אליקים רובינשטיין

משפטן ישראלי

אליקים רובינשטיין (נולד ב-13 ביוני 1947) היה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה. במאי 2004 הושבע כשופט בית המשפט העליון וכיהן בו עד יוני 2017. כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19.

אליקים רובינשטיין
Elyakim Rubinstein High court judge.JPG
נולד 13 ביוני 1947 (בן 70)
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות
תקופת כהונה מאי 2004 ואילך
תפקידים בולטים

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

רובינשטיין נולד בתל אביב ב-1947, בנם של מרדכי ושפרה. אמו נולדה ברוסיה, עלתה לארץ ישראל בילדותה, הייתה בוגרת גימנסיה הרצליה בתל אביב ובית הספר לאחיות של האוניברסיטה האמריקנית בביירות. לימים הייתה אחות בכירה בשירותי הרפואה הציבורית של עיריית תל אביב לאורך קרוב לארבעים שנה. בתוך זה הייתה חברת המשלחת ששיגר הצבא הבריטי להביא את גולי מאוריציוס ארצה (1945) והאחות הראשית הראשונה של בית החולים תל-השומר (שיבא) כבית חולים צבאי בתש"ח. אביו היה ניצול השואה שגויס ב-1939 לצבא הפולני ונפל בשבי הרוסי, חזר וגויס לצבא הפולני (צבא אנדרס) והגיע לארץ ישראל ב-1943. הוריו וקרובי משפחתו של אביו נספו בשואה. אביו פעל בישראל בארגון שרידי הניצולים בני עיירתו, ורובינשטיין הבן נהג להתלוות אליו לכנסים בנושא.[1] כן היה פעיל ציבור בחינוך הדתי וב"אילן" בגבעתיים ועל שמו בית הכנסת בבית הספר הממלכתי דתי "אמונים". היה יועץ המס של התאחדות האיכרים.

אליקים רובינשטיין גדל בגבעתיים, למד בבית הספר היסודי "אמונים", ובגיל 11 השתתף בחידון התנ"ך לילדים שאורגן על ידי "דבר לילדים".[2][3] בתיכון למד בבית ספר צייטלין בתל אביב, במגמה המזרחנית. לאחר שקפץ כיתה, סיים את התיכון כבר בגיל 16 והחל ללמוד באוניברסיטה העברית שפה וספרות ערבית ולשון עברית. בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון למד במקביל שנה ראשונה במשפטים. הוא סיים את התואר הראשון בערבית בהצטיינות והתגייס לצה"ל כעוזר לעורך "מערכות", ועסק בעריכה ובתרגום של ספרות צבאית וכן ספרות בנושאי גרילה (בעניין זה כעוזר לאלוף יהושפט הרכבי), מכתבי הגרילה הערבית, הסינית, הווייטנאמית והקובנית (מאנגלית וערבית).

במקביל לשירותו הצבאי סיים את לימודי המשפטים בהצטיינות[4] בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית, בשנת 1969. את ההתמחות עשה אצל השופט יעקב גביזון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אצל פליאה אלבק בפרקליטות המדינה ואצל יוסף צ'חנובר, שהיה יועץ משפטי למערכת הביטחון, והוסמך לעריכת דין בשנת 1972. בתקופת ההתמחות במשרד הביטחון סייע בהכנת החומר לועדת החקירה בעניין נתיבי נפט. במקביל למד לתואר מוסמך ביהדות זמננו ושימש במילואים כשופט בית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון.

עשרים ושתיים שנים ראשונות בשירות המדינהעריכה

 
אליקים רובינשטיין (עומד משמאל) בעת פגישת אנואר סאדאת עם מנחם בגין והצוות הישראלי, בעת ועידת קמפ דייוויד, ספטמבר 1978

לאחר מלחמת יום הכיפורים חזר לעבוד בלשכה המשפטית במשרד הביטחון, ולקראת דיוני ועדת אגרנט סייע להכנת תיק טיעוניו של שר הביטחון, משה דיין, יחד עם נאורה ברנח ובפיקוח היועץ המשפטי יוסף צ'חנובר. הוא המשיך ללוות את דיין וכשדיין מונה לשר החוץ בממשלת ישראל השמונה עשרה הוא מונה לראש לשכתו.[5] במסגרת תפקידו זה השתתף רובינשטיין במשא ומתן עם מצרים בועידת קמפ דייוויד, וכן במו"מ על הסכם השלום בין ישראל למצרים (1978–1979). לאחר תקופה כחוקר אורח באוניברסיטת הרווארד מונה ב-1981 ליועץ משפטי למשרד החוץ, והתמקד בנושאים משפטיים הקשורים ביחסי ישראל-ארה"ב וביחסי ישראל-ערב.[6] כן כיהן במשרד החוץ כסמנכ"ל לתפקידים מיוחדים וכסמנכ"ל ליישום חוזה השלום. כשנכנס יצחק שמיר למשרד החוץ הוא השאיר לצידו את אנשי דיין יוסף צ'חנובר, נפתלי לביא ואת רובינשטיין, שסייע לשמיר להיכנס לעניינים במשרד.[7] הוא המשיך בהשתתפות במו"מ האוטונומיה והנורמליזציה עם מצרים (1986-1982) וכן השתתף במו"מ על הקמת כוח המשקיפים הרב-לאומי. במלחמת לבנון הראשונה היה מעורב בגיבוש הסכם ישראל-לבנון 1983. בעיתונות של התקופה תואר רובינשטיין כ"עילוי במערכת המדינית".[8] יצחק שמיר ביקש למנותו לשגריר ישראל באומות המאוחדות אולם המינוי נתקל בהתנגדות אנשי משרד החוץ שטענו נגד חוסר ניסיונו,[9] התפקיד נמסר במקום זאת לבנימין נתניהו, שהומלץ על-ידי השגריר בוושינגטון משה ארנס, ורובינשטיין מונה במקום נתניהו לציר ישראל בוושינגטון, תפקיד בו כיהן בשנים 1984–1986.

בתקופת כהונתו כציר בוושינגטון נעצרו ג'ונתן פולארד ורעייתו בשערי השגרירות על-ידי שלטונות ארצות הברית, לאחר שנכנסו במכוניתם למתחם השגרירות והוצאו ממנו. באותו יום היה רובינשטיין הממונה על השגרירות, בהיעדרו של השגריר מאיר רוזן. שנים רבות נטען באמצעי התקשורת כי הוא החליט על הוצאתם מן השגרירות, אך הוא שמע על הוצאתם לאחר מעשה. לימים עסק מיוזמתו במשך שנים במאמצים לשחרור ג'ונתן ואן פולארד, מול הממשל, הקונגרס וגורמים ביהדות ארצות הברית. אן פולארד שוחררה במידה רבה הודות למאמצים אלה, אך הם לא נשאו פרי באותן שנים לגבי ג'ונתן פולארד עצמו.

עם חזרת יצחק שמיר לתפקיד ראש הממשלה כראש ממשלת ישראל העשרים ושתיים, בעקבות קיום הסכם הרוטציה, נתמנה רובינשטיין למזכיר הממשלה, תפקיד בו המשיך לכהן בממשלות הבאות של שמיר ולאחר מכן כשנתיים נוספות לבקשתו של יצחק רבין, שהחזיר אותו מתפקיד בו החל כמשנה וממלא מקום ליועץ המשפטי לממשלה. בסך הכל כיהן כמזכיר הממשלה בין 1986 ל-1994. בתפקידו זה השתתף בדיונים מדיניים עם מצרים, ירדן והפלסטינים. השתתף בוועידת מדריד ובשיחות וושינגטון (1991–1993). היה ראש משלחת ישראל למשא ומתן עם ירדן (1993–1994), שהניב את הסכם השלום בין ישראל לירדן, והיה מעורב בהסכמי היישום של חוזה השלום (1993–1995). חוזה השלום עם ירדן הסדיר, בין השאר, את גבול ישראל-ירדן. גבול זה לא סומן מעולם (למעט קטע קטן בדרומו) והתבסס על הגדרות מנדטוריות תיאוריות. משנות השבעים עיבדו יישובי הערבה ברשות ממשלות ישראל אדמות ממזרח לקו שביתת הנשק. בחוזה השלום, על-ידי חילופי שטח, הוכנסו כל אדמות העיבוד לריבונות ישראל, למעט הסדרים מיוחדים כצופר ובנהריים.

היה היועץ המשפטי למערכת הביטחון ועוזר ראש הממשלה (1994–1995), לאחר מכן שופט בית המשפט המחוזי בירושלים (1995–1997).

רובינשטיין כיהן כיו"ר ומייסד הרשות למלחמה בסמים (1988–1992)), והיה מעורב בהקמת הקהילות הטיפוליות מלכישוע שבגלבוע ואילנות שבשרון. עמד בראש הפורום הממשלתי למעקב אחר תופעות האנטישמיות אותו יסד (1987–1994). השתתף במשא ומתן לשיתוף אסטרטגי עם ארצות הברית (1982–1995) והיה יו"ר המשלחת למשא ומתן על המזכר האסטרטגי עם ארצות הברית (1988) שיזם. המזכר נחתם ביום העצמאות ה-40 למדינת ישראל. רובינשטיין עמד כמזכיר הממשלה בראש צוות ההיגוי לטיפול בפרשת איראנגייט מול ממשל ארצות הברית והקונגרס, לאחר שפרצה ב-1986, וטיפל יחד עם האלוף רפאל ורדי בהסדרת היחסים עם הממשל והקונגרס, לרבות הסכמים עם הקונגרס והתובע המיוחד.

כהונתו כיועץ המשפטי לממשלהעריכה

לאחר כישלון מינוי רוני בר און ליועץ המשפטי לממשלה, נקרא רובינשטיין למלא את התפקיד והוא כיהן בו מפברואר 1997 עד סוף 2003. בשנים אלה היה מעורב במשא ומתן עם סוריה בוושינגטון ובשפרדסטאון (1999–2000) ובוועידת קמפ-דייויד עם הפלסטינים (2000).

כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה הייתה סוערת וכללה מגוון רחב של נושאים. הוא נדרש לקבל החלטות במספר נושאים שנויים במחלוקת, ובתקופת כהונתו נפתחו (ונסגרו) מספר חקירות נגד בכירי המערכת הפוליטית בישראל. חלק מהחלטותיו בנושאים אלה ספגו ביקורת מגורמים פוליטיים ותקשורתיים, בטענה שהוא מושפע משיקולים פוליטיים ומלחצים המופעלים עליו, בהן: חקירת העמותות שסייעו לאהוד ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-1999; סגירת תיק השוחד והמרמה, חרף המלצת המשטרה, נגד ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בעניין פרשת עמדי ("פרשת ההובלות") בנימוק חוסר ראיות;[10] סגירת אחד מתיקי החקירה נגד צחי הנגבי בנושא עמותת "דרך צלחה" וההחלטה כי אין מקום להגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה עזר ויצמן בפרשת סרוסי. החלטות אלה לא הועמדו לביקורת שיפוטית בבית המשפט העליון. חוות דעתו הנוגע לחקירת האזנות סתר שביצעה המשטרה ("פרשת מזרחי") אושרה בבית המשפט העליון, בפסק דין מפי המשנה לנשיא יהושע מצא, בהסכמת השופטים יעקב טירקל ומרים נאור.

