עפרוני חכלילי

מין של עוף

עֶפְרוֹנִי חַכְלִילִי (שם מדעי: Ammomanes cinctura) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת העפרוניים, שתפוצתו משתרעת ממרוקו ועד פקיסטן. ברחבי טווח התפוצה שלו ישנם מקומות רבים בהם הוא נחשב למין נפוץ, בעוד במקומות אחרים הוא נדיר יותר. בית הגידול הטבעי שלו הוא מדבריות חמים.

קריאת טבלת מיוןעפרוני חכלילי
עפרוני חכלילי, הנגב, ישראל
עפרוני חכלילי, הנגב, ישראל
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: עפרוניים
סוג: Ammomanes
מין: עפרוני חכלילי
שם מדעי
Ammomanes cinctura
גולד, 1839
תחום תפוצה
מפת התפוצה של עפרוני חכלילי

מפת התפוצה של עפרוני חכלילי

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בישראל הוא יציב נדיר בנגב.[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה עריכה

העפרוני החכלילי סווג במקור בסוג Melanocorypha, הסוג אליו שייכים, בין היתר, המינים עפרוני ענק ועפרוני פסגות).[3]

שם הסוג Ammomanes מגיע מיוונית, מהמילים ammos - חול; ו-manes - משתוקק (מהמילה mania, תאווה אובססיבית). שם המין הספציפי cinctura מהמילים cinctus (מלטינית) - מתוחם (מהמילה cingere, לכתר, לתחום); והסיומת ouros- (מיוונית) - הזנב (מהמילה oura, זנב).[4]

תת-מינים עריכה

ישנם שלושה תת-מינים מוכרים:[5]

תיאור עריכה

 
נטמע בסביבתו החולית. הנגב, ישראל

אורכו של העפרוני החכלילי הוא כ-14–15 ס"מ, מתוכם 1.16–1.48 ס"מ ממקורו, ומשקלו 21–23 גרם.[6] הוא דומה במראהו לעפרוני מדבר, אך הוא נבדל ממנו בכך שהוא מעט קטן יותר, עם ראש קטן ומעוגל יותר, מקור קטן יותר וורדרד, רגליים דקות יותר, זנב קצר יותר, וחזהו וגבו החלקים וחסרי הפספוס. חלקיו העליונים חוליים עם גוון אפור, בעוד חלקיו התחתונים לבנבנים עם פספוס מועט או לא קיים, ולעיתים יש בחזה ובצדדיו נגיעות של צבע שחור. לכנפיו האדמדמות יש שפת זרימה כהה ולזנבו האדמוני יש פס שחור בקצהו.[7]

תפוצה ובית גידול עריכה

 
ביצים של התת-מין A. c. arenicolor, אוסף מוזיאון טולוז

לעפרוני החכלילי יש תפוצה נרחבת, המשתרעת על פני צפון אפריקה, חצי האי ערב, המזרח התיכון ומערב אסיה. הטווח שלו כולל את אפגניסטן, אלג'יריה, בחריין, כף ורדה, צ'אד, מצרים, איראן, עיראק, ישראל, ירדן, כווית, לוב, מאלי, מאוריטניה, מרוקו, ניז'ר, עומאן, פקיסטן, קטאר, ערב הסעודית, סודן, סוריה, תוניסיה, איחוד האמירויות הערביות, סהרה המערבית ותימן.[8]

בית הגידול האופייני לו הוא מדבר חולי או סלעי או מדברי למחצה, עם צמחייה פזורה נמוכה. הוא בדרך כלל ביישן יותר מעפרוני המדבר ויש לו העדפה לקרקע מישורית, לעומת עפרוני המדבר, שמחבב יותר מדרונות סלעיים וגבעות.[7]

התנהגות עריכה

 
מרבה להתרוצץ על הקרקע. הנגב, ישראל

העפרוני החכלילי הוא אוכל זרעים וחרקים. הוא נוהג לרוץ מהר על הקרקע, תוך ביצוע עצירות מפעם לפעם, וממעט בתעופה.

בעת מעוף הראווה, הזכר עולה מהקרקע במעוף שירה ומתחיל לשיר בגובה של שלושה עד שישה מטרים. בשירה, הזכר מטפס עד לגובה של 30 מטר בטיסות מעגליות ורפרפניות, לפני שהוא חוזר לקרקע.[9]

עונת הקינון מתרחשת באיי כף ורדה בין ספטמבר לאפריל. בפקיסטן הוא מקנן בחודשים מרץ ואפריל. כמו כל העפרונים, עפרוני החכלילי מקנן קרקע. שני ההורים משתתפים בבניית הקן ובגידול הצאצאים.

סטטוס עריכה

יש לו תפוצה נרחבת למדי והוא אינו מתמודד עם איומים ברורים, אבל ישנם סקרים שהראו ירידה איטית במספרים. האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע דירג את רמת הסיכון שלו כ"ללא חשש".[8]

בישראל עריכה

עפרוני חכלילי מוערך בארץ כמין ב"סיכון נמוך" (NT), בשל גודלה הקטן של אוכלוסייתו (מעט יותר מ־1,000 פרטים בוגרים),[10] ובשל פגיעה בבתי גידול מישוריים בדרום הארץ כתוצאה מפיתוח חקלאי, אזורי תעשייה ופעילות צבאית.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא עפרוני חכלילי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עפרוני חכלילי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 ד"ר יואב פרלמן, עפרוני חכלילי, Ammomanes cinctura, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  3. ^ "Ammomanes cinctura - Avibase". avibase.bsc-eoc.org. נבדק ב-2016-11-18.
  4. ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names, London: Christopher Helm, 2010, ISBN 9781408133262
  5. ^ "IOC World Bird List 6.4". IOC World Bird List Datasets. doi:10.14344/ioc.ml.6.4.
  6. ^ Pätzold: Kompendium der Lerchen. עמ' 168.
  7. ^ 1 2 Mark Beaman; Steve Madge (1998). The Handbook of Bird Identification: For Europe and the Western Palearctic. Christopher Helm. p. 541. ISBN 978-0-7136-3960-5.
  8. ^ 1 2 BirdLife International (2019). "Ammomanes cinctura". IUCN Red List of Threatened Species. 2019: e.T22717236A155455024. doi:10.2305/IUCN.UK.2019-3.RLTS.T22717236A155455024.en. Retrieved 12 November 2021.
  9. ^ Pätzold: Kompendium der Lerchen. עמ' 173.
  10. ^ אבנר רינות, יואב פרלמן, ליאור כסלו, איתי שני, עפרוני חכלילי, Ammomanes cincturus, באתר הערכות הסיכון לטבע בישראל של רט"ג