פארה
פארה (בפורטוגזית: Pará) היא המדינה השנייה בגודלה בברזיל. פארה נמצאת בצפון ברזיל, וגובלת במדינות אמאפה, מרניאו, טוקנטינס, מאטו גרוסו, אמאזונאס, ורוריימה.
בצפון המדינה, גובלת פארה גם בגיאנה ובסורינאם (הכוללת מחוז בשם Para).
| |||
_-_50404922503.jpg) | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מושל | אנה ג'וליה קרפה | ||
| רשות מחוקקת |
Legislative Assembly of Pará  | ||
| בירת המדינה | בלם | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד |
1889 | ||
| שטח | 1,253,164.5 קמ"ר (דירוג: 2) | ||
| גובה | 175 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במדינה | 8,366,628 (דירוג: 9, 2017) | ||
| ‑ צפיפות | 4.1 נפש לקמ"ר | ||
| קואורדינטות | 3°51′S 52°24′W / 3.85°S 52.4°W | ||
| אזורי זמן מרובים | UTC -3, -4 | ||
| http://www.pa.gov.br/ | |||
  | |||
הערים העיקריות בפארה הן:
שטח המדינה מכוסה ביערות וג'ונגלים רבים, והעיקרי שבהם הוא יער האמזונאס.
דגל עריכה
הפס הלבן בדגל המדינה מייצג את גלגל המזלות. הכוכב הכחול מייצג את כוכב ספיסה, שהוא חלק ממערך הכוכבים של מזל בתולה. כוכב ספיסה אף מיוצג בדגל ברזיל. השטחים האדומים מייצגים את כוחם של תושבי המדינה.
כלכלה עריכה
כלכלת פארה מתבססת על שלושה ענפים עיקריים: חקלאות, עץ ומחצבים. ענפי החקלאות העיקריים הם גידול סויה ובקר. ענפי חקלאות אלה הם האחראים העיקריים לבירוא היער הטבעי.
בעבר, הכלכלה המקומית התבססה יותר על מוצרי יער (אגוז ברזיל, קומרו, שמן קופאיבה, לטקס, עץ ועוד) ודייג. ענפי החקלאות המודרנית (סויה ובקר) יוצרים פחות הכנסה לשטח מאשר איסוף מוצרי יער טבעיים, דבר שהביא לירידה משמעותית בהכנסתן של הערים הגדולות שהתפרנסו ממסחר במוצרים אילו (בעיקר בלם ואובידוס).
ענף המחצבים הוא תעשייה חדשה יחסית בפארה. המחצב העיקרי הוא באוקסיט, המשמש להפקת אלומיניום. התפתחות תעשיית המחצבים הביאה לעלייתן של ערים, שבעבר נחשבו לנידחות. לדוגמה, מכרה הבאוקסיט הגדול בעולם נמצא בפורטו טרומבטס, שנמצא בשטח המוניציפלי של אורישימינה, הפך את אורישימינה לעיר בעלת שיעור הצמיחה הגדול ביותר בברזיל.
בשנת 1928 הנרי פורד הקים יישוב פורדלנדיה במטרה לספק גומי למכוניות מתוצרת החברה. הפרויקט נכשל כלכלית וננטש בשנת 1934.
היסטוריה ותרבות עריכה
אתרים ארכאולוגים במרג'ו שמתוארכים ללפני 20,000 שנה, חושפים תרבות אינדיאנית בעלת מאפיינים דומים לתרבויות האינדיניות ששרדו עד היום. כבר בתקופה זו, האסאי והמנדיוקה (יש לבטא עם ד' רפה) היוו מרכיבים עיקריים בחקלאות ובתזונה. האירופאים הראשונים שהגיעו לאמזונס תיארו נהר המיושב בצפיפות לכל אורכו. האירופאים שבאו אחריהם, לא מצאו שריד וזכר לערים אלה. שרידים ארכאולוגים מהשנים האחרונות מאשרים כי התקיימה אוכלוסייה צפופה לגדות הנהר בתקופה הנ"ל. אבל הגורם להיעלמם של התושבים של ה"ערים הנעלמות" לוט בערפל עד היום.
