פדרו סרמיינטו דה גמבואה
פדרו סרמיינטו דה גמבואה (Pedro Sarmiento de Gamboa; 1532 – 1592) היה חוקר, סופר, היסטוריון, מתמטיקאי, אסטרונום ומדען ספרדי. מקום הולדתו אינו ברור וייתכן שהיה פונטבדרה, או אלקלה דה אנארס בקסטיליה, שם נודע שמו.[1] אביו, ברטולומה סרמיינטו, נולד בפונטבדרה ואמו מריה גמבואה נולדה בבילבאו שבחבל הבסקים.
_Alcal%C3%A1_de_Henares.png) | |
| לידה |
18 באוגוסט 1530 פונטבדרה, כתר קסטיליה  |
|---|---|
| פטירה |
1592 (בגיל 61 בערך) ליסבון, ממלכת פורטוגל |
| מדינה |
ספרד |
| מעסיק |
פרו, ארגנטינה, צ'ילה, איי שלמה (ארכיפלג) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בגיל 18 התגייס סרמיינטו דה גמבואה לצבא המלכותי בזמן המלחמות באירופה. בשנים 1550–1555 מי שיהיה בעתיד נווט ימי, נלחם בצבאותיו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהיה גם מלך ספרד (כקרלוס הראשון). בשנת 1555 החל את דרכו בחקירות העולם בהפלגה באוקיינוס האטלנטי. היעד הראשון שלו היה "ספרד החדשה" (מקסיקו), שם התגורר שנתיים. מעט ידוע על התקופה הזו בחייו, מלבד העובדה שהוא נתקל בקשיים עם האינקוויזיציה. לאחר מכן הפליג לפרו, שם התגורר למעלה מעשרים שנה, וזכה למוניטין כנווט ימי.[2]
בלימה הואשם על ידי האינקוויזיציה בהחזקת שתי טבעות קסם וקצת דיו קסמים ואפילו בהתיהדות. לאחר מכן הצטרף למשלחתו של אלברו דה מנדניה שיצאה לדרום האוקיינוס השקט כדי למצוא את הטרה אוסטרליס הלא מוכרת.[3] אילו עקב מנדניה אחרי ההוראות של סרמיינטו היה מגיע לניו זילנד או לאוסטרליה. במקום זאת הם גילו את איי שלמה בשנת 1568. המשלחת לא הצליחה למצוא זהב וניסיונות להקים יישוב באיי שלמה הסתיימו בכישלון.[2]
על מנת לקחת לעצמו קרדיט על התגליות, השמיד מנדניה את המחברות והמפות שיצר פדרו סרמיינטו דה גמבואה ונטש אותו במקסיקו. עם זאת, במשפט שנערך בלימה ניתנה ההכרה בזכויותיו של סרמיינטו בתגליות האלה.
בשנת 1572 הוזמן על ידי פרנסיסקו דה טולדו, המשנה למלך בפרו, לכתוב את תולדות האינקה. טולדו קיווה שהיסטוריה כזו תצדיק התיישבות ספרדית על ידי חשיפת ההיסטוריה האלימה של האינקה. סרמיינטו אסף עדויות בעל פה ממקור ראשון מאנשי האינקה וכתב את היסטוריה של האינקה, שמתעדת את כיבושם האלים של האזור.
תולדות האינקה עריכה
הספר נכתב בקוסקו, בירת אימפריה האינקה, ארבעים שנה בלבד לאחר בואם של הספרדים הראשונים לעיר. היסטוריית האינקה של סרמינטו מכילה תיאורים מפורטים במיוחד של תולדות האינקה והמיתולוגיה שלהם. החסות המלכותית לעבודתו הבטיחה לסרמיינטו גישה ישירה לפקידים הספרדים הגבוהים ביותר בקוסקו. הדבר אפשר לו לזמֵן ילידים בעלי השפעה, כמו גם את אלה שהיו עדים לנפילת אימפריה האינקה, כך שיוכלו לספר את סיפוריהם.[4]
סרמיינטו דה גמבואה נסע רבות וראיין מספר מנהיגים מקומיים, בהם בני משפחות האינקה המלכותיות, ואת מעט הכובשים הספרדים שנותרו שעדיין התגוררו בקוסקו. לאחר השלמת הטיוטה הראשונה של הספר, במאמץ חסר תקדים לבסס את האותנטיות הבלתי מעורערת של היצירה, הוא נתן את כתב היד שלו לארבעים ושניים אנשים ילידים לצורך פירושם ותיקונם. לאחר הקריאה, שהתקיימה ב־29 בפברואר וב־1 במרץ 1572, הופקד כתב היד בידי חבר המשמר האישי של המשנה למלך. הוא אמור היה לקחת את כתב היד לספרד ולמסור אותו לפליפה השני, מלך ספרד, יחד עם ארבעה בדים מצוירים המציגים את תולדות האינקה ומספר חפצים אחרים שטולדו אסף. עם זאת, בשל שורה של אירועים חריגים, המסמך הנדיר הזה של תולדות האינקה נעלם במשך מאות שנים.[5][6]
מצר מגלן עריכה
הוא הפך למפקד התחנה הימית באוקיינוס השקט בשנת 1578, כאשר סר פרנסיס דרייק תקף בחופי פרו ומקסיקו. סרמיינטו דה גמבואה הפליג מנמל קייאו עם אחד עשרה כלי שיט בשנת 1579 כדי לתפוס את דרייק. הוא לא מצא אותו, ועבר מערבה דרך האוקיינוס השקט, אבל הוא חקר את חופי האוקיינוס השקט לאורך אמריקה הדרומית, ועבר את מצרי מגלן ממערב למזרח בפעם השנייה. הוא שִרטט מפות חשובות של נקודות רבות במצר, לאחר שייט וחציית האוקיינוס האטלנטי מדרום-מערב לצפון-מזרח, הוא הגיע לספרד בסוף 1580.[7]
לאחר שדיווח על תוצאות משלחתו למלך ספרד פיליפה השני, המלך החליט לבצר את המצר, ובשנת 1581 שלח משלחת של עשרים וארבעה כלי שיט עם 2,500 איש מקדיס, בפיקודם של סרמיינטו דה גמבואה ודייגו פלורס ואלדז (פור'). המשלחת איבדה שמונה כלי שיט בסערה, ודה ואלדז, כתוצאה מיריבות עם סרמיינטו דה גמבואה, נטש אותו עם שנים-עשר כלי שיט בכניסת למצר וחזר לספרד.
עם ארבעה כלי שיט בלבד המשיך סרמיינטו דה גמבואה את ההפלגה והגיע בינואר 1583 לנקודה מתאימה שם הקים מצודה ומושבה שהוחזקה על ידי 300 איש, אותה כינה 'ריי דון פליפה'. היישוב נכשל זמן קצר לאחר שהוא עזב, וכשביקר בהריסות המקום תומאס קוונדיש בשנת 1587 הוא שינה את שמו ל"נמל הרעב".
בשנת 1584 הפליג סרמיינטו דה גמבואה לאירופה, אך הוא נפל בשבי הצי האנגלי בפיקודו של סר וולטר ראלי ונלקח לאנגליה שם הוצג בפני המלכה אליזבת הראשונה. הם ניהלו שיחה בלטינית, שהייתה שפתם היחידה המשותפת, ולמרות המדיניות הרשמית של ספרד לשמור בסוד כל מידע הקשור לניווט, הוא שיתף את מפותיו עם הקרטוגרפים האנגלים. המלכה אליזבת נתנה לו "מכתב שלום" שיישא למלך פיליפה השני מספרד.
בדרכו חזרה לספרד, הוא נלכד על ידי הוגנוטים צרפתים והוחזק בשבי עד 1588. באותה תקופה ספרד הרכיבה את הארמדה הספרדית ותקפה את הצי האנגלי. אילו נמסר "מכתב השלום" של המלכה אליזבת קוד לכן, ייתכן שלא הייתה פורצת מלחמה.
בינתיים המושבה של דה גמבואה התפרקה עקב רעב; אחד הניצולים חולץ על ידי צי קוונדיש בשנת 1587, ואחד אחר על ידי מריצ'ה בשנת 1589. לאחר שחרורו, הגיש סרמיינטו דה גמבואה תלונה למלך ספרד נגד דייגו פלורס דה ואלדז. נראה שתלונתו נזנחה.
באחרית חייו עריכה
פדרו סרמיינטו דה גמבואה הקדיש את שארית חייו לכתביו וכן פעל בעריכת שירה. במשימתו הימית האחרונה בשירות המלך הופקד כאדמירל על ארמדה בדרכה להודו. הוא מת בעת ההפלגה, סמוך לחופי ליסבון.
קישורים חיצוניים עריכה
- כתבי פדרו סרמיינטו דה גמבואה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Relación y derrotero del viaje y descubrimiento del Estrecho de la Madre de Dios - antes llamado de Magallanes
- ^ 1 2 Quanchi (2005). Historical Dictionary of the Discovery and Exploration of the Pacific Islands, page 221.
- ^ Estensen, Miriam (2006). Terra Australis Incognita. Allen & Unwin
- ^ Sarmiento de Gamboa, Pedro (1943). Historia de los Incas. Buenos Aires: Emecé Editores.
- ^ Vaccarella, Eric. "Fábulas, letras, and razones historiales fidedignas: The Praxis of Renaissance Historiography in Pedro Sarmiento de Gamboa's Historia de los Incas ". Colonial Latin American Review 16 (1): 97–103.
- ^ Sarmiento de Gamboa, Pedro (2007). The History of the Incas. English translation of Pedro Sarmiento de Gamboa’s (1572) Historia de los Incas. Translated and edited by Brian S. Bauer and Vania Smith. Introduction by Brian S. Bauer and Jean Jacque Decoster. Austin: The University of Texas Press.
- ^ Quanchi, Max (2005). Historical Dictionary of the Discovery and Exploration of the Pacific Islands. The Scarecrow Press.