פאוול הורבצ'בסקי

פרופ' פאוול הורבצ'בסקיפולנית: Paweł Horbaczewski;‏ 12 בספטמבר 18872 ביוני 1977), היה פרופסור לפיזיקה, מחסידי אומות העולם, שהציל עשרות יהודים במלחמת העולם השנייה וקשר את גורלו לעם ישראל ולמדינת ישראל.

קורות חיים עריכה

פאוול הורבצ'בסקי נולד ב-12 בספטמבר 1887 במחוז קוברין בפולין (לימים בשטח בלארוס). ב-1905, סיים את לימודיו בתיכון בבריסק, והתחיל ללמוד הנדסת בניין במכון הפוליטכני בסנט פטרסבורג, שם למד עד 1907.[1]

במהלך לימודיו במכון, הורבצ'בסקי הכיר את הרשל שוורץ, סטודנט יהודי שחשף בפניו את סבלות העם היהודי. החברות שנוצרה ביניהם קישרה את הורבצ'בסקי לעם היהודי. הוא יצא נגד גילויי אנטישמיות ובהשפעתו של שוורץ, ארגן קבוצה של 20 סטודנטים חמושים.[1] אותה קבוצה נאבקה ב-1905 נגד פוגרום של ארגון "המאות השחורות" בז'יטומיר.[2]

בעקבות כישלון מהפכת 1905 כנגד הצאר הרוסי, הורבצ'בסקי היגר לפיטסבורג, בארצות הברית, שם המשיך את לימודיו. עם קבלת התואר בהנדסת בניין ב-1907 חזר לרוסיה, ושם סייע ליהודי אודסה בארגון הגנתם העצמית. הורבצ'בסקי התמנה לפרופסור להידרולוגיה, מכניקה, ופיזיקה[1]. ב-1922, בשל תמיכתו ב"בלוק" המיעוטים בפולין, הופסקה העסקתו[3] והוא מצא עבודה כמנהל של מפעל לנייר[1]. ב-1930, הורבצ'בסקי נישא להלנה גיטה זלצמן היהודייה[1].

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה

כשפרצה מלחמת העולם השנייה ב-1939, פאוול הורבצ'בסקי לקח חלק בהגנה האווירית בוורשה.[1]

מיד לאחר כיבוש ורשה ב-1939, הפך ליו"ר ועד העזרה העצמית שפעל בעיר, כדי לעזור לאנשים שנותרו ללא קורת גג. בתוקף סמכותו כיו"ר, הוא סיפק לסטודנטים יהודים מסמכים מזויפים שבאמצעותם התאפשר להם חופש תנועה וזכות לקבל ארוחות חמות.[4] הורבצ'בסקי גם חילק לתושבים שנותרו חסרי קורת גג, ביניהם יהודים, מזון, ביגוד וריהוט.[1] לאחר התייעצות עם ידידו יאנוש קורצ'אק, קיבל על עצמו הורבצ'בסקי לנהל את האזור בורשה שבו שכן בית היתומים של קורצ'אק.[1] עם הקמת גטו ורשה, הורבצ'בסקי שלח מזון גם לבית היתומים בגטו ואף עבר להתגורר בגטו יחד עם אשתו היהודיה.[4]

הורבצ'בסקי הסתיר מעל 20 יהודים במשרדו בבניין הוועד לעזרה עצמית. למרות שהתגורר עם אשתו בתוך גטו ורשה, הוא היה רשאי לצאת ולהיכנס לגטו, וכך יכול היה לבקר בדירתו הקודמת, בצד הארי של העיר. הורבצ'בסקי הסתיר יהודים בדירה זו, וגם בדירה נוספת בוורשה.[1]לעיתים, הורבצ'בסקי עזר להבריח יהודים למקומות בטוחים יותר, כפי שהעיד ד"ר מיצ'סלאב זאווארסקי במכתב ששלח לוועדת חסידי אומות עולם ביד ושם, בו העיד על כך שהורבצ'בסקי הבריח אותו ואת משפחתו מלבוב לורשה. בורשה, הורבצ'בסקי טיפל בזאווארסקי ומשפחתו, ביקר אותם לעיתים קרובות, ועזר להם למצוא דירה בעיר, למרות הסכנה שהייתה כרוכה בכך.[5]

ב-1942 הוועד לעזרה עצמית נמסר לידי הגרמנים[6],והופסקה חברותו של הורבצ'בסקי בוועד.[1] הוא שכר את המשרד כדי שיוכל להחביא בו יהודים. ב-1943 הורבצ'בסקי ואשתו נמלטו לינדז'יוב. למרות המרחק מוורשה הוא המשיך לעזור ליהודי העיר, ואף חזר לורשה כשהיה צורך בכך.[2] כשנודע למנהל הוועד שיהודים מסתתרים במשרד של הורבצ'בסקי, הוא דאג להבריח אותם לדירתו הקודמת, שם הסתתרו עד שחרור ורשה ב-1945.[1]

לאחר המלחמה עריכה

בסיום המלחמה הורבצ'בסקי מונה לחבר כבוד של הוועד היהודי בלודז'[1], ונרשם לוועד היהודי בוורשה כבעלה של אישה יהודייה[6]. הוא ואשתו רצו לעלות לישראל, הגישו בקשת עלייה, שאושרה על ידי השלטונות. ב-1950, הורבצ'בסקי הואשם בריגול למען ישראל, וב-1954, הוא ואשתו נידונו למוות. שניהם קיבלו חנינה ב-1956, עלו לישראל ב-1957, ועברו לגור ברמת אביב לשארית חייהם.[1]

ב-2 ביוני 1977 נפטר פאוול הורבצ'בסקי, בגיל 80. הוא הובא לקבורה בחולון בשנת 1982.[1]

הכרה והנצחה עריכה

ב-10 בנובמבר 1964, הורבצ'בסקי הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם[1]. בטקס ניטע עץ לכבודו בגן חסידי אומות העולם ביד ושם ירושלים.[7] בעקבות עזרתו בעצירת הפוגרום בז'יטומיר, סמטה בעיר נקראת על שמו.[2] נוסף על כך, הורבצ'בסקי קיבל אות הצטיינות על עזרתו בהגנה האווירית על ורשה.[1] במסגרת מיזם "חסד אחרון"(מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר מקום קבורתו של הורבצ'בסקי בבית העלמין בחולון, אך לא נמצאה במקום מצבה לזכרו.[8] חברה קדישא הסכימה לתרום מצבה לקברו, וב-2021 נערך טקס גילוי המצבה.[1]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 פאוול הורבצ'בסקי | Pawel Horbaczewski, באתר יד ושם
  2. ^ 1 2 3 קטעים מתוך עדותו של הורבצ'בסקי, תיק מס' M.31/52, ארכיון יד ושם
  3. ^ פרק מהסדרה "חסידי אומות העולם"-פרופ' הורבאצ'ווסקי - דמותו של מציל, מתוך ידיעות יד ושם 37, פורסם בפברואר 1967, תיק מס' M.31/52, ארכיון יד ושם
  4. ^ 1 2 Horbaczewski Paweł, יד ושם
  5. ^ מכתב ליד ושם מאת ד"ר מיצ'סלאב זאווארסקי, 20 בינואר 1964, תיק מס' M.31/52, ארכיון יד ושם
  6. ^ 1 2 עדותו של פרופ' פאול בורבצ'בסקי (מתורגם מפולנית), תיק מס' M.31/52, ארכיון יד ושם
  7. ^ חנוכתה של שדרת חסידי אומות העולם, באתר יד ושם
  8. ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021