עת לעשות לה' הפרו תורתך

עת לעשות לה' הפרו תורתך הוא פסוק מפרק קיט שבתהלים, שנדרש על פי חז"ל שלעיתים על מנת לשמר את קיום התורה והמצוות (=עת לעשות לה') מותר וצריך לפעול אפילו על ידי מעשה אסור (=הפרו תורתך).

עת לעשות לה' הפרו תורתך
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק קכ"ו
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מכח דרשה זו התירו חז"ל לכתוב את התורה שבעל פה, על אף האיסור של "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן".[1]

מקורעריכה

פסוק זה מופיע בתנ"ך "עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑ה הֵפֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃" (ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק קכ"ו).

ברש"י על פסוק זה בשם המדרש[2] מובאת דרשה הנלמדת מפסוק זה שהותר לעבור על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל.

בתלמוד בבלי מובאת דרשה נוספת הנדרשת מהפסוק: עת לעשות לה' - הזמן שמביא האל פורענות על ישראל, היא בזמן של 'הפרו תורתך'.[3]

שימוש בציווי זהעריכה

בחז"ל, ואף בתקופות מאוחרות יותר, מוזכרים שימושים נוספים שנעשו על סמך דרשה זו, והתירו על פיה איסורים שונים על מנת לחזק ולהרבות את קיום המצוות בפרט וכבוד שמים בפרט:

 
רצפת פסיפס בבית כנסת עתיק בציפורי - מקום חתימת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא על סמך הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך"
  • גדעון בעפרת אבי העזרי (ספר שופטים, פרק ו', פסוק כ"ד) ואליהו בהר הכרמל (ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ') הקריבו בבמה, אף על פי שהיה משכן.[4]
  • על סמך פסוק זה כתב רבי יהודה הנשיא את התורה שבעל-פה, למרות האיסור של "כי על פי הדברים האלה" (ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ז) - דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן. וביטויים חריפים שנאמרו נגד זה כגון "אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כותבי הלכות כשורפי התורה, והלמד מהן אינו נוטל שכר".[5] הסיבה להתר הייתה "לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם, כדי שילמדוהו במהרה, ולא יישכח" (רמב"ם בהקדמתו למשנה תורה).
  • על סמך פסוק זה כתב הרמב"ם את ספרו מורה הנבוכים. בנימוק: "והאל יתעלה יודע שתמיד יראתי מאוד מאוד מלכתוב את הדברים שברצוני לכתוב בספר זה, מכיוון שהם דברי סתר שלא נכתב עליהם ספר באומה בימי הגלות האלה, וכיצד אחדש אני חידוש ואכתוב עליהם? אלא שהסתמכתי על שתי הנחות: האחת מה שאמרו חז"ל על מעין עניין זה: עת לעשות לה' הפרו תורתך".[6]
  • האיסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה הותר בשביל סומא ואסיר משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך".[7]
  • רבי יוחנן וריש לקיש היו מעיינים בספרי אגדה בשבת והסמיכו את מעשיהם לפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אמרו "מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל".[8]
  • אין ממנים סנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה,[9] טעם הדבר שאם לפעמים צריכים להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההפך, אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה.[10]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה