פתיחת התפריט הראשי

פאל סאלאיהונגרית: Pál Szalai;‏ 1915, בודפשט - 1994, לוס אנג'לס) היה קצין בכיר במשטרת בודפשט, חבר במפלגת צלב החץ בשנות מלחמת העולם השנייה וחסיד אומות העולם.

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

ב-1929, בגיל 14, הצטרף סאלאי לתנועת הצופים ההונגרית. ב-1939 הצטרף לתנועה הלאומנית ההונגרית הפרו-נאצית, מפלגת צלב החץ, אך לאחר שלוש שנים עזב את המפלגה.

בתקופת מלחמת העולם השנייהעריכה

סאלאי שהה בטרנסילבניה ובאוקטובר 1944, עם עליית צלב החץ לשלטון בהונגריה, חזר לבודפשט. למרות שעזב את המפלגה גויס סאלאי לשורות משטרת בודפשט והיה קצין בכיר במשטרה. עד שחרור בודפשט בתחילת 1945 השתמש סאלאי בתפקידו כדי לסייע ליהודים, להזהירם מפני חיפושים ומעצרים, לשמור על רכושם, לספק להם מסמכים שיאפשרו להם לעזוב את גטו בודפשט, ואף כדי לשלוח שוטרים שיגנו עליהם מפשיטות של אנשי צלב החץ. הוא גם סייע למאמצי ההצלה של ראול ולנברג.

בין מניעיו לסייע ליהודים היה חברו מילדות, קארוי סאבו, שלימים הוכר גם הוא בתור חסיד אומות העולם. סאלאי ניצל את תפקידו כקצין כדי להעביר לסאבו מסמכים שבהם זוהה סאבו בתור בלש של משטרת הביטחון ההונגרית. באמצעות מסמכים אלה יכול היה סאבו להסתובב בבודפשט באופן חופשי ולסייע ליהודים.

בדצמבר 1944 קרב הצבא האדום לבודפשט, ואנשי צלב החץ פרעו ביהודים. בינואר 1945 פרצו אנשי צלב החץ לבנייניהן של שגרירויות זרות וגררו החוצה יהודים רבים בלא התחשבות במסמכיהם, מסמכים לפיהם זוהו היהודים בתור אזרחי מדינות זרות ולכן היו אמורים להיות מוגנים. אנשי צלב החץ שדדו רבים מהם ורצחו אותם. גם אנשי צוותים רפואיים וכן מאושפזים בשני בתי חולים בבודפשט, מחוץ לגטו בודפשט, נרצחו.

ב-8 בינואר נכנסה קבוצה חמושה של אנשי צלב החץ לבניין שגרירות שוודיה בבודפשט. אנשי צלב החץ הוציאו יהודים מהבניין, גררו אותם אל שפת הדנובה, ירו בהם למוות והשליכו את גופותיהם אל הנהר. למעלה ממאה יהודים אחרים הובאו לתחנת המשטרה והועמדו אל הקיר לקראת הוצאתם להורג. אוטו פליישמן (אנ'), אחד מאנשי צוותו של ולנברג, הזעיק את סאלאי. סאבו, שעקב אחרי אנשי צלב החץ שגררו את היהודים, הודיע לסאלאי היכן נמצאים היהודים. סאלאי וסאבו, בליווי משטרתי, הגיעו אל תחנת המשטרה והתעמתו עם אנשי צלב החץ. סאבו הציג את עצמו בתור נציג השגרירות השוודית, וסאלאי - בתור איש צלב החץ, למרות שלא היה כזה. לבסוף שוחררו היהודים והושבו לשגרירות השוודית. בין עשרות הניצולים על ידי סאבו וסאלאי היו לארס ארנסטר (אנ'), לימים ביוכימאי וחבר ועדת פרס נובל, וכן יעקב שטיינר (אנ'), לימים פרופסור לפיזיולוגיה באוניברסיטה העברית. אביו של שטיינר היה בין היהודים שנורו ב-25 בדצמבר 1944 על גדת הדנובה.

לאחר המלחמהעריכה

לאחר המלחמה נחקר תפקידם של ההונגרים בסיוע לגרמנים ברצח היהודים. ראש היודנרט בבודפשט העיד לטובתו של סאלאי וסיפר שכאשר אנשי צלב החץ חטפו יהודים כדי לרצוח אותם בירי על שפת הדנובה, סאלאי מיהר בעקבותיהם והצליח לשחררם. החקירה הסתיימה במסקנה שסאלאי ניצל את תפקידו כדי לסייע ליהודים ככל האפשר והוא זוכה מההאשמות לפיהן, בתור קצין במשטרה ההונגרית, סייע לרצח יהודים.

בשנת 1953 הוכן משפט ראווה בבודפשט, שמטרתו הייתה להאשים את הציונים בהיעלמותו של ולנברג, תוך טענה שוולנברג לא הגיע לברית המועצות. בין העצורים היו סאלאי וסאבו. בשנות התשעים עשתה עיתונאית הונגרית מחקר על המשפט, וגילתה חומרים מארכיונים שנפתחו לאחר התפרקות ברית המועצות. בין חומרים אלה נמצאו ציטוטים מטענותיהם של מתיאש ראקושי וארנו גרו (אנ'), מראשי הקומוניסטים בהונגריה, בהם נקבע שהציונים אשמים במותו של ולנברג. סאלאי, בתור מסייע ליהודים, נחשד בתור אוהד הציונות, ומשפטו התנהל במקבל למשפט הרופאים. לאחר מות סטלין ומותו של לברנטי בריה בסוף 1953, שוחררו חלק מהנאשמים במשפט, בהם סאבו, אך סאלאי שוחרר רק ב-1955. הוא היגר לארצות הברית, התיישב בקליפורניה, שינה את שמו לפאול סטרלינג (Paul Sterling) ומת בלוס אנג'לס בשנת 1994.

הכרה והנצחהעריכה

בשנת 2008 הוכר סאלאי בתור חסיד אומות העולם על ידי יד ושם.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה