פתיחת התפריט הראשי

פיצוי לנפגע עבירה

מהות הפיצויעריכה

הדיעות חלוקות בשאלה האם הפיצוי הוא פיצוי אזרחי הנלווה להליך הפלילי, או עונש פלילי המשולם לנפגע העבירה[1].

הדעות לגבי מטרת הפיצוי בהליך הפלילי חלוקות. השופט דפנה ברק ארז כתבה[2]:

"פיצוי זה נועד, בראש ובראשונה, להעניק תרופה ראשונית ומיידית לנפגע."

לשיטה זאת, דרך המלך לקבלת פיצוי מלא על הנזקים שנגרמו הוא בהליך אזרחי נפרד. אולם יש החולקים על עמדה זאת וטוענים שהמטרה היא לתת פיצוי לנפגעים, שברובם לא יגישו תביעה אזרחית נפרדת.

בישראלעריכה

היסטוריהעריכה

בפקודת החוק הפלילי המנדטורי נכלל הפיצוי כאחד העונשים שניתן להשית על מורשע בדין.

האפשרות להשית על אדם שהורשע בעבירה פיצוי לנפגע, הועברה לתיקון לחוק העונשין (דרכי ענישה) שחוקק בשנת 1954. סעיף 31 של החוק קבע[3]:

" הורשע אדם בעבירה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה ולא השים עצמו צד אזרחי לקובלנה, סכום שלא יעלה על 500 לירות בתורת פיצוי על הנזק או הסבל שנגרם לו."

סכום זה עודכן במהלך השנים ל-1500 לירות, אולם לא נעשה שימוש רב בסעיף. בתחילת 1980 תוקן חוק העונשין וסכום הפיצוי הועלה ל-50,000 לירות. בהסבר להצעת החוק נכתב[4]:

"ההצעה עדיין שומרת על תקרת פיצוי נמוכה יחסית לתקרת הקנסות המוצעת, זאת משום ההנחה שההתדיינות על פיצויים כשהם בסכומים גדולים במיוחד עלולה להוליך לניהול משפט אזרחי, דבר העלול לסבך את התהליך הפלילי ולדחות את סיומו."

בשנת 1988 הועלה סכום הפיצוי. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב שהעלאת סכום הפיצוי יוכל להביא פיצוי שימנע את הצורך בתביעה אזרחית נפרדת[5]. באותה שנה גם תוקן החוק כך שהפיצוי נגבה על ידי המדינה ונחסך מנפגע העבירה הצורך לנהל הליכי גבייה כנגד תוקפו.

עד תחילת המאה ה-21 נעשה שימוש מועט ביותר בסעיף זה[6], בגלל שבתי המשפט ראו בו נושא אזרחי שמפריע לניהול יעיל של המשפט הפלילי[7]. בסקר בין תובעים משטרתיים, העוסקים בעבירות יחסית קלות, שנעשה בשנת 1996, נמצא דרישה מוגבלת לפסיקת פיצויים על ידי התובעים, ממגוון סיבות. בין השאר הועלתה הטענה שהדרישה מסבכת את המשפט, שכן השופט לא יפסוק פיצויים בהיעדר אישורים על נזק. כן נאמר שדרישה לפיצויים מקשה על השגת הסדר טיעון[8].

משנת 2001, בעקבות חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה והמלצה של שופטי בית המשפט העליון[1], גבר השימוש בפיצוי לנפגע עבירה בפסקי דין. בשנת 2006, פסק בית המשפט העליון פיצוי על מורשע בדין, תוך שלילת הנימוק של בית המשפט המחוזי שנמנע מכך "בשל אורך תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו"[9].

בעת חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה עלתה ההצעה שהמדינה תשלם פיצויים לנפגעי עבירה, לפחות במקום שבו העבריים אינו יכול לשלם את הפיצוי[10], והיה אף מי שטען שהפיצוי לנפגעי עבירה אינו אלא "עלה תאנה" המכסה את מחדלי הטיפול בנפגעי פשיעה אלימה[8].

