פוליוויניל כלוריד
פוליוויניל כלוריד (באנגלית: Polyvinyl chloride), הידוע בראשי התיבות PVC, הוא אחד משלושת הפולימרים התרמופלסטיים הסינתטיים הנפוצים ביותר בעולם.[1] PVC מיוצר בפלמור רדיקלי של כלורואתילן השייך למשפחת המונומרים הווינילים (בעלי קשר כפול). ייצורו המסחרי החל בשנת 1936.
 | |
| מספר CAS | 9002-86-2 |
|---|---|
| צפיפות | 1.39±0.04 גרם/סמ"ק |
  | |
| פוליוויניל כלוריד | |
|---|---|
| צפיפות | 1.34 ג'/ס"מ³ |
| מוליכות חשמלית | 10-? S/m |
| מוליכות חום | 0.12 k-0.23 W/(מ'·K) |
| טמפרטורת התכה | 160°C-182°C |
| מספר CAS | 9002-86-2 |
היסטוריה
עריכה
פוליוויניל כלורידי התגלה במקרה לפחות פעמיים במאה ה-19. בתחילה בשנת 1835 על ידי אנרי ויקטור רניו וב-1872 על ידי יוג'ין באומן. בשני המקרים הופיע הפולימר כמוצק לבן בתוך מבחנות שהכילו ויניל כלוריד ושנחשפו לאור השמש. בשנת 1920, ניסו הכימאי הרוסי איוון אוסטרומילנסקי והכימאי הגרמני פריץ קלאטה לרתום את ה־PVC לשימוש מסחרי אולם נתקלו בקשיים בעיבוד החומר הפריך והשביר.
בשנת 1926 פיתח ואלדו סימון מחברת גודריץ' שיטה להגמשת החומר על ידי ערבובו עם תוספים שונים. על ידי כך הפך את החומר לידידותי לעיבוד, ותוך זמן קצר נכנס ה-PVC לייצור בקנה מידה מסחרי.
שימושים
עריכהPVC הוא בעל ערך רב בתעשייה הכימית ורבים השימושים בו. כמחצית מה־PVC המיוצר בעולם מיועד לשימוש בענף הבנייה שם הוא מחליף את חומרי הבנייה המסורתיים (כגון טיט, בטון ועץ).
PVC קשיח משמש לייצור מגוון מוצרים: ציפויים פנימיים וחיצוניים לבניינים, כרטיסים מגנטיים ככרטיסי אשראי או תחבורה ציבורית, מסגרות לחלונות, תקליטים (מכאן השם "תקליטי ויניל"), צינורות, אביזרי אינסטלציה ועוד. ניתן לרכך PVC באמצעות הוספת חומרים מגמישים כגון פתלאטים. בצורתו הרכה משמש ה־PVC לייצור בדים, ריפודים, צינורות גמישים, ציפוי רצפות, בידוד לחוטי חשמל, ציפויים לגגות, ניילון נצמד ועוד.
-
אבקת PVC טהורה -
צנרות PVC -
מכנסי PVC -
תקליט PVC
.jpg)
השפעות בריאותיות
עריכהישנם מומחים הסבורים כי ל־PVC, כחומר סינתטי העלול לפלוט פתלאטים, השפעות מזיקות על בריאות האדם, אך אלו לא הוכחו במחקר. לעומת זאת, משנות ה־70 של המאה ה-20 ידוע היטב כי המונומרים (אבני הבניין) מהם מסונתז ה־PVC רעילים מאוד ומסרטנים בבני אדם.[2]
רבים ממוצרי הפלסטיק בסביבת האדם עשויים PVC. לאחרונה, מתרבים המחקרים המראים כי פלסטיק מסוג זה שהתיישן (כגון במוצצים, בקבוקים ושקיות) מתחיל להתפרק ולפלוט מולקולות מסרטנות[3]. אחד הרעלים המשתחררים מהתפרקות ה-PVC הוא דיאוקסין, הידוע כחומר מסרטן במיוחד.
מיחזור
עריכהגורם מרכזי במיחזור פסולת פוליוויניל כלוריד הוא טוהר החומר הממוחזר. ברוב החומרים, PVC הוא אחד המרכיבים. כדי לייצר מוצרים חדשים מ- PVC ממוחזר, יש צורך להפריד אותו מחומרים אחרים. שיטות מיחזור מסוף המאה ה-20 אינן מספיקות ויקרות מכיוון שיש לבצע את הפרדה לכל מוצר בנפרד.[4] VinyLoop הוא תהליך מיחזור המפריד בין PVC לחומרים אחרים באמצעות תהליך של פירוק, סינון והפרדה של חומרים לא רצוים. משתמשים בממיס בלולאה סגורה לשטוף ולהרחיק חומרים נספחים (Elution) ולטהר את ה-PVC מהפסולת. VinyLoop (אנ') מאפשר למחזר PVC שבדרך כלל היו שורפים או מטמינים.[5] האנרגיה הדרושה למיחזור באמצעות VinyLoop, נמוכה ב-46 אחוזים בהשוואה ליצור PVC חדש.[6]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Polymer Profiles: A Guide to the World’s Most Widely Used Plastics
- ^ Vinyl Chloride, NIH - National Cancer Institute, November 3, 2022
- ^ [https://noharm-europe.org/sites/default/files/documents-files/6807/2021-06-23-PVC-briefing-FINAL.pdf The polyvinyl chloride debate: Why PVC remains a problematic material], Health Care Without Harm Europe, June 2021
- ^ A. Tukker, H. de Groot, L. Simons, S. Wiegersma, Chemical Recycling of Plastics Waste (PVC and other resins), TNO report, 1999
- ^ PVC recycling technologies - VinylPlus
- ^ About Downcycling, GreenXchange, 2014-09-15 (באנגלית)
