עת לעשות לה' הפרו תורתך
עת לעשות לה' הפרו תורתך הוא פסוק מפרק קי"ט בתהילים, שנדרש על פי חז"ל שלעיתים על מנת לשמר את קיום התורה והמצוות (עת לעשות לה') מותר וצריך לפעול אפילו על ידי מעשה אסור (הפרו תורתך).
| מקרא | ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק קכ"ו |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א' |
  | |
מכח דרשה זו התירו חז"ל לכתוב את התורה שבעל פה, על אף האיסור של "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן".[1]
מקור
עריכהפסוק זה מופיע בתנ"ך:
עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' – הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
ברש"י על פסוק זה בשם המדרש[2] מובאת דרשה הנלמדת מפסוק זה שהותר לעבור על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל.
בתלמוד בבלי מובאת דרשה נוספת הנדרשת מהפסוק: עת לעשות לה' - הזמן שמביא האל פורענות על ישראל, היא בזמן של 'הפרו תורתך'.[3]
שימוש בציווי זה
עריכהבחז"ל, ואף בתקופות מאוחרות יותר, מוזכרים שימושים נוספים שנעשו על סמך דרשה זו, והתירו על פיה איסורים שונים על מנת לחזק ולהרבות את קיום המצוות בפרט וכבוד שמים בפרט:
- גדעון בעפרת אבי העזרי[4] ואליהו בהר הכרמל[5] הקריבו בבמה, אף על פי שהיה משכן.[6]
- על סמך פסוק זה ערך רבי יהודה הנשיא את חיבור המשנה שהוא תורה שבעל-פה, למרות האיסור של ”כי על פי הדברים האלה”[7] – דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן. וביטויים חריפים שנאמרו נגד זה כגון ”אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אמר רבי יוחנן: כותבי הלכות כשורפי התורה, והלמד מהן אינו נוטל שכר”.[8] הסיבה להתר הייתה:
לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם, כדי שילמדוהו במהרה, ולא יישכח.
— רמב"ם בהקדמתו למשנה תורה
- על סמך פסוק זה הסביר הרמב"ם מדוע הסכים לכתוב את מורה הנבוכים:
והאל יתעלה יודע שתמיד יראתי מאוד מאוד מלכתוב את הדברים שברצוני לכתוב בספר זה, מכיוון שהם דברי סתר שלא נכתב עליהם ספר באומה בימי הגלות האלה, וכיצד אחדש אני חידוש ואכתוב עליהם? אלא שהסתמכתי על שתי הנחות: האחת מה שאמרו חז"ל על מעין עניין זה: "עת לעשות לה' – הפרו תורתך".
— מורה נבוכים, הקדמה
- האיסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה הותר בשביל סומא ואסיר משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך".[9]
- רבי יוחנן וריש לקיש היו מעיינים בספרי אגדה בשבת והסמיכו את מעשיהם לפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אמרו ”מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל.”[8]
- אין ממנים סנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה.[10] טעם הדבר שאם לפעמים צריכים לתקן הוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההפך, אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה.[11]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד ב'
- ^ ובפירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'
- ^ ספר שופטים, פרק ו', פסוק כ"ד
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ'
- ^ ויקרא רבה כב, ט
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ז
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף י"ד, עמוד ב'
- ^ משנה ברורה, סימן מ"ט, סעיף קטן א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד א'
- ^ כלי יקר על ספר דברים פרק י"ז