בעקבות אלה נטען כנגד רובינשטיין כי התנהלותו הסלחנית כלפי עבירות של בכירים בממשל תרמה להתגברות השחיתות השלטונית בישראל. לעומת זאת, ישנן דוגמאות בשורה של פרשיות בהן לא נרתע והביא לכלל סיום הרשעות בתיקים בעייתים של אילי הון, דוגמת פרשת אריה דרעי ו"פרשות נמרודי" (עופר נמרודי, החוקר הפרטי רפי פרידן ולאחר מכן האב, יעקב נמרודי והסופר אריה קרישק). בתקופת כהונתו הועמדו לדין השר יצחק מרדכי והשר סאלח טריף.

רובינשטיין היה מעורב אינטנסיבית בשחרור סוכני "המוסד" שנעצרו במדינות זרות בעת מילוי תפקידם, כך בשוייץ, בקפריסין ובירדן.

עוד קבע רובינשטיין בתפקידו זה כי אסור לקיים שירות רפואי פרטי (שר"פ) בבתי החולים הממשלתיים, וכן היה היועץ המשפטי הראשון שהביע בפני בית המשפט עמדה ליברלית ביחס לזכות למות בכבוד, ולמעשה קבע כי משחולה מסרב בדעה צלולה לטיפול מציל חיים - לא חלה על הרופא חובה משפטית לטפל בו, ולפיכך לא יהיה הרופא שיעמוד מנגד צפוי לאישום בגין גרימת מוות, או הריגה, במחדל. בכהונתו חודשו לאחר שנים רבות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, המהוות קודכס מחייב בשירות הציבורי. בין היתר נעשו פעולות באשר לשילוב נשים, בני מיעוטים ובעלי מוגבלויות במגזר הציבורי. הוא ראה חשיבות לסיוע לאזרח ולתושב הפונה אל מול השלטונות, וכן בסיוע לסניגוריה הציבורית שזה עתה קמה. הוא הירבה להרצות בפני קהלים שונים, ובימיו שולש כמעט מספר הפניות ללשכת היועץ המשפטי לממשלה.

כהונתו כשופט בית המשפט העליוןעריכה

במאי 2004 מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון. כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת התשע עשרה. מאז ינואר 2015 היה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, לאחר פרישת הנשיא הקודם השופט אשר גרוניס. ב-13 ביוני 2017, בהגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.

סגנונועריכה

כשופט בבית המשפט העליון הרבה רובינשטיין להתייחס למשפט העברי.[11][12] בנוסף, רובינשטיין מקנא לשפה העברית ומבקש למצוא מונחים עבריים למילים לועזיות[13] ובפסקי דינו הוא מציין את הסעיפים באותיות עבריות ולא בספרות.[14] רובינשטיין גם נוהג יותר מרוב עמיתיו לשתף את קוראי פסקי דינו בהתלבטויותיו.[15] במקרה אחד כתב: "הכרעה זו ניתנת בחירוק שיניים."[16] באחד מפסקי דינו העיד על עצמו: "נטייתי הכללית היא לגמישות המאפשרת "דרכי אמצע" ולא פתרונות של שחור ולבן".[17] לצדדים בבית המשפט, ובמיוחד לרשויות ציבוריות, הוא המליץ "להאזין להצעות פשרה שמציע בית משפט ... המועלות לאחר התיעצות ועיון" וכן המליץ שנציג מוסמך של רשויות ציבוריות יגיע לדיון בבית המשפט כדי להתרשם מהדיון, להבין לאן הרוח נוטה ולהחליט בהצעות פשרה בהתאם[18].

