הבסקים (בסקית: Euskaldunak; ספרדית: Vascos או Vascongados; צרפתית: Les Basques) הם עם היושב בעיקרו בצפון חצי האי האיברי, בקצה המערבי של הרי הפירנאים, כאזור בספרד, הנקרא ארץ הבסקים (ישנו גם מיעוט בסקי היושב בצרפת, באזור שנמצא בתחומי מחוז הפירנאים האטלנטיים). האזור מחולק לשבעה מחוזות, ארבעה בספרד ושלושה בצרפת. שלושה מתוך ארבעת המחוזות בספרד נמצאים תחת האוטונומיה הבסקית (ומרכיבים יחד את הקהילה האוטונומית חבל הבסקים): גיפוסקואה, ביסקאיה ואַלַבָה, כאשר המחוז הגדול ביותר, שהוא גם קהילה אוטונומית בפני עצמו, נווארה, אינו כלול באוטונומיה זו. הבסקים מתפרנסים בעיקר מחקלאות ובאזור מגוריהם נמצאות חוות רבות שעוברות במשפחה בירושה. בעקבות עושר האזור במרבצי ברזל התפתחו תעשיית הספנות והתעשייה הכבדה בצורה ניכרת.

בסקים (Euskaldunak)
Euskaldunak
אוכלוסייה
כ-7 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

ספרדספרד ספרד: 2,683,000
צרפתצרפת צרפת: 730,000 (1993)
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית: 57,793 (2000)
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה: 3,600,000 עם מוצא בסקי (2004)

אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי: 35,000 עם מוצא בסקי (2004)
שפות
בסקית, ספרדית, צרפתית
דת
בעיקר נצרות קתולית
קבוצות אתניות קשורות
אין

מוצא אתני ולשון

עריכה

לא קיימת תמימות דעים לגבי מוצאם של הבסקים. ב-218 לפנה"ס, לאחר שכבשו הרומאים את כל שטחי איבריה (חצי האי הספרדי של היום) וגאליה (אזור צרפת כיום), כשלו הרומאים בניסיונותיהם לכבוש את האזור ההררי בחבל הבסקים, והם הצליחו בכך רק במאות הראשונות לספירה. הרומאים הם גם אלו שנתנו לשוכני הרים אלו את השם "בסקים". הלשון הבסקית (Euskera או Euskara), שזכתה להכרה רשמית רק ב-1982, לא הושפעה מהלטינית. הבסקית אינה שייכת למשפחת השפות ההודו-אירופיות והיא אינה דומה לאף שפה המוכרת כיום. ישנן תאוריות שונות לגבי מקורה: חלק מהחוקרים סבורים שהיא השפה הקדומה של תושבי חצי האי האיברי, אחרים סבורים שהיא דומה לשפות הברבריות (גבלנץ ושוכארט), אחרים מוצאים דמיון לשפות הקווקז, ללשונות אפריקאיות, או ליפנית ואף יש המשייכים אותה לכמה לשונות אמריקאיות ילידיות.

במהלך התפשטות השבטים הגרמאניים לא הצליחו אלו לכבוש את הטריטוריה הבסקית, והם נשארו עצמאיים.

הכיבוש הרומי השפיע יותר בפן הדתי מאשר מבפן התרבותי. יחד עם זאת, הבסקים שבתקופה זו השתייכו לדת המקומית עם המיתולוגיה העממית. החל מהמאה ה-4 החלה הנצרות להגיע לאזור ולאורך השנים תושבי החבל התנצרו.

כיום הבסקים אדוקים בדתם ומקפידים לשמור על המסורת והתרבות הבסקית העתיקה. נערכים מחקרים בהקשר למיתולוגיה הבסקית. הפסל הבסקי פטקסי קסייה לזמה פריאר מבסס את היצירות שלו על המיתולוגיה הבסקית ופרסם מחקר בנושא.

סמלים לאומיים שלהם הם הברט והמאקילה – מוט הליכה.

היסטוריה פוליטית

עריכה
 
האזורים בספרד ובצרפת בהם יושבים הבסקים.
 
