פורטל:היסטוריה/המחקר?/42
מפעל חייו של כריסטופר קולומבוס, הנחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות, היה נתון למחלוקת בין היסטוריונים לאורך הדורות כל אחד מטעמיו הוא, כל אחד מתוך השקפת עולמו. תחילה ניסו הבריטים להמעיט בחשיבותו של קולומבוס ובמקומו לטפח את ג'ון קבוט שבשליחות מלך אנגליה היה אחד האירופאים הראשונים שהגיעו לאמריקה. וזמן קצר לאחר המהפכה האמריקאית החלו בארצות הברית לראות בקולומבוס את הדמות המייסדת של העולם החדש. שמו של קולומבוס זכה לעדנה עם חגיגות 400 שנים לגילוי אמריקה בארצות הברית, עת קהילת המהגרים האיטלקיים העלו את זכרו על נס כמקור סולידריות והזדהות. בראשית המאה ה-20 הוחלט בארצות הברית לרומם את שמו בחג לאומי, יום קולומבוס. בשנת 1990 פרסם ההיסטוריון קירקפטריק סאל ספר רוויזיוניזם היסטורי המתאר את קולומבוס כארכיטיפ של הקולוניאליזם, כובש, מדכא, תאב בצע וחדל-אישים בכלל וכרב חובל בפרט. בתגובה כתב ההיסטוריון וויליאם מקניל כי בכתיבה ההיסטורית על קולומבוס מתגלים פגמי המחקר ההיסטורי המקיש מתוך מקורות היסטוריים הסובלים מעירפול את הפרשנות המתאימה למטרות של החוקר המודרני. מקניל מסכם המלעיזים והמעריצים על קולומבוס מפרסמים מחקרים היסטוריים שמציירים קריקטורה של המציאות המורכבת בכך שהם הופכים את קולומבוס למפלצת צמאת דם או דמות של קדוש על פי נטיית ליבם.