עמדותיו כשופטעריכה

התנהלות המדינהעריכה

רובינשטיין ישב רבות כשופט בהרכבים שדנו בהתנהלות המדינה, התריע על קלקולים ודרש את תיקונם. במקרה אחד כתב כלפי פרקליטות המדינה:

"ראוי להקפיד בתצהירים בכלל ולא כל שכן כאלה המוגשים לבתי המשפט על דיוק מרבי, והפקת לקחים תהא במקומה."[19]

הוא הביע דעתו ש:"לטעמי, יש להעלות על נס את חובתה המוגברת של המדינה, אולי יותר מכל בעל דין אחר, להגינות כלפי הזולת, כלפי כולי עלמא, ובוודאי כלפי המתקשר עמה בהסכם. אין היא ככל "שחקן" במגרשי המשפט הפרטי; גם בעודה בחצרי המשפט הפרטי, חלות עליה חובות הגוף הציבורי" ו"חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות". בהתאם לכך הוא הביע דעת מיעוט, שלא נתקבלה, בעד קבלת רשות ערעור ותיקון פסק בורר בהתאם לתקנת הציבור כיוון שהמדינה התרשלה ביידוע חברה שנגשה למכרז על הבעייתיות בהצעתה מבחינת עמידה בדרישות התכנון.[20]

על חוסר שביעות רצונו מאי תיקון דברים מסוימים ניתן ללמוד מדבריו[21]:

"חברי ביקש כי הדברים יובאו גם לפני פרקליט המדינה; גם דעתי כך, ויתר על כן, אף לידיעת היועץ המשפטי לממשלה והמפקח הכללי של המשטרה. איננו כותבים כדי למלא דפים שיהיו כנייר שאין לו הופכין ויעלו עובש, ואולי חיוכים וקריצות על ידי פלוני אלמוני במשטרה או מחוצה לה, אלא כדי שיוטמעו ויופנמו במערך החקירות, לרבות צעדים משמעתיים נגד המתנהגים התנהגות שאינה הולמת, במקרים המתאימים."

במקרה אחר כתב[22]:

"בא כוח הרשם ציין כי נעשית עבודה לתיקון המצב, אך זאת אנו שומעים שנים, ועד בוא הנחמה תצא הנשמה"

במקרה נוסף כתב[23]:

"הנושא שלפנינו מייאש"

הוא הביע עמדות בעד הרחבת פעילותה של המדינה בתחומי חיים רבים. למשל, הוא הביע עמדה בעד איסור על זנות[24] בחוק והביע הסתייגות ממה שנראה לו כצעד של הפרטתו של מוביל המים הארצי, בביטוי "את אמא אין מוכרים".[25]

העדפה מתקנתעריכה

על חוקי מגן כתב: "כשלעצמי, בעקבות ניסיון מצטבר במערכת הממשל, סבורני כי בהחלט ראויה חקיקת חוקים הבאים למנוע אפליה וגם ליצירת העדפה מתקנת. מלכתחילה ניתן היה לסבור, שניתן להשיג תיקונים ראויים על ידי מערכות הממשל והציבור גם ברצון טוב; אך השנים לימדוני, שאף אם לא בכל עניין, חלילה, "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, ט', כ"א), מכל מקום המציאות האנושית מתירה לשיקולים כלכליים ושיקולי נוחות אחרים לגבור, ועל כן יש צורך בחתירה חקיקתית לשויון וגם בהעדפה מתקנת"[26]

משפט מנהליעריכה

כאשר הכיר הרוב בבית המשפט ברישום נישואים חד מיניים שנערכו מחוץ לישראל, התנגד לכך רובינשטיין בדעת יחיד מול דעתם של שישה שופטים אחרים. הוא כתב שאין זה תפקידו של בית המשפט לתת "גושפנקה רשמית של הממלכה ליצירת תא משפחתי, המוכר רק במיעוט קטן ממדינות תבל". עם זאת, הוא ציין כי יש "הגינות אנושית ומשפטית" בהענקת זכויות כלכליות וחברתיות לזוגות הומוסקסואלים.