בסקי טיפוסי בן ימינו

בסוף המאה ה-19, ברוח הלאומיות באירופה כולה, קמה המפלגה הבסקית הלאומית. בשנות השלושים, עם המהפכה השמאלית בספרד והקמת הרפובליקה הדמוקרטית, נחלקו הבסקים בשאיפות הלאומיות שלהם: חלקם שאפו רק לזכות למעמד האוטונומי ואחרים שאפו להפיל את משטרו של פרנקו. בתקופת שלטון הפשיסטים על ספרד שלאחר מלחמת האזרחים הורע מצבם של הבסקים וזכויותיהם האוטונומיות נפגעו. הרעה זאת במצבם עודדה רבים להגר לדרום אמריקה. ב-1936 זכתה החזית העממית בבחירות והכירה באוטונומיות, כתוצאה מכך המפלגה הבסקית הקימה את האוטונומיה הבסקית, אך ללא המחוזות נווארה ואלבה שהתנגדו למהלך. מאוחר יותר באותה שנה פרצה בספרד מלחמת אזרחים בין הסוציאליסטים והקומוניסטים לבין הפשיסטים בראשות פרנקו, שכבש לבסוף את כס השלטון. פרנקו הטיל מרותו בכל ספרד, תוך דיכוי מסיבי של כל סממן תרבותי או דתי, ולמעשה ביטל את האוטונומיה הבסקית, כמו גם את האחרות. המחתרת הבסקית אט"א (ETA), הוקמה ב-1959 ומטרתה הייתה להקים מדינת לאום סוציאליסטית בסקית. מאז הקמתה אט"א ביצעה פעילויות אלימות רבות, ביניהן פעולות טרור כנגד הממסד, וזאת במטרה להביא לעצמאותה של ארץ הבסקים. האירוע המשמעותי ביותר, אשר צמצם מאוד את תמיכת הציבור בארגון הטרור, התרחש בשנת 1997: חברי הארגון רצחו מנהיג בסקי צעיר, משום שהממשל הספרדי סירב לשחרר אסירים של ETA. בעקבות הרצח יצאו לרחובות ספרד 6 מיליוני מפגינים, ובמשך 4 ימים רצופים הפגינו נגד האלימות של הארגון. אמנם מתקפות הטרור של הארגון פחתו באופן משמעותי, אך הן לא פסקו לגמרי.

הארגון ניסה לשכנע את הממשל הספרדי לפתוח במשא ומתן, אולם הספרדים סירבו בטענה שלא ינהלו שיחות עם ארגון שאינו מתנער מאלימות. שלטונו של פרנקו נמשך עד מותו ב-1975, שנתיים לאחר שאט"א רצחו את ראש הממשלה שמינה, לואיס קאררו בלאנקו. עוד לפני מותו, מינה פרנקו את המלך חואן קרלוס הראשון לראש המדינה בתקווה שישהה בתפקיד עד שתעלה ממשלת ימין. תקוותו של פרנקו נגוזה, כאשר חואן קרלוס הראשון מינה את אדולפו סוארס לעמוד בראש ממשלת המעבר. סוארס פעל נמרצות לפיזור הפרלמנט הדיקטטורי והנהיג רפורמות מרחיקות לכת נוספות בדרך לכינון משטר דמוקרטי. ב-1978 הוקמה מחדש האוטונומיה הבסקית, שכללה הפעם גם את מחוז אלבה אך עדיין ללא מחוז נווארה. המפלגה הבסקית הלאומית חזרה לשלטון באוטונומיה, ואט"א הקימה את מפלגת העם הבסקי (Herri Batasuna). בניגוד לציפיות, הקמת האוטונומיה לא הביאה רגיעה ופעולות הטרור של אט"א נמשכו. כיום, השפה הבסקית מוכרת כשפה רשמית ויש אוניברסיטאות שאף מלמדות בשפה הזו.

