פוטמידה
במיתולוגיה היוונית, הפוטמידות (יוונית עתיקה: Ποταμίδες, "בנות נהר"[1]) היו סוג של נאיאדות ושויכו לקטגוריה של נאיאדות שמקום מגוריהן בנהרות ונחלים.[2]
| תפקיד | נימפות נהר |
|---|---|
| תרבות | יוון העתיקה |
| מקום מגורים | נהרות |
| אב | הפוטמוי |
  | |
מוצאן ומקום מגורים
עריכההפוטמידות זוהו לפי השמות הקשורים לנהרות מוצאם כגון האניגרידות, האיסמנידות, האמניסיאדות, הפקטולידות מנהר הפקטולוס (אנ') והאכלואידות מנהר האכלואוס.[2] עם זאת, היו להן שמות בודדים[1] ולעיתים ניתן היה להבחין ביניהן לפי שם המדינה שבה ישבו.[3]
הנהרות היו תחומי הפוטמידות וכן של הנימפות פלוביאלות.[4] לכל נחל היה הפוטמידות שלו,[5] שהיו כאלות מקומיות, וכמו כל הנאיאדות,[1] היו בנותיהם של אלי הנהרות,[6] שנקראו גם פוטמוי.[7] אפילו הנהרות של אזורי הביצות מתוארים כמקומות בהם חיות פוטמידות; לפיכך לא נעשתה חריגה ממימי נהרות השאול היווני שנשלט על ידי האדס, כפי שצוטט בלטינית: ”Nymphae infernae paludis and Avernales”, שפירושו ”הנימפות של ביצות התופת והאברנלות”.[1] ורבות מפוטמידות השאול האלה, האבנרלות, נחשבו כבעלות יכולת נבואית, ומבטאים את המתנה הזו לגברים שהן בוחרות.[2]
מאפיינים ופולחן
עריכהכמו כל הנימפות, הפוטמידות נחשבו ככפופות לתמותה אך עם חיים ארוכים.[8] ישנן שתי דעות ידועות לכמות חייהן:
- לפי ההיסטוריון היווני פלוטרכוס תקופת חייהם הגיעה לכ-9,720 שנה.[9]
- לפי המשורר היווני הסיודוס היו כשלושת אלפים פוטמידות ברחבי העולם, וחייהן נמשכו כמה אלפי שנים.[10]
נודעו כרבות מאוד,[11] האמינו שהן מעוררות השראה באלה ששתו את מימי הנהר שלהן. כך נתפסו פוטמידות, ונימפות בכלל, כבעלות כוח נבואי, כדי לעורר השראה בבני אדם באותה מתנה נבואית, ולהעניק להם את הכישרון הטבעי של השירה. מכאן, כיוון שהמים נחוצים לכל הבריאה, נימפות המים (ובהן הפוטמידות), יחד עם האלים דיוניסוס ודמטר, נסגדו גם כמספקות חיים וברכות לכל היצורים הקיימים ותכונה זו באה לידי ביטוי במגוון כינויים שלהן.[1]
לפיכך, בחלקים רבים של יוון הוגשו מנחות של דבש, שמן, חלב, אך אף פעם לא של יין, ולפעמים קורבנות של כבש או עז[1] לאלוהויות אלו. בסיציליה הונצחה חגיגה שנתית לכבודם. למרות שלא היו להם מקדשים,[10] המקומות היפים ביותר ביערות, בגנים וכדומה, נחשבו למקומות האהובים על נימפות ורוחות טבע בלתי נראות ולכן הוערכו בהערצה מיוחדת.[3]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 Smith, William (1849). Dictionary of Greek and Roman biography and mythology. Boston. C.C. Little and J. Brown. pp. 1216–1217. OCLC 405334.
- ^ 1 2 3 Black, Charles (1858). The Encyclopædia Britannica, or Dictionary of Arts, Sciences, and General Literature. Edinburgh. Vol. XVI. Ad. and Charles Black. p. 396. OCLC 162676989.
- ^ 1 2 Murray, J. (1829). A Commentary, mythological, historical, and geographical on Pope's Homer, and Dryden's Aeneid of Virgil. London. J. Murray. pp. 581–582. OCLC 4819523.
- ^ Carr, Thomas Swinburne (1846). A manual of classical mythology; or, A companion to the Greek and Latin poets, designed chiefly to explain words, phrases and epithets, from the fables and traditions to which they refer. London. S. Marshall, and Co. pp. 127–129. OCLC 26920856.
- ^ Making of America Project (1851). American Whig review. Vol. 14. Nabu Press (2010). p. 393. ISBN 1-146-89198-9.
- ^ Heck, Johann Georg (1852). Iconographic encyclopaedia of science, literature, and art. New York. Vol. 4. Garrigue, 1851-1852. p. 345. OCLC 2418489.
- ^ Rose, Herbert J. (1957). Gods and heroes of the Greeks. London. Methuen. p. 25. OCLC 1135331.
- ^ Falck-Lebahn, Carl (1854). Selections from the German poets, with interlinear tr., notes and complete vocabularies, and a dissertation on mythology. Oxford University Press. p. 296. OCLC 559397945.
- ^ Lemprière, John (1842). Da Ponte, Lorenzo; D. Ogilby, John (eds.). Bibliotheca classica : or, A dictionary of all the principal names and terms relating to the geography, topography, history, literature and mythology of the ancients. New York. W.E. Dean. p. 83. OCLC 4151908.
- ^ 1 2 Smith, Agnes (1851). Olympus and its inhabitants: a narrative sketch of the classical mythology, with an appendix containing a survey of the Egyptian mythology in its relation to the classical. Edinburgh. Oliver & Boyd. p. 125. OCLC 456645462.
- ^ Black, Charles (1858). The Encyclopædia Britannica, or Dictionary of Arts, Sciences, and General Literature. Edinburgh. Vol. XVI. Ad. and Charles Black. p. 1261. OCLC 162676989.