רובינשטיין הצטרף לעמדת הרוב שפסלה את "חוק טל" וקבעה שאינו חוקתי. הוא כתב כי חוק חדש שיסדיר את גיוס החרדים יצטרך לאמץ אמצעים משמעותיים בהרבה, והעלה את האפשרות של מכסות שיגבילו את מספר הפטורים מגיוס מטעמי לימוד תורה. בפסיקתו זו, כמו ברוב פסיקותיו האחרות, שילב נימוקים רבים מהמקורות המחזקים את עמדתו. הוא אף כתב כי חוויותיו האישיות כמתפלל בבית כנסת שבו רבים מקבצי הנדבות בני הציבור החרדי, מלמדות אותו על המצוקה שאליה מוביל הסדר הגיוס את הציבור הזה.

הוא נמנה עם השופטים שאישרו, על חודו של קול אחד, את חוק האזרחות והכניסה לישראל, המאפשר למנוע מאזרחים ישראלים להביא לארץ את בני זוגם הפלסטינים.

דין אזרחיעריכה

באופן כללי, רובינשטיין סבר ש"יש מקום לשנות מן "הגישה המצמצמת בנוגע להתערבותם של בתי המשפט בפסקי בוררות" - ולנקוט בגישה המאפשרת לבתי המשפט לתקן טעויות מסוגים מסוימים בפסקי בוררות", עמדה הנמצאת במיעוט בבית המשפט העליון.[27]

חופש הפרטעריכה

שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן נמנע מלשיר את "התקווה" בעת השבעת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס בפברואר 2012. הדבר עורר ביקורת רבה, אך כעמיתו לבית המשפט העליון יצא רובינשטיין להגנתו, ובמכתב ששלח לכל השופטים בארץ כתב כי אין לחייב אזרחים ערבים בשירת ההמנון שאינו משקף את שורשיהם, גם אם יש לשבח בן מיעוטים שמחליט לשיר את ההמנון.[28]

ככלל, זוהה רובינשטיין כשופט שמרן.[29]

מחלוקותעריכה

לקראת הבחירות לראשות הממשלה בין אהוד ברק לאריאל שרון בתחילת שנת 2001 קבע בחוות דעת כי אין זה מסמכותה של ממשלת מעבר לנהל משא ומתן מדיני. לאחר שחוות הדעת פורסמה, היא נתמכה על ידי שרון והימין וגונתה על ידי ברק ושריו.

במקרה אחר, ערב בחירות 2003 הודלפו לעיתון "הארץ" פרטים מחקירות כנגד שרון ובפרט על הלוואות שקיבל מסיריל קרן. רובינשטיין פעל בנחרצות, או לפי גרסת מבקריו ב"להיטות יתר" (ביטוי שרובינשטיין עצמו השתמש בו כדי לבקר את חקירותיו של משה מזרחי), כדי לחשוף את המדליף, שהתברר כאשת הפרקליטות ליאורה גלט-ברקוביץ'. רובינשטיין כלל במושאי חקירה גם את העיתונאי ברוך קרא שחשף את הפרשה והורה על חשיפת שיחות הטלפון שלו, צעד לא מקובל כנגד עיתונאי.

הוקרהעריכה

חתן "פרס השלום" של קרן גבריאל שרובר על חלקו בשלום עם ירדן. קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מהסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק ומאוניברסיטת בר-אילן.

משפחתועריכה

 
מרים רובינשטיין, יולי 2017

נשוי למרים רובינשטיין, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים ומנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. בעת שהיה היועץ המשפטי לממשלה, היה חשש כי יכהן בתפקיד שבו הוא למעשה הממונה על אשתו, וכי יש בכך משום ניגוד עניינים, והפרה של כללי התקשי"ר. לבסוף נקבע כי שניהם יוכלו להמשיך בתפקידיהם, כיוון שאינו ממונה עליה ישירות.[30]

לבני הזוג רובינשטיין ארבע בנות. אחת מהן, שרי, עורכת דין שעסקה מטעם משרד החוץ בנושאי פליטים, נפטרה ב-26 באוקטובר 2016.[31]

