פורטל:לוחמה אווירית/כלי טיס בלתי מאוישים/בחירה
טיל שיוט הוא טיל מונחה, שטס למטרה בדומה למטוס, בתוך האטמוספירה. הוא משמש כנגד מטרות קרקעיות וימיות, ונקרא כך משום שעיקר מסלול הטיסה שלו נעשה במהירות שיוט. בניגוד לטיל בליסטי, מסלולו אינו פרבולי או אליפטי. טילי השיוט מצוידים בכנפיים, מונעים בדרך־כלל על ידי מנוע סילון, נושאים ראש קרב עם חומר נפץ רגיל או גרעיני, בעלי טווח ארוך של מאות קילומטרים ומאופיינים כמדויקים ביחס לטילים בליסטיים (בעלי CEP נמוך בהרבה). טילי שיוט מודרניים טסים במהירות על־קולית או תת־קולית גבוהה ובגובה נמוך, כדי לחמוק מגילוי על ידי מכ"ם. ככלל הטילים לרוב מצוידים במערכת ניווט אינרציאלית.
П-800 Оникс (כך ברוסית; באותיות לטיניות: P-800 Oniks), הידוע בישראל בשם שבו הוא קרוי לעיתים לצורכי ייצוא יאחונט (Яхонт, "אבן יקרה", "קורונדום"), הוא טיל שיוט על-קולי נגד ספינות מתוצרת רוסית (בעבר מתוצרת ברית המועצות) שמיוצר על ידי חברת נ.פ.ו הנדסה (НПО машиностроения). ככל הידוע, ייצור הטיל החל בשנת 1983 ועד שנת 2001 הוא כבר היה מותאם לשיגור מהאוויר, מהיבשה ומהים על ידי ספינות וצוללות. הטיל קיבל את שם הקוד SS-N-26 לפי קוד דיווח נאט"ו.
טיל היאחונט נועד ככל הנראה להחליף את טיל השיוט P-270 Moskit, אולם ייתכן שהוא נועד להחליף גם את הטיל נגד ספינות P-700 Granit. לפי מספר סברות, הוא שימש כבסיס לטיל ה-PJ-10 BrahMos, מיזם רוסי-הודי משותף לבניית טיל שיוט נגד ספינות.
בשנת 2010 דווח כי רוסיה תספק את טיל היאחונט לסוריה, בהתאם לעסקה שנחתמה בין שתי המדינות ב-2007. במסגרת העסקה סיפקה רוסיה לסוריה שתי מערכות בסטיון, עם 72 טילים. על פי יוסי מלמן, בשנת 2012 סופקו טילי יאחונט גם לארגון חזבאללה, והם עלולים לשמש לפגיעה באסדות גז. כמו כן, איראן מפתחת טיל בעל יכולות הדומות לאלה של טיל היאחונט, על בסיס ידע טכנולוגי סיני.