פסיקהעריכה

בית המשפט העליון קבע שניתן לחייב בפיצוי גם על עבירה שנוגעת לתאונת דרכים, למרות ייחוד העילה שבחוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים[11].

בית המשפט העליון קבע שתביעה אזרחית של הנפגע אינה מונעת פסיקה של פיצוי לנפגע העבירה בהליך הפלילי[12], אולם נקבע שאם יתנהל הליך האזרחי ינוכה הפיצוי מההליך הפלילי מסכום הפיצוי בהליך האזרחי[13].

תקרת הפיצויים בחוק הוא 258,000 שקלים. ברב דעות קבע בית המשפט העליון שסכום זה הוא התקרה לנאשם ולא לכל נפגע בנפרד[2].

על פי קביעת בית המשפט העליון, יכולתו הכלכלית של הנאשם אינה נלקחת בחשבון בקביעת גובה הפיצוי[14][15].

מקבל הפיצויעריכה

החוק קובע שהפיצוי יינתן "לאדם שניזוק על ידי העבירה". השופט אליקים רובינשטיין קבע, בהסכמת עמיתיו להרכב, שפיצוי יינתן גם לעזבון נפגע העבירה[16]. לשון החוק מחייב קשר בין העבירה לבין הנזק שנגרם. על כן, נקבע שלא ניתן לחייב בפיצוי את מי שהורשע בפזיזות ורשלנות[17].

סירוב נפגע לקחת את הפיצויעריכה

במקרים מסוימים מודיעים נפגעים שהם אינם מעוניינים בפיצוי. לטענת פרקליטות המדינה, לאחר שהקנס נגבה נוהגים גם נפגעים אלו לקחת את הכסף שנגבה. בישיבה עם היועץ המשפטי לממשלה הועלתה אפשרות להקים קרן שיסייע לנפגעים שלא קבלו פיצוי מכספים שנגבו עבור נפגעים שעמדו בסירובם לקחת את הפיצוי[18].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל
  2. ^ 2.0 2.1 ע"פ 1076/15 אבנר טווק נ' מדינת ישראל
  3. ^ ספר החוקים 166, 17 בספטמבר 1954
  4. ^ הצעות חוק 1414, 1 באוגוסט 1979
  5. ^ הצעות חוק 1872, 18 בפברואר 1988
  6. ^ גיל סיגל ואורי ניר, פיצויים לקורבנות עבֵ רה בתאונות־דרכים — האם הם עומדים בסתירה לעקרון ייחוד העילה?, עיוני משפט לו, עמוד 630
  7. ^ אורי ינאי, טיפול ופיצוי נפגעי פשיעה אלימה בישראל, עמוד 229
  8. ^ 8.0 8.1 אורי ינאי, טיפול המשטרה בנפגעי עבירה: הדאגה לפיצוי הנפגע, משטרה וחברה מס' 6, תשס"ב 2002
  9. ^ ע"פ 7895/04 פלוני נ' מדינת ישראל
  10. ^ ד"ר מיכאל ויגודה, פיצויים לקורבנות עבירה, 15 בנובמבר 2000
  11. ^ ע"פ 3753/11 וגד'י ח'דר נ' מדינת ישראל
  12. ^ רע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ' מדינת ישראל
  13. ^ רע"פ 228/05 בני יאגודייב נ' מדינת ישראל
  14. ^ ע"פ 5761/05 וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-24 ביולי 2006
  15. ^ ע"פ 8297/11 פלוני נ' מדינת ישראל
  16. ^ ע"פ 5761/05 וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-24 ביולי 2006, סעיף ח'(2)
  17. ^ ע"פ 1414/17 ראפת עריאן נ' מדינת ישראל
  18. ^ ע"פ 3848/16 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיף 4