ספריםעריכה

רובינשטיין חיבר מספר ספרים בענייני משפט וממשל:

  • שופטי ארץ, הוצאת שוקן
  • דרכי שלום, הוצאת משרד הביטחון
  • נתיבי ממשל ומשפט, הוצאת משרד הביטחון, 2003

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רובינשטיין על אנטישמיות, באתר גלובס, 24 באפריל 2004
  2. ^ נער בן 11.5 חתן התנ"ך של מחוז תל אביב, על המשמר, 12 בדצמבר 1958
  3. ^ רות בונדיראשון מתוך רבבה, דבר, 30 בינואר 1959
  4. ^ רובינשטיין - ערובה להצלחה, מעריב, 23 בפברואר 1970
  5. ^ דניאל בלוךפרופ' אבינרי הגיש התפטרותו לדיין, דבר, 22 ביוני 1977
  6. ^ אמנון אברומוביץ, הסיבוב השני, מעריב, 17 בדצמבר 1982
  7. ^ דברי נפתלי לביא באהרון דולב, אליקים רובינשטיין: העילוי של דיין במשרד של שמיר, מעריב, 29 באוגוסט 1986
  8. ^ אילן כפירככל שקרבה שעת המו"מ גבר בביירות הדיבור בשני קולות, מעריב, 28 בדצמבר 1982
    אילן כפירהצוות הישראלי בפעולה, מעריב, 4 במאי 1983
  9. ^ מינוי שרירותי, מעריב, 6 באפריל 1984
  10. ^ החלטה בתיק החקירה נגד ראש הממשלה לשעבר מר בנימין נתניהו, גב' שרה נתניהו מר משה ליאון ומר עזרא סיידוף, 27 ספטמבר 2000
  11. ^ עלון השבת של צהר, ו' שבת, תש"ע
  12. ^ ע"א 4239/15 דור אלון אנרגיה ישראל 1998 בע"מ נ. מדינת ישראל, סעיף ג' לפסק דינו של השופט רובינשטיין(הקישור אינו פעיל, 14 ביוני 2017)
  13. ^ רע"א 6519/09, פסקה ח' וראו הערת החידוד שלו בע"א 8168/03 ובבר"ם 1676/15
  14. ^ ראו למשל ע"א 3534/07
  15. ^ ראו למשל: ע"א 6267/14, סעיף ג' לפסק דינו של רובינשטיין
    ע"א 7869/14
    ע"א 4525/13
    ע"א 6763/15
    ע"פ 7253/14
    בש"פ 5543/15
  16. ^ בג"ץ 2684/12
  17. ^ עע"מ 8832/12
  18. ^ עע"מ 8968/14
  19. ^ עע"ם 7335/10, סעיף לט
  20. ^ רע"א 470/08, סעיפים ח, ט וכ"ד
  21. ^ ע"פ 8512/14, סעיף ג' לפסק דינו
  22. ^ בג"ץ 5161/14
  23. ^ בג"ץ 5023/08
  24. ^ ע"פ 8512/14, סעיף ד' לפסק דינו
  25. ^ עע"ם 4011/05, פסק דין מיום ה' באדר א התשס"ח, פסקה ה' לפסק דינו של רובינשטיין
  26. ^ בג"ץ 554/05
  27. ^ רע"א 10001/08
  28. ^ אביעד גליקמן, רובינשטיין למען ג'ובראן: לא חייב לשיר התקווה, באתר ynet, 1 במרץ 2012
  29. ^ שרון פולבר, האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
  30. ^ גדעון אלוןמרים רובינשטיין, רעיית היועץ, מונתה למשנה לפרקליטת המדינה, באתר הארץ, 4 במאי 2001
  31. ^ אריה יואלי, ‏בתו של השופט אליקים רובינשטיין נפטרה, באתר "סרוגים", 26 באוקטובר 2016