ההתיישבות הראשונה של הפורטוגזים בפארה, ב-1616, הייתה במיקום שנמצא היום באסטסאו דס דוקס בבלם. רבים מהפורטוגזים שהגרו לפארה הם אנוסים, ועד היום ניתן למצוא בפארה קהילות נידחות שמקפידות על שמירת כשרות ושבת. מהר מאוד התחילו גם האנגלים וההולנדים לתור את האזור, ומכאן הצורך של הפורטוגזים בחיזוק מאחזיהם, על ידי בניית מבצר חדש בבלם (המשמש היום כמוזיאון) ומבצר נוסף באובידוס. פארה סופחה לקפיטניה של מרניאו, וב-1751 הפכה לקפיטניה "פארה הגדולה" שכללה גם את הקפיטניה "סאו ג'וזה דו ריו נגרו" (היום אמזוניה. ב-1823 הצטרפה פארה לברזיל.
ב-1835 התמרדו תושבי פארה כנגד השלטון המושחת באירוע שנודע כקבנג'ם, והכריזו על מדינה עצמאית. המדינה העצמאית שרדה שנים ספורות בלבד. המרד דוכא באכזריות על ידי הצבא הפורטוגזי בסיוע הצבא הגרמני והאנגלי. כשליש מהאוכלוסייה של פארה נהרגו במהלך המרד.
במאה ה-19 כלכלת פארה צמחה במהירות, בעיקר הודות לכלכלה של הגומי, ומשכה מהגרים מצפון מזרח ברזיל, כמו גם הרפתקנים מלבנון וממרוקו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 עודד השלטון הברזילאי הגירה של אנשי מקצוע יפנים, שחלקם התיישבו בפארה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 התחילה להתפתח תעשיית המחצבים, תחילה בדרום מזרח (זהב) ודרום מערב המדינה (ברזל).
האוכלוסייה של פארה מורכבת בעיקר מצאצאים של אינדיאנים ופורטוגזים, שעיצבו את תרבותה. האוכל הפאראנזי מתבסס בעיקר על המטבח האינדיאני והפורטוגזי, עם השפעות מזרח תיכוניות ויפניות. המרכיבים העיקריים שתרמו האינדיאנים הם: מנדיוקה ומוצריה, אסאי, שמן דנדה וג'מבוּ. מהם מכינים את הוטפה והטקקה. גם השפה המדוברת מושפעת רבות מהשפות האינדיאניות שדוברו באזור מכילה מילים רבות שאינן מובנות למי שאינו בן האזור.
מסיבות וקרנבלים עריכה
בשבועיים האחרונים של יוני מתקיימת בכל צפון מזרח ברזיל, לרבות פארה, מסיבה עממית שנקראת פסטה ג'ונינה (Festa Junina). המאפיינים של המסיבה הם מדורות וריקודי עם. האווירה בזמן המסיבה דומה לפסטיבל כרמיאל, אבל המסיבה נמשכת שבועיים, לאחר שעות העבודה. סגנונות המוזיקה והריקוד המקובלים בפארה הם: קארימבו (Carimbó), פוחו (Forro) וברגה (Brega). המסיבה הטובה ביותר בסוף יוני מתקיימת בג'ורוצ'י (Juruti). המסיבה בג'ורוצ'י היא תחרות ריקוד מסורתית בין שני שבטים אינדיאנים שישבו באזור. מסיבה דומה אבל ממוסחרת יותר יש בפרנטינס (Parentins) במדינת אמזונאס.
באוקטובר, בעיר הבירה בלם, מתקיים אירוע גדול בשם סיריו דה נזרה (התהלוכה של נצרת Cirio de Nazaré). האירוע מושך כשניים עד ארבעה מיליון תיירים בשנה (אוכלוסיית העיר והפרוורים כשני מיליון). במהלך האירוע, המאמינים לוקחים את הפסל של האלילה נזרה לטיול מכנסייה של נזרה לכנסיית סֶה, ולאחר מספר ימים מחזירים אותה למקומה. מנהג המאמינים הוא לסחוב דגמים גדולים ממיריצ'י של הדברים אותם הם רוצים להשיג בשנה הקרובה, בדרך כלל: בתים, סירות ומכוניות.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פארה
פארה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- פארה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר משרד התיירות של פארה
מרב בטיטו, מרוקו שעל האמזונס, באתר "ידיעות אחרונות", 3 באוקטובר 2017