מבנה הפרלמנט הבסקי

עריכה

אט"א לא זוכה לתמיכת רוב הציבור הבסקי שסולד מפעילותיה האלימות. ביטוי לכך ניתן לראות בסקרים, בפעולות מחאה כנגד המחתרת מצד הבסקים וכמובן במבנה הפרלמנט הבסקי. ב-2001 הזרוע הפוליטית של אט"א כיום (EH) איבדה מחצית מהמושבים בפרלמנט הבסקי. המפלגה הבסקית הלאומית (PNV) היא מפלגת השלטון, וזאת מאז מיסודו מחדש של הפרלמנט ב-1979. המפלגה מעוניינת בעצמאות החבל, אך בדרכי שלום בלבד. הישגי המפלגה הם בעיקר בהעברת סמכויות מהשלטון המרכזי לאוטונומית החבל. המפלגה הפופולרית השמרנית (PP) היא מפלגה משמעותית נוספת בפרלמנט, שבעבר הייתה המפלגה השנייה בגודלה, והיא מסתייגת מהעברות סמכויות נוספות לשלטון המקומי. המפלגה השנייה בגודלה כיום, ובמרבית השנים גם שותפה קואליציונית, היא המפלגה הסוציאליסטית (PSOE) שגם היא מתנגדת לסמכויות נוספות מהשלטון המרכזי, אך פחות מהשמרנים כיום, חלוקת הפרלמנט הבסקי המורכב מ-75 מושבים היא: 29 למפלגה הבסקית הלאומית, 18 לסוציאליסטים, 15 לשמרנים, 9 לזרוע הפוליטית של אט"א ו-4 לאחרות.

ממשלת ספרד נגד הבסקים

עריכה

הגנרל-דיקטטור פרנסיסקו פרנקו ששלט בספרד מ -1939 עד 1975, פעל נגד השאיפות הלאומיות של קהילות הלשון השונות בספרד, ביניהן גם הבסקים. בשנת 1959, ממשלת פרנקו אסרה על שימוש רשמי בשפה הבסקית.

פרנקו גם הוציא מחוץ לחוק את המועצות האוטונומיות-למחצה של הבסקים ואת רשות גביית המיסים שלהן כדי להקשות על התנהלותן הכלכלית. כתוצאה מכך, תנועת עצמאות התוססת ממילא, הקימה ארגון טרור ששמו הוא-ETA, ומטרתו, להקים מדינה עצמאית וסוציאליסטית לחבל הבסקים.

ארגון ETA (מולדת בסקית וחרות) נוסד בסתר כדי להביא לעצמאות החבל.

פירוק ארגון ETA

עריכה

המחתרת הבסקית אטא (ETA) פרסמה התנצלות רשמית בחודש אפריל 2018 על קורבנות המאבק שניהלה עשרות שנים על עצמאותה מספרד, זאת ימים לפני הכרזתה הצפויה על התפרקותה הסופית. המחתרת ביקשה מחילה על מותם של אלו שלא היו מעורבים ישירות בסכסוך בן 40 השנים, שבו נהרגו כ-800 איש ונפצעו עוד אלפים[1].

לקריאה נוספת

עריכה
  • ביגר, ג. ושטרן, א. (1998). "מיהו ספרדי", מסע אחר, עמ' 24–32).
  • שאמא-גסר, ס. (2005). "הססמוגרף של חצי האי האיברי". מטרופוליס: מגזין תרבויות עולם, 19, עמ' 40–47.
  • בחירות בעולם: ספרד, יוון ורוסיה". (2004). פרלמנט, 43, עמ' 22–24.
  • "Elections for the Basque Parliament". (17th April 2005). Web-Eustat.
  • "סכסוכים בעולם". (2006). פרלמנט, 51, עמ' 22–23.
  • קינג, ע. (2001). "ארץ הבסקים: בחירות בצל טרור", פרלמנט, 32, עמ' 13–41.
  • "סקירה כלכלית ספרד(הקישור אינו פעיל)". (אוגוסט 2007). שגרירות ישראל, מדריד, מחלקה כלכלית.
  • ריינפלד, מ. (1 במרץ 2008). "המחתרת הבסקית: חרם על הבחירות בספרד", Nfc

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בסקים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה