בתרבות יוון העתיקה נתפשו כלי המיתר, ובייחוד הלירה והקירתה ככלי נגינה היוצרים הרמוניה אפולונית, לעומת כלי הנשיפה, כגון החליל או האאולוס, שנתפשו כמובילים לאי ודאות ואקסטזה דיוניסאית.
