פגישה לאין קץ

פגישה לאין קץ / נתן אלתרמן
	"...וַאֲנִי יוֹדֵעַ,; כִּי לְקוֹל הַתֹּף,; בְּעָרֵי־מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת,; יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד; פְּצוּעַ־רֹאשׁ, לִקְטֹף; אֶת חִיּוּכֵנוּ זֶה,; מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת."
	סיום השיר

"פגישה לאין קץ" הוא שיר שכתב המשורר העברי נתן אלתרמן. זהו השיר השני בקובץ השירים "כוכבים בחוץ" שפורסם בשנת 1938, ונחשב לאחת מפסגות יצירתו של אלתרמן. יש הרואים בשיר זה מפתח להבנת המורכבות בשירתו של נתן אלתרמן.^[1]^[2]

על השיר

נושא השיר (האדם או הדבר עליו נכתב השיר) אינו מובן מהשיר עצמו, וניתן לפירושים שונים, כגון: ירושלים, אישה אהובה, המדינה, השירה, ואחרים. ניתן למצוא בשיר רמזים לכל אחד מהפירושים האפשריים.

זו שעליה נכתב השיר אינה מושגת - "שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם". הכותב מוכן ורוצה לתת לה את כל כולו ללא הגבלה - "לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ", "עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב"; להקריב עבורה, ואף עבור צאצאיה, את רכושו - "אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעולָלַיִך, מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִמּוקִים"; ואת עתידו ותפילותיו - "תְפִלָּתִי דָּבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶת, תְפִלָּתִי אַחַת וְהִיא אומֶרֶת – הֵא לָךְ!"

השיר עמוס סמלים וטכניקות ספרותיות. בין היתר:

אוקסימורון - הביטוי "פִּתְאומִית לָעַד". גם שם השיר "פגישה לאין קץ" הוא אוקסימורון (פגישה על פי הגדרתה תחומה בזמן).
האנשה - "רָקִיע לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים", "עָרֵי־מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת".
אנאפורה - "שָׁם לוֹהֵט יָרֵח כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת, שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים, שָׁם שִׁקְמָה תַּפִּיל עָנָף לִי כְּמִטְפַּחַת..."
אמצעים פיגורטיביים -"...עֵינַי בָּךְ הֲלוּמוֹת, עֵת בִּרְחוֹב לוֹחֵם, שׁותֵת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל, תְּאַלְּמִי אוֹתִי לַאֲלֻמּוֹת".
אליטרציה - "שׁותֵת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל".
הרמזים מקראיים - בשיר מספר הרמזים לספרי התנ"ך בכלל, ולשיר השירים בפרט.^[3]

הכותב, שבתחילת השיר מדבר על הנֶצַח בו ישאף אל אהובתו שאינה מושגת, מסיים את השיר באופן היחיד שבו יוכל להגיע אל מושא אהבתו: במותו. "יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד פְּצוּעַ־רֹאשׁ לִקְטֹף אֶת חִיּוּכֵנוּ זֶה, מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת".

הקבלות לשיר השירים

בשיר קיימות מספר הקבלות למגילת שיר השירים:

הרקע: בשיר השירים המשוררת היא הרעיה האלמונית, ששרה על דודה האנונימי. בשיר של אלתרמן המשורר האנונימי שר על אישה (או דמות אחרת) אלמונית.
"שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם" – ”אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז” (פרק ח' פסוק ט')
"תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַנֵּךְ" – ”אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ” (פרק ז' פסוק י"א), ”יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו” (פרק ד' פסוק ט"ז)
"עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינוֹת הַלַּיִל, בִּרְחוֹבוֹת בַּרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִּים." – ”אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת--אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו” (פרק ג' פסוק ב')
"יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד פְּצוּעַ־רֹאשׁ, לִקְטֹף אֶת חִיּוּכֵנוּ זֶה, מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת." – ”לֹא יָדַעְתִּי--נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי, מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.” (פרק ו' פסוק י"ב)