עקיבא להרן

בנקאי ונדבן יהודי-הולנדי שעמד בראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם

עקיבא להרןהולנדית: Lehren; ביידיש: לעהרן; 30 ביולי 1795ג' בכסלו ה'תרל"ז, 19 בנובמבר 1876) היה בנקאי ונדבן יהודי-הולנדי, שעמד בראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם בין השנים 1861–1876.

עקיבא להרן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 30 ביולי 1795 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1876 (בגיל 81) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כמו שני אחיו, צבי הירש (שהיה גם חמיו) ויעקב מאיר, שעמדו לפניו בראש הפקוא"מ, נחשב עקיבא להרן לצד היותו עשיר מופלג ופילנתרופ, כשמרן קנאי שמילא תפקיד מרכזי במאבק ברפורמה ביהדות ובהתבוללות, בקהילה היהודית באמסטרדם. וכמי שייצג את מוסד 'החלוקה' בארץ ישראל אל מול ניסיונות הפרודוקטיביזציה באמצע המאה ה-19.

ביוגרפיה עריכה

נולד לר' אברהם משה להרן, יוצא העיר מנהיים שבדרום מערב גרמניה. אחיו הגדולים ממנו היו צבי הירש ויעקב מאיר. שלושת האחים היו עשירים מופלגים ואורח חייהם הדתי, ששאב ממסורת חסידות אשכנז ומנהגים נוספים כמו תפילה לפי נוסח ספרד, הביא אותם לניסיונות חוזרים וכושלים של הקמת בתי כנסת פרטיים בערים ההולנדיות שבהן חיו.

עקיבא נישא לצפורה געלה בתו של אחיו הגדול צבי הירש, אך לא היו להם ילדים. הוא נחשב לתלמיד-חכם הגדול יותר מבין האחים להרן, ועמד בראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם בשנות השיא שלו, במשך תקופה ממושכת (בניגוד לאחיו האמצעי, יעקב מאיר, שלא הותיר חותם משמעותי בתקופת כהונתו הקצרה בין השנים 1857–1861).

בראשית שנות ה-30 של המאה ה-19 התחייב לתרום קרקע להקמת בית כנסת בירושלים, הקמת בית הכנסת לפי תנאיו של התורם, גרמה לפילוג בקהילת הפרושים ובית הכנסת סוכת שלום ב"חצר ר' ישעיה", הקנה לאחת הקבוצות את שמה "סיעת החצר" (הקבוצה השנייה היא "סיעת החורבה").

הוא ראה בפניות אליו מצד תומכי ההתיישבות בארץ ישראל, כמו הרב צבי הירש קלישר ויחיאל מיכל פינס, במכתבים פרטיים ועל גבי העיתונות, כניסיונות להסיט אותו מתפקידו כראש הפקוא"מ, שאותו ראה כאחראי לאיסוף תרומות למען החזקת לומדי התורה בארץ ישראל. וסירב לכל שינוי בעניין זה. יוצא מכלל זה, שיתוף הפעולה שלו עם הרב עזריאל הילדסהיימר לטובת הקמת בתי מחסה בעיר העתיקה בירושלים.

נפטר באמסטרדם ב-19 בנובמבר 1876, ליוו אותו למנוחות המונים. לפי צוואתו ספד לו במסע ההלוויה רק הרב יוסף צבי דינר.

לקריאה נוספת עריכה

  • מרדכי אליאב, ר' עקיבא לעהרן – האיש ופועלו, סיני, כרך המאה, ירושלים תשמ"ז, עמ' פז–צד.

קישורים חיצוניים עריכה