פאידיאה

מונח ביוונית שפירושו חינוך ראשוני

פאידיאהיוונית: παιδεία) הוא מונח ביוונית שמשמעו "מכלול הידע וההכשרה שבן התרבות נדרש להם כדי להשיג שלמות אנושית"[1], או "חינוך של החבר האידיאלי בחברה". הוא מבוסס על רכישת ידע ומיומנויות, אך חשוב יותר - על תרגול אזרחות פעילה ומשתתפת בתהליכים הפוליטיים[2].

ראשית הפאידיאה מתוארכת לסביבות המאה ה־5 לפנה"ס[3]. במדינה היוונית העתיקה, הפוליס, הילדים זכו לחינוך שכלל מגוון של מקצועות, כמו אריתמתיקה, פילוסופיה, מוזיקה, ותרגילים גופניים. אידיאלים חינוכיים אלה נחשבו בעיני היוונים בסיסיים, חיוניים, ובעלי תפקיד משמעותי בפיתוח עתידו של הילד[דרוש מקור]. על פי עדויות שתוארכו לשנת 55 לפנה"ס, כללו לימודי הפאידאיה גם הכשרה רטורית המיועדת לנואמים, שנקראה ה-humanitas של קיקרו, [4] ותרגומה המילולי הוא "טבע האדם". הכשרה זו התפשטה מאוחר יותר לעולם היווני-רומי בכלל ובה טמונים שורשי מדעי הרוח המודרניים[3].

עקרונות הפאידיאה

עריכה

היוונים ראו את הפאידיאה כחינוך האידיאלי עבור מעמד האצולה, שנטה לאינטלקטואליזציה של תרבותם ורעיונותיהם. התרבות והנוער נוצרו לאידיאל של kalos kagathos ("יפה וטוב"). פאידיה נועדה גם כדי ללמד ידע כשלעצמו, אך לא פחות חשוב - להנחיל את הסגולות הנדרשות מאזרח הפוליס האידיאלי. אזרח כזה יהיה בעל חינוך מעולה, מושחז ומעודן הן באינטלקט, הן במוסר והן בגוף, ויוכל לתפוס את מקומו כחבר מעורב בניהול ענייני הפוליס ובקביעת מדיניותה. בהתאם לכך, כללה הפאידיאה לימודים של תחומי ידע שונים וגם התמקדות בסוציאליזציה של ילדים ונערים בתוך הסדר האריסטוקרטי של הפוליס. ההיבטים המעשיים שלה כללו נושאים כמו רטוריקה, דקדוק ופילוסופיה, כמו גם חשבון ורפואה. התעמלות והיאבקות זכו להערכה בשל השפעתן על הגוף לצד החינוך המוסרי שהעניקו לימודי מוזיקה, שירה ופילוסופיה.

גישה זו לגידולו של גבר יווני בעל השכלה מוקפדת ומאוזנת הייתה נפוצה בעולם דובר היוונית, למעט בספרטה שבה הייתה נהוגה שיטה פדגוגית אחרת שנקראה "אגוגה", שטפחה כישורים צרים יותר ונתנה עדיפות לתרבות צבאית.

הוגים בולטים

עריכה

איסוקרטס עסק רבות במושג פאידיאה ובסוגיית החינוך האידיאלי לנער ולחברה.

אריסטו תאר את הפאידיאה בספר השמיני של הפוליטיקה וטען שחינוך צריך להיות מערכת ציבורית ולא להישאר בידי יחידים. הוא התלבט בשאלה מה צריך לכלול חינוך ראוי, וניסה לקבוע מהי תרומתו של כל תחום לטיפוח המידות הטובות. הוא פירט את הדרכים שבהן, כך האמין, צריך לבצע אימוני התעמלות, ותיאר תרגילים ספרטניים כדי לראות את היתרונות והחסרונות של המערכת שלהם. הוא ערך השוואה בין הפאידיאה הפן-הלנית לאגוגה הספרטנית.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פאידיאה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מכון שלום הרטמן, אם תרצו, אין זו רק אגדה: ללמוד הלכה גם ממי שמאתגר אותה, באתר מכון שלום הרטמן, ‏20/2/2020
  2. ^ Takis Fotopoulos, From (mis)education to Paideia, The International Journal of INCLUSIVE DEMOCRACY Vol. 2, No.1 (September 2005), 2005
  3. ^ 1 2 מדעי הרוח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  4. ^ אירנה ואייחו, Papyrus: The Invention of Books in the Ancient World, פרק 55.