסם בשיטותיו הפילוסופיות הייחודיות, ובספרו אור ה'.
  • ר' יוסף חביבא, בעל הנימוקי יוסף.

לקריאה נוספתעריכה

  • מנחם לורברבוים, פוליטיקה וגבולות ההלכה, תרגם יובל ג'ובני, הוצאת מכון שלום הרטמן, 2005
  • אבינועם ביר, עיון במשנת התשובה של רבנו ניסים בן ראובן (הר"ן) מגירונא -- סיני קמז (תשע"ד), עמ' ג-ז.

קישורים חיצונייםעריכה

מספריו
דרשות הר"ן

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לפי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל בערכו (קישור בפרק "קישורים חיצוניים").
  2. ^ רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות כ"ו. וכך עולה מנוסח דבריו של הר"ן במכתבו אליו "כן דעת תלמידכם נוטה" (שו"ת הר"ן סי' מ"ח).
  3. ^ כך העיד תלמידו הריב"ש: "וכן הודעתיך מה שאמר לי בייחוד מורי הרב רבנו ניסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא..." (שו"ת הריב"ש סימן קנז).
  4. ^ עדות בנו שנמצאת בארכיון מלכות ארגון בברצלונה, חומר נוטריוני מתקופת המלך פדרו השלישי, תיבה 54 מס' 6607, כפי שפרסם אריה ליב פלדמן. ראו: מבוא לשו"ת הר"ן, מכון שלם תשמ"ד, עמ' 22.
  5. ^ שו"ת סימן קצ"ה
  6. ^ כתב יד מספר 4°5935 Ms. Heb בקטלוג הספרייה הלאומית. יש שם לינק לצפייה בצילום הס"ת.
  7. ^ שלמה זלמן הבלין, ספר-תורה שכתב לעצמו רבנו נסים מגירונדי (ע"פ כ"י בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים 5935), עלי ספר יב, תשמו, עמ' 5-36 (נדפס גם בקטלוג "'אוצרות גנוזים, הוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, 2000, עמ' 12).
  8. ^ הפולמוס המחודש על אותנטיות הספר התחיל במוסף התורני "קולמוס" של מגזין משפחה: משה א’ בלוי, מאמר, קולמוס 73, ניסן תשס"ט, עמ' 12-15; שלמה זלמן הבלין, תגובה, קולמוס 102, אב תשע"א, עמ' 8-14; הרב מאיר מאזוז, "תגובה לדברי בלוי"  . מאמרים נוספים על הנושא: שלמה זלמן הבלין, ‏"עוד בעניין ספר התורה המיוחס לר"ן והצד"י ביו"ד הפוכה", המעין תשרי תשע"ג; שלמה צוקר, "זיופי תעודות בשולי המחקר ההיסטורי"  , תרביץ פ [ד] (תמוז-אלול תשע"ב); אברהם דויטש, על ספר התורה המיוחס להר"ן, ישורון ל"ה, תשרי תשע"ז, עמ' תתקנב ואילך.
  9. ^ משה הלל, חזון טברימון: תעודות מזויפות מבית היוצר של האחים טולידאנו בטבריה, ירושלים תשפ"ב, עמ' 76–121.